יום ראשון, 13 בנובמבר 2011

מרבד הקסמים

{אני אפתח בהתנצלות - הבטחתי שהבלוג שלי יעודכן גם במהלך חופשתי בארה"ב, אבל שני דברים קרו - ניו יורקרים רוצים כסף על הWi-Fi שלהם (שהייתי נותנת, רק שלא הבנתי איך), והמחשב שלי נשבר לקראת חזרתי לארץ. עצוב מאוד, אבל אני מקווה שסלחתם לי. חזרתי ביום חמישי, היה לי כיף מאוד, ועכשיו אני סובלת מיעפת חמורה. ולפוסט - }

לפני אחרי החגים, אתם זוכרים, היו החגים.

החגים הם תקופה קצת קשה בשבילי. המון זמן משפחה, בלי אפשרות לברוח לטלפון, לטלוויזיה או למחשב. וזה לא שאני לא אוהבת את המשפחה שלי. אני לא מכירה הרבה אנשים שקשורים למשפחות שלהם יותר ממני. זה פשוט שהם... טוב, המשפחה שלי.

בני המשפחה שלי שונים מאוד זה מזה, וככל שהמשפחה גדלה, ומצטרפים אליה עוד חברים, ייחודיים כל אחד בדרכו, בילוי זמן יחד הופך להיות פעולה מורכבת יותר ויותר.
בחגים השנה הבטחתי לעצמי שאנסה להירגע באמצעים רוחניים. החלטתי שאמצא דרך לתקשר עם עצמי, להירגע, לשלוט ברגשות שלי לגמרי.
אפילו קראתי על מדיטציה ואימצתי לעצמי מנטרה קלילה ואוורירית.  בגלל שאני במילא לא מאמינה ביכולת שלי לא להתרגז כשמרגיזים אותי, הרשיתי לעצמי לאמץ מנטרה של מישהי אחרת, במקום להתחבר לעניין באמת ולנסח לעצמי אחת משלי.
אתם זוכרים את הסצנה ההיא בפורסט גאמפ, כשפורסט מגיע לבקר את ג'ני, ואביהּ השיכור יוצא מהבית, מנופף בידיו וצועק? ג'ני מושכת את פורסט אחריה והם רצים דרך שדה תירס, נוחתים איפשהו על הברכיים ומתפללים שאלוהים יהפוך אותם לציפורים והם יוכלו לעוף רחוק רחוק משם?

חשבתי "בטח, זה יעבוד". שדה תירס, ציפורים. מושלם. אני אהיה הגרסה הצעירה וזהובת השיער של רובין רייט-פן (שהיא בכלל השחקנית האנה הול) ואשכנע את עצמי שאני ציפור.

עד אמצע החג הראשון בלוח כבר הייתי ציפור שנזקקה נואשות לחצי בקבוק טקילה וחפיסת סיגריות.



נו, אז הפתיל שלי לא ארוך במיוחד. אכן, אחד החסרונות הבולטים שלי.

הרעיון הבא שלי היה, כמובן, תרפיה בעיסוק.

אני לא ממליצה על הפרויקט הזה אם אתם אנשים שצריכים תוצאות מיידיות, אם אתם לא מסוגלים להתחיל משהו ולעשות אותו בהפסקות, כי זו חתיכת עבודה, מהסוג שאמורים לעשות אגב משהו אחר. אם אתם צופים בסרט שממילא לא מגיע לו שתצפו בו, אם אתם נאלצים לשבת ולהקשיב למישהו שלא מעניין אתכם כלל, או אם אתם פשוט צריכים להירגע – נצלו את ההזדמנות כדי להכין לעצמכם משהו יפה.

מה אתם צריכים?
* ערימה של בגדי טריקו שאף אחד לא ילבש לעולם. נו, החצאיות והחולצות האלה מפעם, עם ה"תלתלים" בקצה... או חולצות סוף מסלול/הכנה למחנה סיירים/הכנה למחנה אחר שלא מסגיר שהייתי חניכה בבני עקיבא.
* מספריים
*רשת מהטמבוריה הקרובה לביתכם. דבר כזה עולה 15 ₪ למטר, ואני גזרתי את המטר הזה באמצע לשתי חתיכות צרות וארוכות, אז 15 ₪ הספיקו לי לשני שטיחים.

נתחיל?
את הבדים שלכם אתם גוזרים לרצועות קטנות. (לא יותר מ10 ס"מ, לא פחות מ6 ס"מ, נגיד. לחלוטין לא עקרוני.)
הרעיון הוא לקשור סרט קטן על אחד הפסים של הרשת, לעשות רווח של חור אחד ולקשור עוד סרט בחור הבא. אני ממליצה שלא לקשור סרט בכל "חלון", כי אז השטיח יוצא הרבה יותר מדי עבה וכבד. אל תחששו מכיסוי הרשת - גם אם תמשיכו בשתי וערב (אחד כן-אחד לא), בסופו של דבר הרשת תכוסה.
תסתכלו על זה ככה – כל רשת מורכבת מטורים ושורות. אני קשרתי סרט על הדופן השמאלית של ה"חלון" הראשון של הטור השמאלי ביותר, ואז על הדופן השמאלית של ה"חלון" השלישי, ואז החמישי וכן הלאה. בטור לימינו קשרתי סרט על הדופן השמאלית של ה"חלון" השני בטור, ואז על הדופן השמאלית של החלון הרביעי והשישי וכן הלאה. ככה יש לכם שתי וערב. בטור השלישי משמאל אני שוב קושרת סרט ב"חלונות" 1, 3, ו-5 וכו' וכו' בחזקת מיליארד שמונה מאות. כמעט.



