יום שלישי, 11 בדצמבר 2012

תחיית המתים: חלק א'

היה לי שם אחר לרשומה הזאת, והוא היה שנון ומצחיק, אבל לא ראוי. והייתה לי הרגשה שהוא לא ראוי, אז לפני פרסום הרשומה הזו העברתי אותו דרך ועדת הצנזורה הכללית שהיא אמא שלי.
אמא הסתכלה עליי בזעזוע ופסקה - "לא".

אז על כל פנים, עכשיו יש לרשומה הזו שם חביב, בסדר כזה, וכפי שהמילים "חלק א'" מעידות - יהיה לה פוסט המשך.

בחלק א' נדבר על התמודדות עם בגדים מוכתמים ו/או קרועים קלות.
בחלק ב' נדבר על התמודדות עם בגדים שצריכים עזרה אחרת. לא רוצה לספיילר לכם.


מקובל לחשוב שהחל מגיל מסוים, כתמים קשים מפסיקים להיות חלק משגרת החיים. איכשהו, אצלי זה לא עובד. אני התחלתי לאכול טחינה בגיל 23, פחות או יותר, ובואו נגיד שטרם התמקצעתי. למזלי, אמא שלי היא דוקטור בעל שם עולמי כשזה מגיע להסרת כתמים, אבל אפילו היא כבר פגשה בגדים שאי אפשר היה להושיעם. אם לומר בכנות - את רובם הציגו בפניה דווקא אחיינים שלי.

בפוסט קדום, זמן קצר אחרי שחזרתי מניו יורק, כתבתי מעט על אפליקציות והתפקוד שלהן כמשדרגות בגדים. הבאסה לגבי אפליקציות מוכנות היא שרובן קטנות בגודלן, רובן יקרות למדי ורובן (וזה הכשל העיקרי) מצריכות זווית וקומפוזיציה מסוימות, ולכן לא ניתן להשתמש בהן כדי לכסות כל כתם. אפליקציות מסוימות במיקומים מסוימים עלולות להיראות מאוד מאולצות ויהיה קל לזהות שהן שם כדי לכסות כתם או חור, וזה לא מה שאנחנו רוצים.
הסתובבתי קצת ברחבי הרשת ומצאתי אפליקציות בעבודת יד (אל תיבהלו, זה לא מסובך כמו שזה נשמע) שמכסות אזורים שונים ומגוונים, ממש כמעט על כל חלק של הבגד, ואני רוצה להראות לכם כמה מהן, ללמד אתכם איך מכינים כמה מהן ואיך בוחרים אפליקציה לאיזה אזור.

שנתחיל?

במקרה זה, כתם או קרע יכול להיות קרוב לקצה הימני של החולצה, מתחת לפרח הקטן, למשל. אם אכן היה שם כתם, כדי לכסות אותו בצורה שלא תיראה מאולצת, הוא נזקק לעוד פרח לידו.
כתם בפינה תחתונה? יודעים לצייר עיגול ומשולשים? יכולה להיות לכם חולצה כזו!

אולי ממש במרכז, באמצע הבטן?

צד שמאל?

זו החביבה עליי. אפליקציות על פליזלין וכפתורים תפורים ביד.

מפורטות להחריד ואני לא מצפה מכם ליישם, אבל אני בכל זאת אסביר לכם איך זה נעשה.


להשתמש באותיות!


