יום ראשון, 25 בספטמבר 2011

Ooh, ooh, ooh, so put on that record!


חצי שניה קרדיט – אם עוד לא יצא לכם להכיר את השיר המככב בכותרת, ואת הבלקן ביט בוקס בכלל – עכשיו זה זמן טוב לעשות את זה.

אם יש משהו שאני כן מוציאה עליו כסף (והרבה), זה ספרים. אני משתדלת לקנות במבצעים, אבל יש לי חיבה לקלאסיקות ולספרי שירה, שעליהם כמעט אף פעם אין הנחות. מהזווית האקולוגית, אני אמורה להיות תומכת נלהבת של הקינדל, אבל אני פשוט לא. כמה מהחברים הכי טובים שלי הם ספרים, ואני לא רואה את עצמי נפרדת מהפורמט.
בכל הבתים שאני מכירה, ספריות הן מין כלבויניק, שעם הזמן מתגלגלים אליו חפצי נוי, צעצועים, אלבומים, אוספי מאפרות, עציצים, תלושי משכורת, ועוד. לי אין את הפריבילגיה הזו. הספריות שלי תמיד עמוסות עד להתפקע, ספרים מונחים בכל זווית אפשרית, אין ס"מ אחד חשוף, ובדר"כ הספרים גם גולשים החוצה אל אדני חלונות, מדפים פיראטיים, וארגזי מצעים.

כשמיזגתי ספריות עם האיש בחיי, נאלצתי למצוא מקום אחסון לפריטים שמעולם לא היו לי קודם – תקליטים. לכאורה, הכי הגיוני לשים אותם בספריה...
כששלושה תקליטים איימו לדחוק החוצה ספר אחד, התחלתי להתנכל להם.

"תגיד, בשביל מה תקליטים? אין לך פטיפון בכלל..."
"לא יודע. זה קטע סנטימנטלי, אני מניח."
"הם תקינים בכלל?"
"Abbey Road פגום בוודאי."
"מושלם", חייכתי בשביעות רצון, "אז לא יפריע לך אם..."
"אוי ואבוי..." [עוד הרכב מוזיקלי מוצלח, אגב.]


 אם יש לכם שעון שאתם שונאים ממש, אתם מוזמנים לפרק ממנו את המנגנון ולמחזר אותו ואת המחוגים שלו בפרוייקט להלן. אם לא, מנגנון ומחוגים יעלו ביחד בין 12 ל-14 ש"ח (אולי תצליחו למצוא בפחות) וספרות נדבקות מצאתי ב9 ש"ח.


נתחיל.


הוציאו את התקליט מהעטיפה שלו ובעזרת אולר או עצם חד וחזק אחר, הגדילו את החור שבמרכזו. החור המקורי לא מספיק גדול בשביל להעביר דרכו את המנגנון. החזירו את התקליט לעטיפה. (אם התקליט לא פגום, ואתם מוכנים לוותר על העטיפה לטובת שעון חדש, אפשר להשאיר את התקליט בחוץ, אבל אני ממליצה למצוא דרך אחרת להקשיח את העטיפה.)


אני יודעת שאתם מתחילים לתהות איך אתם הולכים לסדר בצורה מדוייקת את כל הספרות האלה כשאין לכם מחוגה ושום סרגל מיוחד בשביל סימונים כאלה... אל דאגה, אני כאן בשביל ללמד אתכם איך עושים דברים כאלה בדרך החורנית.


קחו עצם כלשהו בעל קוטר שמתאים לעיגול בו הייתם רוצים להדביק את הספרות שלכם (התחשבו בתמונה שעל העטיפה כשאתם מחליטים האם למקם את הספרות קרוב למרכז או קרוב לשולי העטיפה), ושרטטו את העיגול הזה על גיליון של נייר אפיה.



גזרו את העיגול,

וקפלו אותו לחצי.

עכשיו לשלושה חלקים שווים. מרימים פינה אחת לכיוון נקודה כלשהי על היקף העיגול, את הפינה השניה מרימים מעליה ומשתדלים לא ללחוץ, ורק כשאתם בטוחים שהנייר מחולק נכון, שטחו את הקיפולים.


את כל זה חלקו שוב בדיוק באמצע, כך שיהיה לכם עיגול אחד שמחולק ל12 חלקים שווים.