למה הפרויקט הזה טוב, חוץ מהסחת דעת?
אם אתם רוצים לעצב חדר כלשהו בצורה ייחודית - נגיד לשלב גווני חום ואפור (זהו, אימא, רק ההסתלבטות הזאת וזהו.), ואין שום דבר בשוק שמתאים לשילוב הצבעים שאתם מעוניינים בו, בצדק, (טוב, אימא, זו באמת הייתה האחרונה. מבטיחה.) אתם יכולים להכין לחדר הזה שטיח בעצמכם, ותצטרכו לשלם רק על החומרים. תחסכו זמן על התרוצצויות בין חנויות.
אם אתם רוצים שטיח דווקא בצבעי אדום-שחור-אפור-לבן, ואין לכם זמן וכוח לחפש אחד כזה וכסף להשקיע באחד יקר מדי, שתהיו מוכנים לשלם עליו רק כי הותשתם מחיפושים, זו דרך טובה לפתור את הבעיה.

זכרו שגם בפרויקט הזה, אין שום חשיבות לדיוק. גם אם לא יצא לכם שתי וערב מושלם, גם אם קשרתם סרטים בשלושה חלונות רצוף בלי להחסיר אחד באמצע – זה כ"כ לא משנה. תוכלו לעשות מזה עבודה זוגית או משפחתית, כשכל אחד תופס טור או שורה על היקף הרשת ומתקדם פנימה.



במחשבה שניה, אולי אל תהפכו את זה לפרויקט משפחתי. אם זה יהיה הפרויקט המשפחתי שלכם, לאן תברחו מהפרויקט שהוא המשפחה שלכם? :)


בהתחלה פיזרתי, בלי שום סדר, גזירים משלוש חולצות בגווני כחול





וככה זה נראה מאחור

כך נראית ערימת חתיכות בד

מקפלים את הבד וגוזרים יחד






קשר אחד לכל סרט, לא יותר



שימו לב שרצועת הבד שלכם תימתח קצת כשתמתחו אותה ותקשרו


ואז הבנתי שהוא עבה מדי, אז התרתי כמעט את כל הסרטים, ובניתי את הנוסחה שלמעלה. תחשבו כמה ניסויים ותסכול חסכתי לכם! בצד ימין יש רק גווני כחול ומצד שמאל יש סרטים בגווני כחול-חום-ירוק. עוד לא החלטתי איך השטיח הזה יראה בסוף, וזה לא משנה. אני אתעסק עם הפרוייקט הזה עד שאחליט שהוא מוכן להינתן למישהו.


תרפיוטי להפליא.

יאללה, בא לכם להתחיל פרוייקט?


חורף נעים וסבלני לכולם,

התפרנית

[ועוד אחת בקטנה - מה נותנים לבחורה שהפכה תקליט לשעון, עקב היעדר פטיפון? נכון מאוד, פטיפון חדש ויפיפה, ואת Kid A המונומנטלי של Radiohead בגרסת הויניל. תודה, מתוקים. הפטיפון הזה הוא הדבר הכי יפה בסביבתי כרגע...

]

7 תגובות:

  1. מקסים כרגיל :-)
    נראה לי שאני ארשם לזה ברסס במקום לעקוב בפייסבוק.. יותר בטוח...

    השבמחק
  2. וואי. את גאון.

    מתי נצא לסיבוב חנויות ציוד? אני תמיד קונה את הפריטים הלא נכונים.

    כיף שחזרת

    השבמחק
  3. את כל זה עשית אתמול?!
    באמת חתיכת יעפת...

    השבמחק
  4. נכון שחשבת עליי כשקראת לפוסט הזה "מרבד הקסמים"?... :)

    אוהבת אותך, אוהבת לקרוא אותך, ושמחה שחזרת..

    השבמחק
  5. מחנה סיירים.. צמד מילים נשכח

    השבמחק
  6. יפה ממש!
    רק הערה קטנה.. אם תוכלי לשים תמונה של התוצר הסופי בתחילת הפוסט זה יהיה הרבה יותר פשוט להבין למה את מתכוונת בכל ההסברים...
    אבל האמת אני נהנת לקרוא אותך גם בלי לבצע את היצירות...
    בהצלחה!

    השבמחק
  7. בילדותי עשינו את זה, וזה עדיין לא נגמר.. :)

    אנחנו השתמשנו בגרביים ובגרביונים צבעוניים שלא יכלו להיות יותר בשימוש (חורים ורכבות).
    ואז צריך לחתוך רק רצועות, בלי לחשוב יותר מידי..

    השבמחק