יום ראשון, 12 בפברואר 2012

תכנית מגירה



אני לא בנאדם של בוקר.

הרבה אנשים אומרים את זה על עצמם, אבל אני – אני באמת לא בנאדם של בוקר.


בבוקר אני עצבנית ונרגנת, חסרת סבלנות, אני רוצה שכולם יהיו ממש בשקט, כדי שאני אוכל להתנתק משנתי לאט. כל אלה הם התסמינים הרגילים לֶהֱיוֹת אדם לא-בנאדם-של-בוקר. אני לוקחת את זה כמה צעדים קדימה...

בבוקר אני חווה איזו תחושה כללית של דיסאוריינטציה מתעתעת במיוחד. אני לא זוכרת איפה שמתי את המפתחות/פלאפון/ארנק/נעליים, למרות שלכולם יש מקום קבוע, אני לעולם לא אתלבש בסדר הגיוני, ואני יכולה להישבע שבבוקר אין לי גישה ל90% מאוצר המילים שלי.

בבוקר אני שונאת את הכל ואת כולם. לא משנה שהתעוררתי בריאה בבית שאני מאוד אוהבת, לא משנה שאני מרוצה מהעבודה שלי, לא משנה שיש לי משפחה נהדרת וחברים נפלאים... בבוקר אני שונאת את הכל ואת כולם.




מסיבות אלה, אני משתדלת לקום תמיד בצהריים.





א ב ל, לעתים קרובות מדי, בכל זאת, העולם לא מתחשב לחלוטין במגבלות האובייקטיביות שלי, ואני נאלצת להתחיל את היום לפני 14:00, בדר"כ כי איזה עובד שכן עושה משמרות בוקר נאלץ לבטל "חד" פעמית.

השעון המעורר שלי מצלצל. אני מתיישבת במיטה כשעיניי עוד עצומות, מנסה במשך 5 דקות לשכנע את עצמי שזה יהיה בסדר אם אחזור לישון ("נכון שיש לה תסמונת דאון, ואמנם התחייבתי ללוות אותה לדיאליזה, אבל בגדול, היא די עצמאית..."), מתייאשת ומפנימה שזה כנראה לא יהיה בסדר ("ככל הנראה יפטרו אותי, ואז אני אצטרך למצוא עבודה אחרת עם משמרות ערב ולילה, וזה עלול להיות קשה..."), מתרוממת מהמיטה ומגששת את דרכי לשירותים בעיוורון.

ואז רק מתחיל רצף ביצועים לקויים למטלות בסיסיות ביותר, שבסופו אני מוצאת את עצמי מחוץ לבית בשיער הפוך וגרביים לא תואמים, כשאני די בטוחה שצחצחתי שיניים בחומר רעיל.


אני לא בנאדם של בוקר. וגם אם אני לא צועקת על מישהו שהעז לשאול אותי לשלומי או מנסה לשלם לנהג האוטובוס בכרטיס חבר מועדון של המשביר, נדיר לראות אותי מחייכת לפני 11:00.



לפני כמה ימים, ב7:50, בבוקר קר במיוחד, הייתי בדרכי לעבודה. ברחוב היורד מהבית שלי הבחנתי במגירה ועוד כמה איברי רהיט ישן זרוקים באמצע הרחוב. הרמתי את המגירה והמשכתי לצעוד.

ב8:10 קיפצצתי מאושר. [ציינתי את הדיליי הרגשי ממנו אני סובלת בבוקר?]

הסתובבתי עם המגירה כל היום, וכשהגעתי חזרה הביתה בערב, כבר ידעתי בדיוק איך היא תיראה כשאני אסיים לעבוד עליה.
כמה דקות אחרי שגיבשתי את העיצוב, התקשר הגיס שלי ואמר שהוא מצא שתי מגירות זרוקות מחוץ לפח הזבל ליד הפקולטה לחקלאות ברחובות ושאל אם ארצה אותן. קיפצצתי שוב.

מגירה רחובותית

מגירה ירושלמית. שכחתי לצלם לפני שהתחלתי לצבוע אותה בצבע אקריליק בורדו.

