יום חמישי, 1 בנובמבר 2012

אפקט הפרפר

אחי הגדול הוא אבא חדש. זה לא סתם "נולד לי אחיין!!1", זאת אומרת – זה גם זה – נולד לי אחיין!!1 -  אבל אתם יודעים, התינוק עוד לא עושה הרבה (חוץ מלהיות חתיך הורס - או - מיי - גאד.) – מה שהכי משמעותי בסיפור הוא האבהות של אחי, והיא מרגשת ומתוקה ועדינה כמו משק כנפיים.


כשמספר עם יותר מדי אפסים הבהב על צג הפלאפון שלי, פרצתי בבכי עוד לפני שהוא אמר משהו, עוד לפני שלחצתי על איזה מקש (באזורים נידחים בעולם, יש אנשים שצריכים ללחוץ על מקש בשביל לקבל שיחה. ממש. לא יעזור אם הם יחליקו את האצבע שלהם על שומדבר. אני יודעת, הבלוג הזה התחיל לפלרטט עם הסְפֶרָה הפסיכית של בלוגי המדע הבדיוני). ידעתי שהלידה קרובה מאוד, והייתה לי תחושה שזה זה.

האחיין החדש והמתוק-להחריד הזה נולד הרחק הרחק ממני. בקצה השני של העולם, אפילו. לא יכולתי לדעת מראש אם קיומו בעולם ישפיע עליי. אני חייבת להודות שהנחתי שלא במיוחד. הרי, תינוקות בני יומם לא מועילים לנו הרבה אם אנחנו לא יכולים להצמיד קצה אף אל קודקודם ולשאוף פנימה את כל הד"ר-פִישֶׁרִיּוּת הזאת מהשיער שלהם. אל תסתכלו עליי ככה. אתם יודעים על מה אני מדברת.

ואין לי הרבה להגיד להגנתי, הלידה הזאת בקצה השני של העולם הכניסה אותי לטורנדו דודתי מהסוג הכי גרוע. כזה שגורם לכם לרצות להיות הקלישאה המושלמת – דודה שצובטת בלחיים ומורחת את השפתון העמיד-בכל-חומר-מוכר-לאנושות שלה בכל מקום, מעקמת אף כשהיא נכנסת ושואלת "אתם לא מאכילים אותם?!".
אני לא יודעת, לא הייתה לי דודה כזו אף פעם, אבל זה מה שהרגשתי שצריך לעשות.

כשהבנתי שדבר כזה כנראה יגרום גם לאחיינים הישראליים שלי לעבור לסין, תפסתי את עצמי בידיים וארגנתי תוכנית פעולה אחרת. אספתי קנבסים וקופסאות צבע והלכתי לפרוק נטיות דודתיות על האחיינים שגרים מרחק שעה נסיעה ועדיין אוהבים אותי.

***

אחד הדברים הראשונים אליהם צריך להתרגל תינוק חדש הוא מדידות.
האם יש לו כל האצבעות הדרושות, כמה הוא שוקל, מה האורך שלו... אני לא יודעת כמה הם נהנים מזה בהתחלה (או אחרי החגים, או בצו ראשון, או במדידות של שמלת כלה), אבל בשנות ילדותם הם כנראה ישמחו להיצמד לקיר, להימתח, לנפח חזה ולתת לאמא לסמן קו בעיפרון מעל הראש שלהם. אני יודעת שאני מתגעגעת לקיר הזה במטבח בבית בו אני גדלתי. בתור הצעירה בילדים, הייתי מסתכלת על הקווים של אחים שלי ושואפת לשם. (לא עזר כמה גבהתי, הם לא שיחקו אתי כדורסל). ולמרות שהקיר הזה היה שם כל הזמן, והיה מראה יומיומי לגמרי, עדיין נעצרתי לידו מאות פעמים וליטפתי את הקווים בקיר, חושבת שאם הצלחתי לשרוד את הקיץ של 1.32 מ', אני מסוגלת לכל.