או בפרת משה רבינו! האפליקציה גוהצה על פליזלין, והמחושים נרקמו עם חוט כפול. איזה מגניב זה, על חולצה מפוספסת שחור-אדום.
 מרבית התמונות הנפלאות מגיעות מהבלוג של המלפפון-חמוץ ההפכפך.
איזה שיק, וכמה פשוט - לגהץ על פליזלין ולצייר עניבה!
המשותף לכל העבודות האלה הוא שהן נעשו בעזרת פליזלין! פליזלין הוא חומר כל כך פשוט לתפעול, וכל בעל-מגהץ יכול לעבוד אתו. אם אתם מרגישים בנוח עם תפירה, אתם תמיד יכולים גם להוסיף תפר לאפליקציה, אבל האמת היא שאין צורך.
"מלי חוט ומחט", בלוגרית ויוצרת ישראלית, המציאה את המשפט הקליט "הצד המבריק הוא הצד הדביק". בואו נראה איך זה עובד -
בכל חנות סדקית שמכבדת את עצמה, אפשר לקנות פליזלין דו צדדי (שימו לב - זהו אינו פליזלין בד!). זה לא החומר הכי זול לעבודה (הוא עולה כ35 ש"ח לחצי מטר על מטר), אבל אפשר להציל אתו בגדים סובלים! הידד!
הפליזלין הוא למעשה גליון דבק, שמותך כאשר בא במגע עם חום.
כשתסתכלו עליו, צד אחד שלו יהיה נייר, והצד השני יהיה מבריק. כצעד ראשון, נגזור את חלק הבד שממנו נרצה ליצור אפליקציה, נניח עליו פליזלין באותו הגודל, כשהנייר כלפי מעלה, ונגהץ. קצת קשה לומר במשך כמה זמן, כי כל מגהץ מתנהג אחרת, אבל משהו כמו 20 שניות, נגיד? אולי טיפה יותר. כשתתחילו לקלף את הנייר, הדבק אמור להתנתק מהנייר בצורה חלקה, ולהשאיר ריבוע דבק מבריק על הבד שלכם.
אחרי שגיהצתם את הפליזלין, חכו עם קילוף הנייר. בשלב זה אתם יכולים להעתיק אל הנייר המכסה את הפליזלין את האפליקציה שלכם, ולגזור.
 נגיד לב -
עכשיו אתם מגהצים מהצד השני. מניחים את הלב כשהצד היפה (זה שאמור להיראות) מופנה אליכם, ומגהצים. הפליזלין מותך שוב מהצד השני, ומודבק לבגד!

אם יש לכם לבד, אין לכם צורך בפליזלין כי הלבד הוא כבר חומר קשה. אותו תוכלו לתפור כמו שהוא. אם אתם לא תופרים, תוכלו להדביק עם דבק בד שקוף ו/או לתפור ביד:
ואפשר לשלב עבודות דו מימדיות שמחברים לבגד בפליזלין עם אובייקטים תלת מימדיים שכוללים מעט תפירה ביד:
אפשר למשוך את זנבות הסרט עד האזור הפגוע, או לשחק עם הזווית שלו
חולצה, מלבן בד בגודל 12.7 ס"מ על 25.4 ס"מ, ורצועת בד באורך ורוחב שמתאים לכם. (אני לא כותבת את המידות שהיא השתמשה בהן כי היא תפרה את הרצועה לצינור ואז תפרה אותו לחולצה, כך שאתם צריכים לעבוד עם בערך חצי מהרוחב, ולהתאים את גודל הרצועה לפי מידות החולצה. אני חושבת שזה ייראה נפלא גם על ילדות גדולות!)

קפלו את המלבן לאורך, ככשני צדי הבד היפים נוגעים זה בזה, ותפרו אותו. גהצו את החתיכה כך שהתפר במרכז, כמו בתמונה.

חברו את הקצוות זה לזה, ותפרו את הכל יחד, באמצע

צובטים במרכז, ותופרים ביד.

גוזרים חלק קטן מהרצועה הארוכה, ותופרים אותה מעל נקודת החיבור.

ככה

מניחים את הסרט במקום הרצוי, ומגהצים את הפליזלין. אתם מוזמנים להתעלם מהסיכות, אתם כנראה לא הולכים לתפור את כל זה.


חברו ביד את הסרט

והוסיפו תפר קטנטן, כמעט בלתי נראה, בנקודה הזו, כדי להצמיד את הסרט לחולצה.

אתם רואים כמה זה לא מורגש?

