יום שלישי, 29 בנובמבר 2011

הניו יורק פוסט (וכוחה של אפליקציה)


בארץ קוראים להן "חנויות סדקית", והן אפלוליות וטחובות, ולמוכרים בחנויות האלה קוראים יוסי (אם זה בת"א) או חיים (אם זה בירושלים).
בארה"ב הן עצומות, אין להן שם אחיד, הן מעוצבות ומוארות ויש בהן צוותי מכירה של עד 10 אנשים שנמצאים שם במקביל וכולם מתלבשים יותר טוב ממני.

בשיטוטיי במנהטן יום אחד, הגעתי לחנות המשגעת הזאת, בשדרה השישית:




כחלק ממחאתי נגד הדרת נשים מהמרחב הציבורי, במקום לגזור ראשים של נשים, אני מצלמת רק אותם. :)




זו החביבה עליי

 הסתובבתי שיכורה מהצבעים ומהאפשרויות (ומהגודל. תחושה שליוותה אותי לכל אורך שהותי באמריקה), ומתישהו חשבתי לעצמי: "חנות כ"כ גדולה (צילמתי אולי שליש ממנה..), שמוקדשת כולה רק בשביל לייפות ולשדרג מוצר מוכן במינימום השקעה?..." נכון, הרדאר החורני שלי נדלק והחל מהבהב בהתרגשות. תפסתי סלסילה והתחלתי להוריד דברים מהקירות.

למה המידע הזה טוב בשבילכם?
כי לכל אמריקה יש סוף, ואת הרעיונות שהגיתי שם, חזרתי ליישם בארץ.

גם בארץ יש חנויות בהן ניתן לקנות מוצרים קטנים שיהפכו את האוברול הקטן מבזאר שטראוס או החולצה החלקה, בצבע אחד, נטולת גזרה מוגדרת כלשהי, לבגד מעוצב ומיוחד, במינימום השקעה. החנויות הטובות יותר נמצאות באיזור נחלת בנימין בתל אביב, אבל יש חנויות סדקית בכל עיר בארץ.
ואם לא בארץ, יש המון חנויות מקוונות שישמחו לשלוח לכם מוצרים לארץ, בין השאר החנות שצילמתי וקישרתי אליה מוקדם יותר בפוסט זה.

אפליקציה קטנה יכולה לעשות את כל ההבדל בין מוצר פשוט ואולי-משעמם למוצר מגניב ומעניין.

מה שמזכיר לי סיפור שלרוב מכריי יצא לשמוע יותר מפעם, אבל אני חייבת לשתף אתכם.

בימי התיכון העליזים, כשהייתי קצת יותר סנובית משאני היום (אני מבטיחה לכם - זה אפשרי), מצאתי את עצמי יושבת על המיטה שלי, בפנימיה הדתית מאוד בה למדתי, מנסה לראשונה לקרוא את "התפסן בשדה השיפון" (שנים עברו מאז, נסיונות חוזרים נעשו, ועוד לא סיימתי את הספר הזה), ושומעת בחצי אוזן בחורה כלשהי מספרת לאחת משותפותיי לחדר על החולצה החדשה שהיא קנתה.
בהיותי סנובית, כאמור, לא מיהרתי להרים את עיניי מהספר ולפרגן לבחורה על הרכישה המוצלחת, וזה היה רק כשהיא הגיעה לתיאור "והכי אהבתי את האפליקציה של הארנבת החמודה הזאת באמצע" שחשבתי שאולי משהו לא לגמרי בסדר...
"היי, תתחדשי על החולצה" אמרתי בעיקר כדי שהיא תסתובב, "איזו ארנבת?"
הסתובבה אותה בחורה משכונה ירושלמית דתית מאוד כלשהי, ומתחה בהתלהבות את שתי הפינות התחתונות של החולצה הורודה החדשה שלה - "הנה! נכון שזה מתוק??"
נשנקתי מול החולצה החדשה של הבחורה הכי דוסית בשכבה שלי וזעקתי "|שם בדוי כלשהו|, זו לא ארנבת! זו השפנפנה של פלייבוי!!"

