יום שישי, 23 במרץ 2012

איפה הם היום: +זוכות ההגרלה

לפעמים, אחרי שאני מעלה פוסט עם יצירה כלשהי, אני מקבלת פניות, בעל-פה או במייל, השואלות אם אני מוכרת את העבודות שלי או היכן ניתן להשיג דברים דומים.

בגדול, אני מסרבת למכור את המקור וגם לא מסכימה להכין העתק (עוד לא הציעו לי מיליונים, כן?), כי פעולה כזו נוגדת את כל הרעיון של הבלוג -

אני רוצה שתכינו בעצמכם!

להכריח אני לא יכולה, אז חשבתי שאולי פעם בכמה זמן אני אעלה מעין פוסט-לקט בו תוכלו לראות את היצירות מוכנות לגמרי, אחרי כל שלב סופי, כל שיוף ותיקון, וכשהן ממלאות את הייעוד שלהן, ואולי יתעורר בכם החשק לנסות גם... אין דבר מספק יותר, אני חושבת, מבית מלא עבודות מקוריות שלכם.


נתחיל, אם כן, במגירות היתומות. זוכרים אותן?

מכיוון שאני גרה בדירת חדר, אין לי אפשרות להסב חדר אחד לחדר עבודה (חשבתי לתחום חדרים בעזרת מסקינגטייפ על הרצפה סטייל "דוגוויל", אבל אני לא יודעת עד כמה האשליה תספק אותי), אז הלכתי עם העיקרון הכי יעיל לחללים קטנים - להרים דברים על הקירות. זו פינת העבודה שלי:
סליחה על השקיות שם משמאל למטה, זה הפרוייקט החדש בהתהוות.

פעם הן היו מגירות. אחרי קצת עבודה הן נראו ככה:
קפצתי לנגרייה, חתכו לי שני מדפים לפנים המגירות (ב10 ש"ח בלבד. זה הכל.), ו - Voila!

את הזר אתם בטוח זוכרים... הוא כבר היה יפה סתם ככה, בפינת העבודה שלי, אבל תראו אותו מעטר את תמונות הכלה בשבילה נולד:
FLOWER POWER!

ואחרונות חביבות, אביביות ויפיפיות, השרשראות:

אני לא אצטט, כי אני מניחה שמצפים ממני לשמירה על סודיות כלשהי, אז רק אנצל את הבמה להודות לכל מי שכתבה לי על אמא שלה, על אחותה, על חברות, על משוררות, על נשים מיוחדות בשבילן ובכלל. שימחתן אותי והעשרתן את עולמי. תודה.

כ"כ התרגשתי מהמחווה, שהכנתי עוד שרשרת, כדי לאכזב כמה שפחות מכן.
פעם בכמה זמן אני נדלקת על שילוב צבעים כלשהו ובטוחה שהמצאתי את הגלגל, ואז מהר מאוד אני מגלה שהשילוב הזה בכל מקום... הפעם - טורקיז וכתום!

מיכל אודסר (השרשרת הכתומה-סגולה), שירה גולדפיין (השרשרת השחורה), ורבקה נרקיס (השרשרת הכתומה-טורקיזית), אתן מתבקשות לשלוח לי במייל כתובות דואר למשלוח, או לתאם איתי איסוף עצמי מירושלים. מזל טוב לזוכות!



שבת של שלום והשראה,
התפרנית

יום רביעי, 14 במרץ 2012

יום האישה שמח!


כן, אני יודעת שהוא חל לפני כמעט שבוע, אבל במקרה, השנה הוא נפל על פורים. עכשיו, לי זה לא הפריע לחגוג את יום האישה, גם כי פורים שלי היה בכלל ביום שישי, אבל את הפוסט לכבוד יום האישה לא רציתי להעלות בזמן שכל הבלוגריות הישראליות האחרות מציפות את הרשת בפוסטי פורים חגיגיים, מחשש שהפוסט המתעלם-מפורים שלי יאבד לעד.

הפוסט הקטן שלי היה נעלם בין אחיות זנותיות, שוטרות זנותיות, מדריכות-כושר זנותיות וטבחיות זנותיות, ובזה כיסיתי רק את בנות ה-12 (שבהחלט נראה היה שהן זקוקות לזה).

אז פורים המתועב (שכל קשר בינו לבין חגיגת עצמאות וחכמה נשיות נראה עתה קלוש מתמיד) עבר חלף לו, ואת יום ראשון פיניתי לטובת כתיבת הפוסט שלי לכבוד יום האישה!