ועכשיו תמונות מ"קפלים ודברים" -
חולצות וגרביים שצריכים להיזרק? אולי הם יוכלו לתרום איברים לפני לכתם (ללא צורך בפליזלין)-


הכי פשוט בעולם לתפור ביד את העסק הזה, והוא מכסה מרבית מהחולצה. אני חושבת שזה פשוט מתוק לגמרי, לא ממש משנה לאיזה גיל.
מציירים בעיפרון שבלול, כמו בתמונה. השבלול צריך להיות מרווח. מצמידים עם סיכה את רצועת הטריקו הראשונה, את השניה לידה, והשלישית לידה (בסדר גמור אם הן קצת עולות אחת על השניה), ותופרים ביד. מוסיפים רצועה לבנה כמקל-סוכריה, וסרט קטן, תפור ביד.

אם אינכם תופרים כלל, לא ביד ולא במכונה, אני ממליצה לקנות מטר של פליזלין (הגליל מגיע ברוחב של חצי מטר), להוריד כמה תמונות פשוטות מגוגל או משהו, ולהתחיל בניסויים. זה קל ולא מצריך שום ידע מקדים, וראיתם למעלה מה אפשר לעשות אתו.


חברים, אם מצאתם את הרשומה הזו מועילה, משמחת וצבעונית - נא שתפו אותה עם חברים.


חנוכה מואר וגשום,
התפרנית

לשאלות, כרגיל - hatafranit@gmail.com

יום שלישי, 27 בנובמבר 2012

בואי, גלי, בואי גליל לי

[לגיא]


"...והימים ימי חיפוש עבודה. אפילו הטקסט על שקית החלב מתחיל להידמות לזה של 'שתי"ל', כבר קשה לומר איזה יום היום, לא התקלחת כבר שבועיים. הו, אפרורית השמיים הנפרשים מעלייך וחוסר המשמעות בכל."


אהמ. ובכן.

לחפש עבודה זה קשה. ועוד יותר אחרי שעברתם לגור באזור בו מתפנות שתי משרות ו318 איש קופצים עליהן. ואל תתחילו להגיד לי שאני צריכה להנמיך ציפיות. באמת, אל תגידו את זה. יותר נמוך מהמקום שהגעתי אליו זה זנות. לא מטאפורית - מילולית. אם יש מישהו באזור חיוג 08 שעוד לא קיבל את קורות החיים שלי - תבדקו בספאם. אני מבטיחה, הם שם.

אז אני מבלה את ימיי בצפייה בסדרות טלוויזיה, שינה, ו - אכן כן - שיטוט בבלוגי יצירה.
ואני פתאום מבינה למה אני כמעט לא מעלה הדרכות של אנשים אחרים - זה קשה יותר מלהכין דברים בעצמי, לצלם, ולסדר אותם כהדרכה!
אני יודעת שזה נשמע מאוד מוזר, אבל אין לכם מושג כמה זמן לוקח לערוך מחקר מקיף על עניין אחד, להוריד את כל התמונות, לוודא שנתתי קרדיט לכולם, לכתוב לעצמי הערות לשכלול ההדרכות של אנשים אחרים, לגלות שמישהו כבר כתב בתגובות את מה שחשבתי עליו, להיאלץ לתת קרדיט גם לגולשים האלה, למקרה שמישהו מקוראיי חדי האבחנה יחשוב שגנבתי את הרעיון מג'יזל מאוקלהומה ויתבאס עליי שלא פרגנתי, לתרגם את כל הבלאגן, למצוא את החומרים המקבילים בארץ, ועוד, ועוד...

אבל הבטחתי לכם שיהיו הדרכות בינלאומיות בבלוג הזה, בשפת הקודש, וגם כי בראש שלי השירותים של גיא נראים ככה עכשיו, ואני דואגת. -

אני יודעת שגננות תמיד מבקשות מאנשים לשמור להן גלילי נייר טואלט, אבל אנחנו לא הולכים להתעסק עם יצירה מהסוג הזה. כי מה תעשו עם דבר כזה? -

כאילו, זה חמוד והכל, אבל... (התמונה מאיפשהו בפינטרסט.)