המגירה הירושלמית איננה מכוסה פורמייקה, היא עשויה עץ מלא, ולכן נדרשה רק שכבה אחת של צבע כדי לכסות אותה לגמרי.
ואין זכר לפורמייקה הרחובותית, חוץ מבתחתית. אני יודעת שזה נראה כמו המון צבע, אבל השתמשתי בשתי כפות, בערך. הטריק כשצובעים על פורמייקה בצבע אקריליק הוא לכסות את החלק אותו צובעים בשכבה דקיקה, לתת לה להתייבש (היא תהיה כמעט שקופה, ותוכלו לראות את כל הפורמייקה), ולצבוע עוד שכבה. השכבה השניה כבר תכסה כמו שצריך, ומובן שאחרי שהיא מתייבשת, אפשר לתקן נקודתית היכן שתראו לנכון.
המגירה הירושלמית צבועה, למעט התחתית שלה.
דבק יוהו! יוהו! מקיפים בפס דבק לא-עבה את תחתית המגירה, מוסיפים עוד קשקוקי דבק בתוך המסגרת, ואז ממקמים את הניירות היפים (שנמדדו מבעוד מועד בדיוק רב, לפי מידות תחתית המגירה!) על תחתית המגירה הדביקית.
השתמשתי בשני דפים עם הדפס סתווי מאוד, אחד פרחוני והשני מפוספס.
ואחת מקרוב
המגירה האביבית! כבר מחזרתי בשבילה קופסאת שימורים. (מנקים את הקופסה היטב, מייבשים, מורחים דבק שקוף כלשהו [יוהו או דבק פלסטי רגיל], ומלפפים בצפיפות צמר לבחירתכם. אני הלכתי על אחד מתחלף בכל הצבעים, שפייטים קטנטנים שזורים בו.)
או לה לה!
אוקיי, יש לנו אחת אביבית, אחת סתווית, ואחת שמחכה להתלבש בצבעי חורף, וזהו, יהיו לי את כל עונות השנה! (מה "חסר לך משהו"? לא חסר לי כלום. איך הקיץ יכול להיות חסר למישהו, בכלל, בעולם?)

אני חושבת שהמגירות האלה יכילו חלק מחומרי היצירה שלי ויעזרו להשליט קצת סדר בבית.

מובן שהמגירות האלה יכולות להיות מדפי תבלינים מדליקים, ארוניות פתוחות לספלים וכוסות, אפשר למדף אותם פנימית, אם יש לכם מסור וקרש מיותם, אפשר להניח דברים גם על ראש המסגרת שלהם, ואפשר לחבר למסגרת העליונה מפבנים קרסים מעוגלים ועליהם לתלות ספלי קפה או כל דבר אחר... - הכל תלוי במידות המגירה ובצורך שלכם.
שימו לב שעל כל אחד למצוא את הדרך המתאימה לתלות את המגירות על הקיר, בהתאם לחומר ממנו בנוי הקיר המיועד.

אם אתם הולכים על פרוייקט כזה, אשמח לראות תמונות!


לשאלות, כתמיד, אני כאן.


שבוע מואר-מבעד-עננים,
התפרנית

9 תגובות:

  1. מדהימה!!! פשוט ויפה..
    בדיוק היום חשבתי שמזמן לא רשמת פוסט והינה קיבלתי אחד:)
    רננה

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה, תודה. טוב לראות אותך. :)

      מחק
  2. מקסים!!
    אוהבת אותך הרבה הרבה.
    עשית לי חשק למצוא מגירה :)

    סתיו

    השבמחק
  3. מדהימה אחת.

    ושתמיד ימצאו מגירות לשמח אותך.

    השבמחק
  4. ראיתי במקרה והתאהבתי... ראיתי את כל הפוסטים.
    מאיפה משיגים דפים כאלה יפים?

    השבמחק
    תשובות
    1. ברוכה הבאה!

      ספציפית, הדפים האלה הגיעו מארה"ב. קניתי אותם בJoann. אבל בשביל המגירה השלישית קניתי בארץ גליל של נייר עטיפה שמצא חן בעיניי.

      מחק
  5. בעלי טוען שכל העניין עם הבוקר יכול להיות קשור לליקוי קשב,
    ולמחסור בדופמין שעלול לגרום לכל התסמינים הנ"ל.. (מנסיונו העגמומי...)

    נהנינו לקרוא את התיאור הנוגע..
    וגם את ההמשך!

    השבמחק
  6. אכן יש לי ליקויים מסויימים בתחום... תודה על ההזדהות ועל המילים הטובות...

    השבמחק