אוקיי, נכון, היום גם לא יום ראשון.

ביום ראשון, במקום לכתוב את הפוסט הנשי והחגיגי שלי, מצאתי את עצמי במיטה, נחה על משכבי בשלום (או לא כל כך בשלום. יותר ביבבות כאב), נאבקת בחום גוף של 38.8 מעלות, ולא מצליחה למקד את המבט שלי בנקודה אחת. בגלל שלא הייתי מסוגלת לעשות שומדבר אחר, ביליתי כמה שעות בבהייה בטריילים לסרטים שעוד לא ראיתי ביו טיוב. מתחילים בטריילר אחד, ויו טיוב נותנים לכם קישורים לטריילים אחרים שאמורים להיות מאותו הז'אנר. הרוב היה לא מעניין עד גרוע להחריד, אבל כשראיתי שהופכים את "בדרכים" של ג'ק קרואק לסרט, הספקתי להינות מיחס אמביוולנטי לבערך 7 שניות עד שראיתי שליהקו את קריסטן סטיוארט בעלת שתי הבעות הפנים לאחד התפקידים הראשיים, ואז מה יכולתי לעשות חוץ מלכבות את המחשב בזעם וללכת לישון?..


אבל עכשיו, מלאה עד להתפקע במשככי כאבים ואנטיביוטיקה, אני גאה להגיש לכן את פוסט יום האישה לשנת 2012, ואפילו תיערך הגרלה על התוצרת שלי! הידד!
(הכתיבה לאורך הפוסט פונה אל גברים ונשים כאחד/ת, ולכן מתחלפת כל הזמן. מטעמי נוחות של הכותבת בלבד.)


באחד ממסעותיי האחרונים בPinterest (שאם אתם עוד לא מכירים אותו, הרשו לי להרוס לכם את החיים בעזרת כתבתה הטרייה והמצויינת של גליה ב1Life), נקלעתי למבול של הדרכות להכנת תכשיטים מבד, וכמובן שהתלהבתי מאוד. התחלתי להיכנס לקישורים, וראיתי שהם מתוארכים מ2008 ועד ימינו. אחר כך התחלתי לחפש כאלה בחנויות אופנה נחשבות ובעשרות מדורי אקססוריז, ומתברר שהתכשיטים האלה לא יוצאים מהאופנה כבר כמה שנים ומתגלים חידושים בתחום כל הזמן.

ארבעת היתרונות הבולטים לתכשיטים מבד הם שכל אחת יכולה להכין לפחות כמה מהם, אפשר להגיע איתם להתאמה מושלמת לפריטי לבוש שכבר יש לכן בארון, המצרכים הדרושים זולים מאוד, וחלקם הגדול לא מכיל שום מתכות, ולכמה בעלות עור רגיש - זה קריטי.


לכבוד יום האישה, תרגמתי עבורכן את אחת ההדרכות המוצלחות (והזולות) יותר בעיניי, וכתבתי אחת משלי, ואתן מוזמנות להתחיל ליצור!
***התמונה הראשונה והטקסט והתמונות בהדרכה השניה שייכות ליוצרות השונות, הערות שלי יופיעו בסוגריים מרובעים.

זו השרשרת הראשונה שהתאהבתי בה והיא הגיעה בלי הדרכה, כרגיל:


כבר ציינתי כאן פעם שהדרך הכי זולה לקנות חומרי יצירה היא לקנות אותם תחת שם אחר. במקרה זה, חרוזי פלסטיק לגננות יהיו זולים יותר מחומרי תכשיטנות, ואם יש לכם ראש פתוח, בטח תצליחו למצוא גם אובייקטים זולים אחרים להשתמש בהם. ואם תסחבו גולות מאיזה ילד - זה יהיה בחינם. אוי, נו, אל תסתכלו עליי ככה, הם במילא לא משחקים בהן יותר!

אני קניתי גולות. 15 ב4.5 ש"ח. שמחתי במיוחד לעבוד איתן כי דרך בד הטריקו השחור רואים את הנצנוץ שלהן, והמשקל שלהן מוודא שהשרשרת לא מסתובבת על הצוואר ומגיעים לסוף הערב כשהסוגר מקדימה.

מבד טריקו שחור שהיה לי קיפלתי צינור ברוחב מספיק לגולה (כשהצד היפה של הבד מבפנים)  ועוד כס"מ בשביל התפר, החזקתי בסיכות וגזרתי.

