יום ראשון, 25 בספטמבר 2011

Ooh, ooh, ooh, so put on that record!


חצי שניה קרדיט – אם עוד לא יצא לכם להכיר את השיר המככב בכותרת, ואת הבלקן ביט בוקס בכלל – עכשיו זה זמן טוב לעשות את זה.

אם יש משהו שאני כן מוציאה עליו כסף (והרבה), זה ספרים. אני משתדלת לקנות במבצעים, אבל יש לי חיבה לקלאסיקות ולספרי שירה, שעליהם כמעט אף פעם אין הנחות. מהזווית האקולוגית, אני אמורה להיות תומכת נלהבת של הקינדל, אבל אני פשוט לא. כמה מהחברים הכי טובים שלי הם ספרים, ואני לא רואה את עצמי נפרדת מהפורמט.
בכל הבתים שאני מכירה, ספריות הן מין כלבויניק, שעם הזמן מתגלגלים אליו חפצי נוי, צעצועים, אלבומים, אוספי מאפרות, עציצים, תלושי משכורת, ועוד. לי אין את הפריבילגיה הזו. הספריות שלי תמיד עמוסות עד להתפקע, ספרים מונחים בכל זווית אפשרית, אין ס"מ אחד חשוף, ובדר"כ הספרים גם גולשים החוצה אל אדני חלונות, מדפים פיראטיים, וארגזי מצעים.

כשמיזגתי ספריות עם האיש בחיי, נאלצתי למצוא מקום אחסון לפריטים שמעולם לא היו לי קודם – תקליטים. לכאורה, הכי הגיוני לשים אותם בספריה...
כששלושה תקליטים איימו לדחוק החוצה ספר אחד, התחלתי להתנכל להם.

"תגיד, בשביל מה תקליטים? אין לך פטיפון בכלל..."
"לא יודע. זה קטע סנטימנטלי, אני מניח."
"הם תקינים בכלל?"
"Abbey Road פגום בוודאי."
"מושלם", חייכתי בשביעות רצון, "אז לא יפריע לך אם..."
"אוי ואבוי..." [עוד הרכב מוזיקלי מוצלח, אגב.]


 אם יש לכם שעון שאתם שונאים ממש, אתם מוזמנים לפרק ממנו את המנגנון ולמחזר אותו ואת המחוגים שלו בפרוייקט להלן. אם לא, מנגנון ומחוגים יעלו ביחד בין 12 ל-14 ש"ח (אולי תצליחו למצוא בפחות) וספרות נדבקות מצאתי ב9 ש"ח.


נתחיל.


הוציאו את התקליט מהעטיפה שלו ובעזרת אולר או עצם חד וחזק אחר, הגדילו את החור שבמרכזו. החור המקורי לא מספיק גדול בשביל להעביר דרכו את המנגנון. החזירו את התקליט לעטיפה. (אם התקליט לא פגום, ואתם מוכנים לוותר על העטיפה לטובת שעון חדש, אפשר להשאיר את התקליט בחוץ, אבל אני ממליצה למצוא דרך אחרת להקשיח את העטיפה.)


אני יודעת שאתם מתחילים לתהות איך אתם הולכים לסדר בצורה מדוייקת את כל הספרות האלה כשאין לכם מחוגה ושום סרגל מיוחד בשביל סימונים כאלה... אל דאגה, אני כאן בשביל ללמד אתכם איך עושים דברים כאלה בדרך החורנית.


קחו עצם כלשהו בעל קוטר שמתאים לעיגול בו הייתם רוצים להדביק את הספרות שלכם (התחשבו בתמונה שעל העטיפה כשאתם מחליטים האם למקם את הספרות קרוב למרכז או קרוב לשולי העטיפה), ושרטטו את העיגול הזה על גיליון של נייר אפיה.



גזרו את העיגול,

וקפלו אותו לחצי.

עכשיו לשלושה חלקים שווים. מרימים פינה אחת לכיוון נקודה כלשהי על היקף העיגול, את הפינה השניה מרימים מעליה ומשתדלים לא ללחוץ, ורק כשאתם בטוחים שהנייר מחולק נכון, שטחו את הקיפולים.


את כל זה חלקו שוב בדיוק באמצע, כך שיהיה לכם עיגול אחד שמחולק ל12 חלקים שווים.

עכשיו, בעזרת סרגל פשוט, מצאו את המרכז של עטיפת הדיסק, והשתמשו בעיגול בשביל לסמן 12 נקודות שעליהן יישבו הספרות. (מרכז העיגול צריך לשבת על מרכז העטיפה). אני המשכתי להחזיק את הנייר באמצע, כדי להצליח לשמור על אותו מרחק משולי הנייר עם כל ספרה. (כן, כן, אפשר להיות גם חורני וגם פדנט!)


וקדימה, להתחיל להדביק ספרות.
 