מובן שזה לא הספיק ונאלצתי להסביר לה הרבה יותר משתכננתי, אבל אני חושבת שהצלחתי לעשות את זה מבלי לחרב את תמימותה עד היסוד.


אם עוד לא נרדמתם, יש לי גם הדרכה מצולמת בשבילכם:
קניתי אוברול קטן בחמישה שקלים, ונזכרתי לצלם את תמונת ה"לפני" רק אחרי שכבר התחלתי לקלף ממנו את האפליקציה.
מקלפים את האפליקציה. היא יורדת בקלות. אם אין לכם כח והאפליקציה שקניתם גדולה מספיק בשביל לכסות את זו הקיימת, והמיקום מתאים לכם - פשוט גהצו אותה על האפליקציה הקיימת.



מדדתי הארכות לשרוולים לפי הרוחב של השרוול הקיים ולפי אוברול אחר, סימנתי וגזרתי. זה כ"כ פשוט, אל תחששו להתעסק עם זה - כל הסימנים והגזירות הם של קווים ישרים.
בגלל שאני בחופשת מחלה אצל אמא ולא יודעת לתפעל את המכונה שלה, אמא שלי תפרה בשבילי את ההארכות לשרוולים המקוריים. (אין כמוך, אמא.)
ואז רק נשאר לגהץ אפליקציה של משאית בצבעים מתאימים!

המשאית הקטנה הגיעה איתי מניו יורק ועלתה דולר אחד, הבד היה זרוק אצלי בבית ובחיים לא חשבתי שאני אמצא לו שימוש (הוא מאוד.. אממ.. ספציפי), והאוברול, כאמור, עלה מחיר זניח של חמישה שקלים. כל העבודה לקחה פחות מעשרים דקות, ניתן לעשות אותה בלי שימוש במכונת תפירה כלל, ובשילוב עם מכנסי ג'ינס קטנטנים, התלבושת הזאת נראית שיקית לגמרי.

אני אוהבת להדגים הדרכות על בגדי ילדים (כי הם קטנים ולא תופסים המון מקום שאין לי בבית..), אבל אפשר לשדרג עם אפליקציות מוכנות גם בגדים למבוגרים. הנה כמה מהאפליקציות האחרות שקניתי:
בשביל חולצות לנערות, הייתי מגהצת את האפליקציה במיקום פחות "צפוי" מהמרכז, כמו צד כלשהו, כשהאפליקציה נוטה ולא מקבילה לקו התחתון של החולצה, למשל.
בכל פעם שהשתמשתי באפליקציה עד היום, זו הייתה אפליקציה שהכנתי לבד, מה שלא חסך לי זמן כלל. הרכבת אפליקציה היא עבודת נמלים, לרוב, ומצריכה לא מעט חומרים. אני לא מאמינה שאיגמל מהתחביב הזה לגמרי אי פעם, אבל בשביל שדרוג בגדים (ומוצרי בד אחרים) במינימום השקעה של זמן וכסף, אני אדאג שיהיה לי תמיד גם מלאי של אפליקציות מוכנות (כנראה כאלה שיגיעו בדואר מארה"ב.. בארץ, לצערי, עוד לא ראיתי אפליקציות יפות במיוחד [ואתם יכולים לשער שהייתי בהמון חנויות], ואם כן - הן עלו 10 ש"ח ליחידה, או מחיר מופקע אחר.)


יאללה, רוצו לקנות בגדים-עם-אפליקציות-באיכות-ירודה-שבמילא-תיסדק-לכם-בכביסה, (או בגדים פוּשטיים מכל בחינה אחרת) ולהפוך אותם לבגדים מדליקים. :)


כתמיד, אתם מוזמנים לשאול ולהתייעץ.

לילה טוב וחמים,

התפרנית

יום ראשון, 13 בנובמבר 2011

מרבד הקסמים

{אני אפתח בהתנצלות - הבטחתי שהבלוג שלי יעודכן גם במהלך חופשתי בארה"ב, אבל שני דברים קרו - ניו יורקרים רוצים כסף על הWi-Fi שלהם (שהייתי נותנת, רק שלא הבנתי איך), והמחשב שלי נשבר לקראת חזרתי לארץ. עצוב מאוד, אבל אני מקווה שסלחתם לי. חזרתי ביום חמישי, היה לי כיף מאוד, ועכשיו אני סובלת מיעפת חמורה. ולפוסט - }

לפני אחרי החגים, אתם זוכרים, היו החגים.