ותופרים כס"מ מהקצה:
(היא נוטה בשביל להתאים לזו שמעליה)


ועכשיו הצינור הפוך, כשהצד היפה של הבד כלפי חוץ.
השאירו קצת בד פנוי, כמה שנראה לכן. אני השארתי כ3 ס"מ, ובנקודה הנבחרת קשרו חוט (בצבע זהה לבד או דווקא בצבע אחר) שלוש פעמים באותה נקודה, ואז לפפו את החוט כמה פעמים באותה נקודה בשביל לעבות אותה, קשרו שוב שלוש פעמים וגזרו את שאריות החוט.

הכניסו את הגולה הראשונה, ואחריה חזרו על פעולת הקשירה-ליפוף-קשירה.
ואז אפשר להכניס את כל הגולות יחד ולקשור וללפף ביניהן.
אם במהלך הקשירות נקרע לכן החוט - פשוט גזרו חוט חדש, העבירו אותו מתחת לשרשרת בנקודה בה אתן צריכות לקשור אותו, צרפו את החוט החדש לחצי שנשאר מהחוט שנקרע, וקשרו הכל ביחד (שני חוטים מצד אחד ואחד מצד שני).

בשני קצות הצינור שנשארו פתוחים, הכנסתי סרט תחרה שחור (לא מתיח) ותפרתי.

הסרטים ארוכים, כך שהשרשרת הזו יכולה להיות ארוכה או קצרה ולהתאים לכל מיני פתחי-בגדים.
כשתשכנעו אותי שבשביל לכתוב בלוג יצירה צריך להסתרק לעתים קרובות - נדבר.
ואת השרשרת הזו עושים באותה צורה למעט ההפרדה בין הגולות - כשמשתמשים בבד דק מאוד, אפשר פשוט לקשור קשרים בין הגולות. ותפרתי סרט אחד קצר מהשני בשביל לקשור את הסרט מקדימה - להשתמש בו כקישוט. הבד כ"כ מעניין שאני לא מוסיפה לו עוד כלום.




לכבוד יום האישה ולכבוד נשים בעצמן, שתי השרשראות האלה יוגרלו בין נשים (גם בני זוג יכולים להשתתף בהגרלה).
מה צריך לעשות כדי להשתתף בהגרלה?
לחלוק את ההזדמנות לזכות בהן עם עוד נשים ע"י פרסום הפוסט הזה איפה שמתחשק לכן - פורומים, פייסבוק, מיילים וכו', ולשלוח אליי מייל - hatafranit@gmail.com - עם כמה מילים (או קישור לערך באתר כלשהו) על אישה מיוחדת בשבילכן.
בין כל השולחים מייל תיערך הגרלה, והזוכים יתבקשו לשלוח לי את כתובת הדואר שלהם.
***לזוכה בשרשרת השחורה תינתן גם האפשרות לבקש תוספת פרחים במספר ובצבעים לבחירתה!


שנעבור להדרכה המתורגמת? בחיי, זה חתיכת פוסט ארוך.

ההדרכה הנהדרת הזו מגיעה אלינו מהבלוג Pattern Runway:


איך יוצרים עיטור בד בצורת ורד:

גזרו רצועת בד ברוחב של כ3 ס"מ ובאורך של בערך חצי מטר. ככל שהבד ארוך יותר כך הפרח גדול יותר. קשרו קשר בקצה אחד של הבד וגזרו את השארית קרוב לקשר.


כעת יש לתחוב את הקשר חזרה כלפי פנים, ולהתחיל לגלגל את הבד סביבו, לסובב ולפתל את הרצועה פנימה, כלפי מרכז הפרח.


המשיכו לגלגל, כשאתם מסובבים ומפתלים. השתמשו בכמות קטנה של דבק בד מדי פעם כדי לאבטח את פיתולי הבד. ניתן גם לתפור אותם ביד! אני ניסיתי גם הדבקה וגם תפירה, ומצאתי שהשימוש בדבק מהיר וקל בהרבה.



כשיש בידיכם פרח בגודל הרצוי, סובבו את רצועת הבד אל מתחת לפרח, גזרו את השארית והדביקו את הרצועה לבסיס הפרח ואז הכינו עוד אחד. תפרו [או הדביקו] כמה חרוזים במרכז הפרחים שלכם.