בלי הקדמות נוספות, זה מה שעשו בביתה של This Handmade Circus:

הדבר היפה הזה נראה מתכתי לגמרי, כי הוא רוסס בספריי צבע שחור! הוא שוקל גרמים ואפשר לתלות אותו על ארבעה-חמישה מסמרים.
איך מכינים את זה?
אוספים את כל הגלילים שלכם, מועכים קלות באמצע הגליל, וגוזרים רצועות ברוחב 2.5 ס"מ כך:
ואז מרכיבים כמה מהחתיכות לפרח ראשוני, וזה חשוב: היא אומרת להדביק אותם עם דבק פלסטי, אבל הגולשת ג'יזל (כן, היא אמיתית!) מציעה להשתמש במהדק במקום - זה לוקח הרבה פחות זמן, וכל עוד אתם מקפידים להדק את החלק שיהיה קרוב יותר לקיר - לא יראו את הסיכות אחרי שתרססו צבע! אם יש לכם כוח לעבוד עם דבק - סבבה.

ממשיכים להוסיף עלי קרטון בין העלים הראשונים -

מרימים את העבודה שלכם ויוצאים לרסס אותה בחוץ! [זכרו - לא לרסס במקום לא-מאוורר, ומומלץ להגן על עור חשוף.]


וסיימתם!

שאבי שיק.
באותה השיטה, אנשים מתוחכמים יותר הכינו גם את העבודות האלה:
{שימו לב - במקומות בהם לא נתתי קרדיט, זה כי יש קרדיט על התמונה.}
הסטרי. משגע. גבוה מדי בשביל שאנשים ימשמשו וישאלו ממה זה עשוי!

עבודה של Tibble Fork
מסגרת שחורה, רקע לבן, פרחי גלילי-נייר-טואלט לבנים.
כשרוצים להדביק את חתיכות הגלילים למשטח (ולא רק לחבר אותם זה לזה) - כדאי להשתמש בדבק נגרים. הוא שקוף לאחר ייבוש.
עכשיו אתם מכירים את כל הטכניקות, ואתם מתבקשים להיכנס לקישור הזה ולקבל השראה. חבל לי להעתיק לכאן את כל התמונות כשהן כבר רוכזו שם, כולל לינקים לכל ההדרכות. אל תחששו לפתוח אותן, אתם זקוקים רק לתמונות. את הטכניקות הבנתם, ואתם יודעים באילו חומרים להשתמש.

טוב, רק עוד כמה:
All Things Paper
365 Days to Simplicity
ואיך מכינים את העבודה המשגעת הזו?

מועכים את גלילי הנייר כמו קודם -
גוזרים ומדביקים את הרצועות (בדבק פלסטי או דבק נגרים) לאריזות קרטון צבעוניות שיש לכם בבית (אין סיבה לקנות ניירות מיוחדים בשביל זה. רק תפתחו את המזווה!), מניחים לייבוש וגוזרים סביב -

את הזרדים מדביקים לקנבס בדבק נגרים (חפשו את חתיכות העץ היבשות והחלולות ששוקלות כלום), וסביבם מדביקים את העלים בדבק פלסטי -

והיא אפילו הוציאה את העבודה החוצה בשביל לצלם בתאורה נורמלית. איי, איזה בחורה רצינית.
ואחרונות חביבות - אם יש לכם מתנות קטנות לתת (ממתקים אולי?), אפשר לעטוף יפה גליל נייר (נגיד במפת מטרו מיותרת) או לרסס אותו בצבע, לדחוף פנימה חצי אחד של הגליל (רק מעט), לכסות אותו עם החצי השני, ולהכניס את המתנה פנימה!

לא מצאתי את המקור.

מה אתם אומרים על להחליף את שקיות ההפתעה בכאלה? תנו לילד היומולדת לקשט!

ואני אסיים כאן בשביל לחזור לשליחת קו"ח אובססיבית. יש אנשים שלא יודעים מתי להפסיק.
{רמז: אם את צופה בסרטון הזה וחושבת לעצמך "הי, זה רעיון!" את כנראה צריכה לשכוח מעבודה וללכת לשכב עם רגליים למעלה.}

אם מישהו צריך מישהי למשהו באזור השפלה - אתם יודעים איפה למצוא אותי.







חורף נעים (כאילו שהוא יכול להיות לא-נעים!),
התפרנית