החגים הם תקופה קצת קשה בשבילי. המון זמן משפחה, בלי אפשרות לברוח לטלפון, לטלוויזיה או למחשב. וזה לא שאני לא אוהבת את המשפחה שלי. אני לא מכירה הרבה אנשים שקשורים למשפחות שלהם יותר ממני. זה פשוט שהם... טוב, המשפחה שלי.

בני המשפחה שלי שונים מאוד זה מזה, וככל שהמשפחה גדלה, ומצטרפים אליה עוד חברים, ייחודיים כל אחד בדרכו, בילוי זמן יחד הופך להיות פעולה מורכבת יותר ויותר.
בחגים השנה הבטחתי לעצמי שאנסה להירגע באמצעים רוחניים. החלטתי שאמצא דרך לתקשר עם עצמי, להירגע, לשלוט ברגשות שלי לגמרי.
אפילו קראתי על מדיטציה ואימצתי לעצמי מנטרה קלילה ואוורירית.  בגלל שאני במילא לא מאמינה ביכולת שלי לא להתרגז כשמרגיזים אותי, הרשיתי לעצמי לאמץ מנטרה של מישהי אחרת, במקום להתחבר לעניין באמת ולנסח לעצמי אחת משלי.
אתם זוכרים את הסצנה ההיא בפורסט גאמפ, כשפורסט מגיע לבקר את ג'ני, ואביהּ השיכור יוצא מהבית, מנופף בידיו וצועק? ג'ני מושכת את פורסט אחריה והם רצים דרך שדה תירס, נוחתים איפשהו על הברכיים ומתפללים שאלוהים יהפוך אותם לציפורים והם יוכלו לעוף רחוק רחוק משם?

חשבתי "בטח, זה יעבוד". שדה תירס, ציפורים. מושלם. אני אהיה הגרסה הצעירה וזהובת השיער של רובין רייט-פן (שהיא בכלל השחקנית האנה הול) ואשכנע את עצמי שאני ציפור.

עד אמצע החג הראשון בלוח כבר הייתי ציפור שנזקקה נואשות לחצי בקבוק טקילה וחפיסת סיגריות.



נו, אז הפתיל שלי לא ארוך במיוחד. אכן, אחד החסרונות הבולטים שלי.

הרעיון הבא שלי היה, כמובן, תרפיה בעיסוק.

אני לא ממליצה על הפרויקט הזה אם אתם אנשים שצריכים תוצאות מיידיות, אם אתם לא מסוגלים להתחיל משהו ולעשות אותו בהפסקות, כי זו חתיכת עבודה, מהסוג שאמורים לעשות אגב משהו אחר. אם אתם צופים בסרט שממילא לא מגיע לו שתצפו בו, אם אתם נאלצים לשבת ולהקשיב למישהו שלא מעניין אתכם כלל, או אם אתם פשוט צריכים להירגע – נצלו את ההזדמנות כדי להכין לעצמכם משהו יפה.

מה אתם צריכים?
* ערימה של בגדי טריקו שאף אחד לא ילבש לעולם. נו, החצאיות והחולצות האלה מפעם, עם ה"תלתלים" בקצה... או חולצות סוף מסלול/הכנה למחנה סיירים/הכנה למחנה אחר שלא מסגיר שהייתי חניכה בבני עקיבא.
* מספריים
*רשת מהטמבוריה הקרובה לביתכם. דבר כזה עולה 15 ₪ למטר, ואני גזרתי את המטר הזה באמצע לשתי חתיכות צרות וארוכות, אז 15 ₪ הספיקו לי לשני שטיחים.