עכשיו, בעזרת סרגל פשוט, מצאו את המרכז של עטיפת הדיסק, והשתמשו בעיגול בשביל לסמן 12 נקודות שעליהן יישבו הספרות. (מרכז העיגול צריך לשבת על מרכז העטיפה). אני המשכתי להחזיק את הנייר באמצע, כדי להצליח לשמור על אותו מרחק משולי הנייר עם כל ספרה. (כן, כן, אפשר להיות גם חורני וגם פדנט!)


וקדימה, להתחיל להדביק ספרות.
 
כשתסיימו להדביק את כל הספרות, נקבו חור במרכז העטיפה.
הנה המנגנון שלכם:
שחררו את הבורג, ואת הטבעת הזהובה מתחתיו. זה מה שאמור להישאר לכם ביד:
הכניסו את המנגנון מאחורה, דרך החור (אם זה לא הולך כ"כ, אפשר לגזור קצת מהעטיפה, ממש בזהירות, סביב החלק העבה של המנגנון, ולהגדיל את הפתח), החזירו את הטבעת ומעליה סובבו את הבורג בחזרה.
"או מיי גאד, רינגו, תראה את המבנה המוזר הזה באמצע הכביש!!"
את המחוגים מניחים לפי הסדר שבו הם הם היו ארוזים (ואל תתביישו לבקש הדרכה מהמוכר איפה שתקנו את המנגנון), מחוג השניות בא אחרון.


 והנה השעון שלי, מוכן ותלוי:
וזה עוד בלי פלאש.. אני צלמת איומה. עמכם הסליחה.

גם הפעם, אשמח לראות תמונות של העבודות שלכם, ולענות על שאלות, אם יצוצו.

שנה טובה ויצירתית לכולכם,
התפרנית.

יום רביעי, 21 בספטמבר 2011

שמחה וששון, לכל ילד ארנבון

פעם ראיתי בבלוג אהוב עליי הדרכה לארנבת חימום. הייתי מתחילה ליישם אותה מיד, אבל ציפו ממני לקנות פליז בשני צבעים, ו, נו.. לא יצא. שכחתי מההדרכה הזו לגמרי, עד ש..
"הי, מה אתה עושה עם הפליז הזה?"
"זורק אותו."
"למה??!?!"
"הוא מכוער. אני רוצה מעיל צמר, ארוך. ז'קט כזה. וחוצמזה, קיבלתי פליז בסוף מסלול כלשהו, ועוד איזה פליז ממשהו אחר שקשור לצבא, וחבר שלי פעם נתן לי איזה פליז, ו..."
דבר ראשון, הצלתי את הפליז ממלתעות פח האשפה. "מה תעשי איתו?", שאל הפקפקן. "לא יודעת", הודיתי, "אני כבר אחשוב על משהו."

אז אם גם אתם הייתם פעם תיכוניסטים, או שהאיש לו אתן נשואות היה פעם תיכוניסט, ויש לכם בבית שלושה פליזים מהצבא, שניים שקניתם כי חבר שלכם היה סוכן של אורחה, עוד אחד שקניתם לפני שגיליתם את טכנולוגיית ה- Wind Block והתכחשתם אליו מרגע הגילוי, פליז שקניתן כשהייתן בשלב המבאס הזה בתיכון שבו לובשים כל דבר שמסווה את זה שיש לך איזשהם קווי מתאר, ואחד לשנה הבאה – הפוסט הזה בשבילכם.

המתכון מבוסס על ההדרכה בקישור הזו, וההמרות הן כאלה:
במקום לקנות בד פליז, תופסים את אחד הפליזים המיותמים בארון וגואלים אותו מייסוריו.
אם הפליז זקוק לכביסה, נסו לזכור לטפל בזה לפני שאתם מתחילים לפרום אותו. אני לא זכרתי, והדירה הפיצית שלי נראתה כמו בית מטבחיים לכמה ימים. אוזניים היו תלויות על כל וו בבית, מתייבשות לאיטן...
פרקו את הפליז מכל התפרים שלו. שרוולים בנפרד, גב ופנים, אפילו את הכיסים, שלא יישאר תפר שלם. שטחו את החלקים על הרצפה, כשהצד השעיר יותר נוגע ברצפה. את השרטוטים אתם הולכים לעשות על החלק הפחות שעיר (או "הצד המכוער", אם להיות שיפוטיים).
עכשיו, מספר הארנבונים שייצא לכם מהפליז (עליו השלום) תלוי בכמה אתם טובים בטטריס.
קחו טוש כלשהו, או עט (מי שרץ לקנות טוש קבוע לְבד – שיחשוב על מה שהוא עשה) והתחילו לשרטט איברי ארנבות לפי הגזרה שהורדתם והדפסתם על דף שכבר הודפס משהו מצידו השני. העיקרון הוא כזה – קודם משרטטים את החלקים הגדולים (הגוף של הארנב, וצמדים של אוזניים במקרה זה. זכרו שאתם צריכים אותם במספר זוגי – גב ופנים לכל ארנב, ושתי אוזניים.) וברווחים שנשארו משרטטים פנים ולבבות כמספר הארנבונים.