איך להכין את השרשרת:

אחרי שהכנתם מספר פרחים בגדלים שונים, ארגנו את הפרחים שלכם על נייר בצורה כמו זו:



ציירו סביב הפרחים שלכם כדי ליצור שבלונה שבה תשתמשו כדי לגזור לבד בשביל גב השרשרת. כשאתם משאירים את הפרחים באותו סידור, החליקו את הנייר החוצה וקצצו את השבלונה שלכם בלפחות 6 מ"מ, כדי שלא יציץ לבד מחזית השרשרת.


הניחו את השבלונה על הלבד, ציירו סביבה וגזרו. עט כדורי יעבוד הכי טוב על לבד.





הדביקו חתיכת סרט אחת בעומק של כ5 ס"מ לתוך חתיכת הלבד בדבק בד. חזרו על הפעולה בשביל הצד השני.


שימו מעט דבק מתחת כל פרח, והצמידו אותו בחוזקה אל הלבד. שמתי גם מעט דבק בין הפרחים כדי לייצב עוד את השרשרת. קשרו סרט בצד כלשהו או קשרו אותם אחד עם השני כדי שהשרשרת תשכב ישרה וסיימתם. [בסדר, במקור היא כתבה בסוף "טה דה!". גם השמטתי כמה סימני קריאה מהתרגום. תתבעו אותי.]


המאחורה


עד כאן פוסט נשי, חגיגי, וארוך-מדי זה.

בריאות רבה לכולם ולכולן,
התפרנית

יום חמישי, 1 במרץ 2012

האבנים המתגלגלות

אני חושדת שכולנו סובלים מהפרעת זהות דיסוציאטיבית במידה מסויימת.

אנחנו מתנהגים בצורה שונה בפני כל מיני פורומים חברתיים, יש לנו פרסונה נפרדת לחלקים שונים ביממה, וגיליתי בחודשים האחרונים שכשאנשים בונים בית, הם כבר לא נשמעים כמו אמא.



אמי האהובה להפליא בנתה את ביתה בשנתיים האחרונות, וחוץ מלהיות מאוד מאוד שמחה בשבילה, ביליתי שעות רבות על קו הטלפון, מקשיבה לפרטים קטנטנים, שחצי מהם לא הבנתי בכלל, ומשום מה נתבקשתי להביע דיעה עליהם בכל זאת.
עכשיו, לפני שתתבלבלו - אמא שלי היא האישה הכי חכמה, מעניינת, סובלנית וחזקה שיצא לי לפגוש.
אבל תנו לה לבחור בין קרמיקה לבנה לקרמיקה ב"לבן מלוכלך", ואתם לא תבינו על מה דיברתי שורה אחת למעלה.

ואתם יודעים מה? בצדק.

כ"כ הרבה זמן, כוחות וכסף הושקעו בבית הזה, ובהחלט אפשר ורצוי לעשות ממנו סיפור גדול.



אחת מפינות החמד בביתה של אמי היא דווקא שירותי האורחים, שנמצאים ממש אחרי שנכנסים הביתה, מצד שמאל. הכיור נמצא מחוץ לשירותים, והוא יפיפה. מדובר בכיור בעבודת יד, בגווני כחול-ירוק טורקיזיים, והוא באמת משהו מיוחד.
הבעיה עם פריטים מיוחדים היא שקשה מאוד להתאים להם פריטים אחרים.


מזל שלאמא שלי יש בת עם איזו הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית ועקשנות מפורסמת.


לפני שתצללו לתיעוד החזותי, אסביר למה אני בכלל מעלה את העבודה הזו לבלוג -
תוכלו להשתמש בטכניקה המוצגת בשביל ליצור בבתיכם כל קישוט-קיר בו תחפצו, למלא חללים שהותירו אריחי קרמיקה שנפלו ולא מצאתם להם תחליף זהה, במקום להחליף את כל הקרמיקה לטובת אחת אחרת, ולהסוות פגמים בבתים שכבר אינם חדשים כל-כך, וכל זה בעלות לא גבוהה.