נתחיל?
את הבדים שלכם אתם גוזרים לרצועות קטנות. (לא יותר מ10 ס"מ, לא פחות מ6 ס"מ, נגיד. לחלוטין לא עקרוני.)
הרעיון הוא לקשור סרט קטן על אחד הפסים של הרשת, לעשות רווח של חור אחד ולקשור עוד סרט בחור הבא. אני ממליצה שלא לקשור סרט בכל "חלון", כי אז השטיח יוצא הרבה יותר מדי עבה וכבד. אל תחששו מכיסוי הרשת - גם אם תמשיכו בשתי וערב (אחד כן-אחד לא), בסופו של דבר הרשת תכוסה.
תסתכלו על זה ככה – כל רשת מורכבת מטורים ושורות. אני קשרתי סרט על הדופן השמאלית של ה"חלון" הראשון של הטור השמאלי ביותר, ואז על הדופן השמאלית של ה"חלון" השלישי, ואז החמישי וכן הלאה. בטור לימינו קשרתי סרט על הדופן השמאלית של ה"חלון" השני בטור, ואז על הדופן השמאלית של החלון הרביעי והשישי וכן הלאה. ככה יש לכם שתי וערב. בטור השלישי משמאל אני שוב קושרת סרט ב"חלונות" 1, 3, ו-5 וכו' וכו' בחזקת מיליארד שמונה מאות. כמעט.



למה הפרויקט הזה טוב, חוץ מהסחת דעת?
אם אתם רוצים לעצב חדר כלשהו בצורה ייחודית - נגיד לשלב גווני חום ואפור (זהו, אימא, רק ההסתלבטות הזאת וזהו.), ואין שום דבר בשוק שמתאים לשילוב הצבעים שאתם מעוניינים בו, בצדק, (טוב, אימא, זו באמת הייתה האחרונה. מבטיחה.) אתם יכולים להכין לחדר הזה שטיח בעצמכם, ותצטרכו לשלם רק על החומרים. תחסכו זמן על התרוצצויות בין חנויות.
אם אתם רוצים שטיח דווקא בצבעי אדום-שחור-אפור-לבן, ואין לכם זמן וכוח לחפש אחד כזה וכסף להשקיע באחד יקר מדי, שתהיו מוכנים לשלם עליו רק כי הותשתם מחיפושים, זו דרך טובה לפתור את הבעיה.

זכרו שגם בפרויקט הזה, אין שום חשיבות לדיוק. גם אם לא יצא לכם שתי וערב מושלם, גם אם קשרתם סרטים בשלושה חלונות רצוף בלי להחסיר אחד באמצע – זה כ"כ לא משנה. תוכלו לעשות מזה עבודה זוגית או משפחתית, כשכל אחד תופס טור או שורה על היקף הרשת ומתקדם פנימה.



במחשבה שניה, אולי אל תהפכו את זה לפרויקט משפחתי. אם זה יהיה הפרויקט המשפחתי שלכם, לאן תברחו מהפרויקט שהוא המשפחה שלכם? :)


בהתחלה פיזרתי, בלי שום סדר, גזירים משלוש חולצות בגווני כחול





וככה זה נראה מאחור

כך נראית ערימת חתיכות בד

מקפלים את הבד וגוזרים יחד






קשר אחד לכל סרט, לא יותר



שימו לב שרצועת הבד שלכם תימתח קצת כשתמתחו אותה ותקשרו


ואז הבנתי שהוא עבה מדי, אז התרתי כמעט את כל הסרטים, ובניתי את הנוסחה שלמעלה. תחשבו כמה ניסויים ותסכול חסכתי לכם! בצד ימין יש רק גווני כחול ומצד שמאל יש סרטים בגווני כחול-חום-ירוק. עוד לא החלטתי איך השטיח הזה יראה בסוף, וזה לא משנה. אני אתעסק עם הפרוייקט הזה עד שאחליט שהוא מוכן להינתן למישהו.


תרפיוטי להפליא.

יאללה, בא לכם להתחיל פרוייקט?


חורף נעים וסבלני לכולם,

התפרנית

[ועוד אחת בקטנה - מה נותנים לבחורה שהפכה תקליט לשעון, עקב היעדר פטיפון? נכון מאוד, פטיפון חדש ויפיפה, ואת Kid A המונומנטלי של Radiohead בגרסת הויניל. תודה, מתוקים. הפטיפון הזה הוא הדבר הכי יפה בסביבתי כרגע...

]