צורות קטנות מסמנים במקום שמשאירות הצורות הגדולות

לא מתחילים לגזור לפני שמסיימים לשרטט. לפעמים תגלו שאם תסובבו את אחת הצורות, תוכלו להכניס חלקים לעוד ארנבון שלם!
לי יצאו 12 ארנבונים מפליז אחד, ואלה כל השאריות ממנו. אם הגעתם לתוצאות טובות יותר, ספרו לנו איך.

כשתגיעו לשלב בו אתם אמורים לרוץ לקנות חוט רקמה – עצרו! קחו שתיים-שלוש נשימות עמוקות. חוטי התפירה שיש לכם בבית יעשו את העבודה יופי. פשוט קפלו חוט לשניים, ושוב, ועכשיו הוא עבה כמו חוט רקמה. חזרו על התפר אותו אתם רוצים לרקום כמה פעמים שמתחשק לכם, עד שתרגישו שהוא בולט מספיק.
אפשר לרקום בשחור, אני קפצתי על ההזדמנות להוסיף צבע.

בהמשך ישלחו אתכם לקנות חיטה ופרחי לבנדר.
אני לא רוצה שתקנו לבנדר. זה מיותר. וצריך ללכת לחנות שהיא לא רמי לוי בשביל זה. וזה מבאס.
לבנדר צריך בשביל לנסות להסוות את הריח האיום של החיטה (מנסיון – זה לא עוזר). הנה פתרון טוב יותר – אל תקנו חיטה. קנו אורז לבן, הכי פשוט שיש, מהסוג שלא הייתם רוצים לאכול – מושלם. קילו אחד יספיק לארנבת אחת, ואפשר למצוא קילו אורז מהסוג הפוּשטי בחמישה ₪ בסופרים גדולים וזולים. (זה גם פותר לכם את השאלה האם לזרוק את הארנבון לפני פסח.)
אפשר לתפור את הארנבונים האלה גם בלי מכונת תפירה. פשוט לעשות תפרים קטנים וצפופים, שהאורז לא יישפך החוצה. זה בהחלט מצריך סבלנות, אבל לא כך הם כל הדברים הטובים?..
חמישה ארנבונים כבר מצאו להם בית חם, השאר ימולאו באורז כשיהיה לי רעיון למי לתת אותם.
וזה הכל. עלות הפרוייקט לאחר המרות: 5 ש"ח לארנב, בשביל מילוי האורז.
גוף הארנבות עשוי מפליז ממוחזר, והאוזניים משאריות בד. אם אין לכם שאריות בד זרוקות בבית, בחנויות בדים אפשר להשיג כאלה ב5 שקלים לחתיכה שתספק בין 4 ל-6 אוזני ארנבות.
אבל ייתכן שחיפוש דקדקני בביתכם יעלה בגד שאף אחד לא לובש, כנראה כזה שמצריך תיקון כלשהו. אם הבגד הזה גם עשוי מבד כותנה - שיחקתם אותה.

סוף פרוייקט התפירה הראשון שלכם, כשכל הבלאגן עוד פזור סביב, הוא הזמן המושלם לארגן לכם קופסת שאריות. זה אולי הדבר הכי חשוב שתלמדו מהבלוג הזה. שאריות בד, לא משנה איזה בד, תמיד יהיו יעילות. שאריות שזרקתם תמיד יחסרו לכם באיזה פרוייקט אחר.


וכמו שהבטחתי בקמפיין הפייסבוקי, מתנה מפוסט התוכן הראשון תישלח לשמואל, יקיר הבלוג, שהעניק לו את שמו.