וככה נולד הרעיון לפעילות יצירתית עם אחיינים שלי (להלן: אחיינית. אחים שלה ישבו וראו איזה סרטון ביו טיוב ולא עזר כלום) - למדוד ולתעד את הגודל שלה בסטייל!

התמונה נמצאה בשיטוט בפינטרסט. מקורה ככל הנראה בבלוג Project Balancing Act, שאותו אני לא מכירה.
כל מה שאתם צריכים זה חומר להניח עליו צבע כלשהו. כל חומר יצריך שימוש בצבע מסוג אחר, כמובן.

אנחנו עבדנו עם אקריליק וקנבס.



בהתחלה ניסיתי למרוח צבעים על כף הרגל של אחיינית שלי עם מכחול, אבל היא צווחה ובעטה ובסוף גם הייתה צריכה ממש להסביר לי שזה נורא מדגדג. לא רואה איך לא עליתי על זה לבד. 
על כל פנים, הדרך ההומנית יותר תהיה להדביק שקית קניות לרצפה עם מסקינג טייפ, למרוח עליה צבעים עם כפית או עם האצבעות, לטבול את הרגל של הילד/ה ומשם אל הקנבס. שימו לב – רגל ימין הולכת שמאלה, ורגל שמאל לימינהּ. במרכז (ובחתימה) השתמשתי בטוליפ שחור.


"אבל אל תצלמי פנים, רק ידיים!" הילדה מהממת. אני לא יודעת מאיפה היא מביאה את זה.


כן, חזרתי לכסוס ציפורניים. אני יודעת, אני עלובה.

כמו שאפשר לראות, הוספתי קצת צבע עם מכחול. זה נצרך בעיקר באזור הקשתות.
אם הילד/ה לא מתחבר/ת לפרפרים - אפשר לצייר כבאים בטביעת כף יד וקצת מדבקות!
Tippytoe Crafts
 

המלצה שלנו - לעבוד בחדר האמבטיה, ולהרים את הילדים ישר לאמבטיה אחרי שהם מחתימים את כפות רגליהם. (כן, לא מכתימים. 'מחתימים' כמו חותמת.)


תנו לילדים לבחור את הצבעים ותתפרעו. אולי הם יוכלו להעביר את העבודות האלה לחדרי הילדים שייוולדו להם, אחרי שהם כבר ילמדו בעצמם שכל המדידות האלה רק מסמלות את הדבר היחיד שאנחנו רוצים מילדים - שיגדלו. בבריאות ובשמחה, אם זה לא יותר מדי לבקש.


שיהיה חורף נעים (המנוול מסרב להגיע, אבל אני אמשיך לחכות),
התפרנית

10 תגובות:

  1. איזה מותק של רעיון!!!

    השבמחק
  2. יו! רצה להחתים את הילדה :)

    השבמחק
  3. פשוט רעיון מעולה!
    אני מניחה שזה עובד אפילו יותר טוב בילדים עם פלטפוס...

    השבמחק
    תשובות
    1. בהחלט! אם תהיתם מה היתרון ברגליים עם פלטפוס - הרי הוא לפניכם! :)

      מחק
  4. הבלוג שלך מקסים!!
    הכל פרקטי וניתן לביצוע בכל בית!
    תמשיכי לשמח אותנו : )
    רק חבל שאת מפרסמת כל כך מעט...
    מחכה חודש שלם לפוסטים שלך!

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה!

      באמת חבל. הלוואי שאנשים לא היו צריכים לעבוד ולשטוף כלים ולתחזק חיי חברה... הייתי מספיקה כ"כ הרבה יותר! :)

      מחק
  5. אוהבת את הכתיבה שלך ואת הרעיונות הנהדרים. נרשמתי באהבה לבלוגך המקסים!
    עינבל

    השבמחק