כשתסיימו להדביק את כל הספרות, נקבו חור במרכז העטיפה.
הנה המנגנון שלכם:
שחררו את הבורג, ואת הטבעת הזהובה מתחתיו. זה מה שאמור להישאר לכם ביד:
הכניסו את המנגנון מאחורה, דרך החור (אם זה לא הולך כ"כ, אפשר לגזור קצת מהעטיפה, ממש בזהירות, סביב החלק העבה של המנגנון, ולהגדיל את הפתח), החזירו את הטבעת ומעליה סובבו את הבורג בחזרה.
"או מיי גאד, רינגו, תראה את המבנה המוזר הזה באמצע הכביש!!"
את המחוגים מניחים לפי הסדר שבו הם הם היו ארוזים (ואל תתביישו לבקש הדרכה מהמוכר איפה שתקנו את המנגנון), מחוג השניות בא אחרון.


 והנה השעון שלי, מוכן ותלוי:
וזה עוד בלי פלאש.. אני צלמת איומה. עמכם הסליחה.

גם הפעם, אשמח לראות תמונות של העבודות שלכם, ולענות על שאלות, אם יצוצו.

שנה טובה ויצירתית לכולכם,
התפרנית.

12 תגובות:

  1. גדול!!!!!!! אחד המקוריים :) ממש שעון קלאסיקה של אבי רוד!!!!

    השבמחק
  2. nice!

    זה היה יכול בכייף לככב באיזה פאב אירי!

    ו...השעון שלנו לא עובד.באסה.

    השבמחק
  3. מוצלח, כ"כ מוצלח!
    רק שבפעם האחרונה שבדקתי, ה-abbey road שלכם עבד לא רע...
    ולחשוב שהיה פשוט אפשר לשמוע ממנו...איזה בזבוז...

    השבמחק
  4. תודה :)
    רגע, מתי הייתה הפעם האחרונה? אני הובטחתי שהמסכן נפח את נשמותיו. חוצמזה, יש לנו את הקובץ הזה על שני מחשבים, זכרון חיצוני, ושני נגנים ניידים. אני חושבת שאנחנו בסדר. :)

    השבמחק
  5. מנגנונים יש לנו מספיק, מכל מיני שעוני-בני-עקיבא הרוסים, כי וואלה, קרטון עם תמונות זה כנראה לא מספיק חזק, וזה לא ששמרנו עליהם יותר טוב. הבעיה היא המחוג של השניות. המחוג של השניות תמיד מצליח להיעלם. להיקרע. להתעקם. להסתדר לא טוב. למות באלף דרכים. בוז למחוג של השניות.



    (את יודעת מה הבעיה איתך? שאת עושה דברים פשוטים אבל הם יוצאים מושלמים כאלה אז מפחיד לגשת לנסות גם. (: )

    השבמחק
  6. אחלה רעיון... אבל תקליט של אבי רוד?! לי זה קצת הכאיב...

    השבמחק
  7. אבל הוא לא עובד! אח, גברים סנטימנטליים.. :)

    השבמחק
  8. ליאור - אני דווקא זוכר שניסינו לשמוע בו והוא היה די הרוס ובלתי-שמיע ברובו. לא שמה שאני זוכר שווה משהו..
    ושמואל - אני מבין שזה צובט בלב שלך בפטיפון (כי אם בעלת הבית לא מצטטת את זה כאן אז מישהו חייב). וברצינות - גם לי זה הכאיב קצת בהתחלה, אבל נראה לי שהסנטימנטליות הזאת, עם כמה שאני מזדהה אתה עקרונית, לא רלוונטית כאן. כי במקרה הזה אני באמת חושב שלא היה משהו יותר טוב לעשות עם התקליט הזה. אם אין פטיפון, ואין תקליט, אז למה לא לעשות משהו מעניין עם מה שיש, במקום לתת לזה להעלות אבק?

    השבמחק
  9. וואוו.

    באת לי בטוב.

    הבעיה היחידה עם המנגנונים הנ"ל זה קצב השניות שמשגע אותי.

    (בלוגספוט מאפשר הטמעת סרטוני יוטיוב כחלק מהפוסט, זה שווה, אם תרצי הדרכה אשמח לסייע)

    להיט.
    ושתהיה שנה טובה ושניות טובות

    השבמחק
  10. שלומית, העם איתך. אבל יש לזה פתרון - את קונה מנגנון כזה, וגוזרת בזהירות את מחוג השניות, כמה שיותר קרוב לבסיס שלו. מה שעושה את הרעש המעצבן זה החלק ש"מיטלטל" באוויר, הבסיס שלו לא עושה רעש, ואת צריכה את הבסיס בשביל לנעול את המחוגים האחרים פנימה.


    נסי ודווחי לי!

    סרטוני יו טיוב זה לגמרי הצעד הבא! שווה! (להעלות סרטונים ליו טיוב מהפלאפון זה קביל או שזו לא איכות טובה מספיק?)

    השבמחק
  11. שאלה טובה לגבי סרטונים מהיוטיוב ויה פלאפון. טרם ניסיתי.

    אדווח.

    תודה על טיפ "השניות המעצבנות בעולם"

    השבמחק