אשמח לראות תמונות של היצירות שלכם. צאו לתפור ארנבות חימום ועזרו לי לנסות להביא את החורף מוקדם מהרגיל...

יום שלישי, 20 בספטמבר 2011

ברוכים הבאים לבלוג היצירה שלי.

תמיד חשבתי שבשביל לפתוח בלוג, אדם צריך שיהיה לו משהו חשוב לומר. או לפחות שיהיה יומרני מספיק בשביל לחשוב שיש לו משהו חשוב לומר. אבל גיגול של המילה "בלוג" לימד אותי שקיימים בלוגים לחובבי המשחק "פארמוויל", בלוג קארטינג, ואפילו בלוג בראץ! לכותבת הבלוג "בראץ" כנראה אין איזשהן עובדות משנות-חיים לחלוק איתנו, והיא והקוראות שלה כנראה לא יודעות מה פירוש המילה 'יומרני', ולכן החלטתי להפסיק להתבייש ולהצטנע, ולמלא מרחב קטן ברשת בהגיגים משלי.
[אז אולי אין לה משהו חשוב להגיד, אבל בסוף זו כותבת הבלוג "בראץ" שגרמה לי לפתוח בלוג...]
למה בלוג היצירה הזה דווקא?
אני לא מתיימרת להיות יצירתית או מדוייקת יותר מכל בעלת בלוג יצירה אחר, אבל אני כן מתחייבת להתייחס לכמה בעיות שעלולות לצוץ בדרכם של המעוניינים לאמץ מלאכת יד כתחביב:
1.      ראשונה היא עלות החומרים, כמובן. אנחנו נתקלים בהדרכה מצולמת, ערוכה ומפורטת היטב, ומתלהבים לגמרי. רק כשאנחנו גוללים את העמוד קצת ומגיעים לרשימת המצרכים, אנחנו מבינים שזה כנראה לא פרוייקט שנפצח בו בקרוב.
לבלוג הזה יועלו הדרכות זולות מקוריות, והדרכות "רגילות" שיעברו "התאמות".
2.      מהבלוג הזה לא תישלחו לערוך קניות בשלוש ערים שונות, ולא תישלחו לתור אחר חומרים נדירים. אם זה משהו שאפשר להשיג רק בת"א, או ברעננה, או ברחובות או בירושלים -  זה לא נמצא בבלוג הזה.
3.      הגישה המרכזית בבלוג הזה היא מִחזורית. כאן תמצאו דרכים יצירתיות להחזיר לשימוש פריטים שיושבים איפשהו ומחכים להיזרק. כאן יעריכו את הסנטימנטליות שלכם, שמנעה מכם לזרוק את הג'ינס שלבשתם בזמן הנשיקה הראשונה שלכם, מתישהו לפני 12 שנה. כאן יגידו שטוב שכבר 7 שנים אתן משכנעות את עצמכן שתחזרו למידה של החצאית ההיא שקניתן ממש לפני ההיריון הראשון. כאן יענו לשאלה הרטורית, המלווה בטון המתפנק הזה ועיקום הפה והאף: "מאמי, נכון לא לזרוק את זה?.. נכון מתישהו נמצא לזה איזה שימוש?.." ב- "נכון, מאמי! מתישהו תמצאי לזה שימוש!".
4.      תחום היצירה בארץ עוד לא מאוד מפותח, לצערנו. במיוחד לא יצירה מהסוג שמתאמץ להקטין השפעה סביבתית שלילית. בצר לנו אנחנו פונים לבלוגים אמריקאיים מהם יש עשרות רבות, חושבים שאם נעביר את הטקסט בגוגל טרנסלייט הכל יהיה בסדר, ואז מבלים שעות בנסיון להבין איך כמות מסויימת של הרגשתי ("felt" באנגלית זה גם לֶבֶד) תעזור לנו להקשיח ביטנה של ארנק, וכמה ס"מ זה 1/4 יארד...
לא עוד! הבלוג הזה יתרגם הדרכות פופולאריות לעברית וימיר את כל המידות המוזרות בשבילכם.

הבלוג הזה מוריד את היצירה אל העם, מתלבש על הטרנד הירוק, ומזמין אתכם להצטרף. כבר יש לכם בבית כמעט את כל מה שתצטרכו.

ניפגש בפוסט-התוכן הראשון, ממש בקרוב.