כך נראה המקום לפני שהתחלתי עם הבלאגן:
מיקמתי את המראה לשמאל, לא באמצע הצפוי
ואחת מעט מוארת יותר, רואים את הצבעים והדוגמא


בהשראת עבודת קיר שראיתי בכמה מסניפי הרשת "ריינבו ג'יפסי", החלטתי לעבוד עם נגטים בגווני כחול וירוק, שיתקשרו עם הכיור המיוחד, ועם צדפים "מפוספסים" שיתקשרו עם דוגמת העץ.
רציתי למסגר את המראה, אך בלי למסגר אותה באמת, וככה נראה התהליך:

התקשרתי לסניף של ריינבו ג'יפסי, שהתקשרו לאמן שעבד אצלם, חזרו אליי ואמרו בשמו שבזה הוא השתמש:
נקרא גם "שפכטל אמריקאי"

ערבבתי את החומר העיסתי, הנחתי לו לכמה דקות והתחלתי לצייר

טיפ קטן: אם אתם מתכננים לעבוד מספר שעות לא מבוטל מול מראה, נסו להפסיק לשנוא את עצמכם קודם. יחסוך לכם הרבה תסכול.

בעזרת שפכטל קטן התחלתי למלא את הצורה שציירתי על הקיר.

הרשו לי לספיילר לכם -
זה לא עובד, מכמה סיבות:
החומר הזה לא מחזיק. הוא לא דבק. העבודה איתו בנויה ביותר מדי שלבים בשבילי. צריכים לתת לו להתייבש חלקית, להתחיל להטביע בו דברים, להחזיק כל אובייקט במקומו בעזרת סלוטייפ (!) עד שהחומר מתייבש ותופס אותו לגמרי... לא, לא, לא.
בעיה נוספת היא שרובכם לא תגיעו לדיוק כזה עם העיסה המגעילה:

ואני לא מנסה לגרום לכם להרגיש רע, כן? זה פשוט שהבלוג הזה לא מתעסק עם עבודות שמצריכות דיוק היסטרי.
הי, אני לא יכולה לעשות גלגלון, לפתור תרגיל חילוק ארוך, או להכין מקרונים.

חזרה לביקורת על החומר הראשון שנוסה על הקיר -
האבנים החלו ליפול מהקיר ולהתלגל לתוך הכיור ועל הרצפה סביב. התייאשתי והשתמשתי בשפכטל כדי להסיר מהקיר את הנגטים והצדפים שכן קצת-נדבקו ואת כל העיסה החולית.

אחרי ה"שרמיק" עברתי לסיליקון שקוף, חזק במיוחד ("סיליקון מקס 100"), שמתייבש מהר. הוא הדביק מצויין, אין צורך להצמיד את האובייקט לקיר ליותר מ2-3 שניות, אבל הוא פחות נוח לשימוש כי הוא בא ב"אקדח" גדול כזה, ונאלצתי להפעיל כוח רב מדי כדי לסחוט סיליקון החוצה מהשפופרת, בעוד אני מנסה להצמיד את המכשיר הענק לאבן-זכוכית קטנטנה. ממש להרוג זבוב עם תותח.
אחרי שעברתי לחומר אחר, גיליתי שלסיליקון לוקח כמה דקות להתייבש, כך שאפשר לסחוט כמות גדולה למדי של סיליקון לתוך כלי, ואז למרוח כמויות קטנות ממנו על כל אובייקט בעזרת קיסם אוזניים. אז גם זו אופציה.

כאמור, החומר הבא בסדרת הניסויים היה הדבק-סיליקון "סופר 7", שהיה מושלם לעבודה. ההדבקה מהירה ולא מלכלכת, קל לשימוש ונוח, אם קונים אותו בגרסת השפופרת ולא האקדח.
מרגע שמצאתי את החומר המתאים ביותר, העבודה התקדמה מהר מאוד.
שפכתי את הנגטים לכיור
הצדפים
גל אחד
גל שני
שלישי, מפוצל לשניים בהתאמה לשני הגלים על הקיר מולו.
אני זוכרת שהתמונות שלי לא מוצלחות, אז אספר שבחלקים הריקים בין הנגטים והצדפים הזרקתי מעט דבק ובתוכו מילאתי חרוזים קטנים בכחול, ירוק, חום, זהב ושמנת. מורחים משהו שקוף ודביק על קיסם אוזניים, אוספים עליו חרוזים ומכניסים לחור בין הפריטים הגדולים יותר.

כאן רואים פרטים קטנים יותר
בתאורה שונה.

אימוש, אישה נערצת ומופלאה שכמוך, מזל טוב. יהיה ביתך זה משכנם של אהבות ושמחות, יצירה, שלום, חן וחסד. ונכדים, בטח שנכדים.


בוקר טוב ויבש-במידת-האפשר,
התפרנית