יום רביעי, 4 ביולי 2012

D-Shirts


אתמול חגגנו יומולדת 6 לילד הכי מתוק בעולם.

נכנסנו בשיירה לגן שלו וראינו איך החיוך שלו מתרחב עם כל בן משפחה נוסף שמפלס לעצמו דרך בין צעצועים וכסאות שאפשר לשבת עליהם רק אם אתה מקופל בתנוחה עוברית. אה, או אם אתה ילד בן 6.

המאמי הציג בפני ילדי הגן והגננות את כל בני המשפחה שהגיעו לחגוג את קיומו, אחד אחד, וכולם אמרו לנו שלום. חשבתי לעצמי בדקות שזה לקח על הגרף הזה שאפשר לקרוא לו "תפקוד משפחתי" ואיך אנחנו יושבים בשני הקצוות שלו בו זמנית. מצד אחד, הסבתא אפתה עוגה, קנתה מתנה ונסעה שעה בכל כיוון, הדודה לקחה יום חופש מהעבודה, הכינה את המתנה בעצמה ויצאה מחוץ לירושלים (!), ומצד שני – אנחנו המשפחה שלי, כאילו.

רבות עוד ייכתב עלינו, אני מניחה, אבל לא כאן, כי כפי שציינתי לפני כמה שורות –  הדודה הכינה את המתנה בעצמה, ויש לי מלא תמונות בשבילכם.

אחייני המשגע מכור לדינוזאורים. אני מתבלבלת וקוראת להם דרקונים לפעמים והוא נוזף בי, אני לא מצליחה להגות את השמות שלהם באנציקלופדיה הפרה-היסטורית והוא מסתכל עליי בהבעה מעורבת (זלזול וסלחנות, אני חושבת), אבל אני כ"כ אוהבת את העניין שהוא מפגין, והוא כ"כ סבלני איתי ("ואז! הדינוזאור אכל את האיילה!! רווואוווההה" הילד: "דודה מרבי!! זה דינוזאור צמחוני!" הדודה: "דמיט!!" האמא: "דודה!!" וכן הלאה) שאיכשהו אנחנו גורמים לזה לעבוד.

לקראת יום הולדתו של הנסיך, החלטתי להכין לו חולצות פרה היסטוריות. ("דינוזאורים?! או מיי גאד, זה כ"כ העידן הקודם.") מובן שחיפשתי צבעי בד ב4 (!) חנויות שונות עד שחשבתי לבדוק איך כל הבלוגריות האמריקאיות עושות את זה, וגיליתי שהן משתמשות בצבעי אקריליק... (אתם יודעים שאתם אמורים להחזיק כאלה בבית. זה חומר יצירה כ"כ זול וטווח השימוש בו הוא אדיר!)

איך זה עובד?

מדפיסים (/מציירים) על בריסטול, גוזרים את הצורה החוצה ונשארים עם השבלונה. מכניסים שמינית בריסטול (או חומר סופג אחר שיכול ללכת לפח) בין שתי שכבות הבגד, טובלים ספוג בצבע וטופחים קלות בתוך שטחי השבלונה (כשאתם מצמידים את השבלונה לבד עם האצבעות בנקודות הקרובות למיקום הטפיחה). עוברים עם מכחול (או ספוג) שוב ושוב עד שמגיעים לרמת הכיסוי הרצויה (אפשר לתת לצבע כמה דקות בין שכבה לשכבה), וכשסיימתם – הניחו לעבודה להתייבש ל72 שעות. לא ניסיתי לרמות, אז אני לא יכולה להגיד לכם אם גם פחות זה בסדר. אחרי 72 שעות, מניחים נייר אפייה על העבודה, מעליה בד, ומגהצים. זה הקיבוע הסופי של הצבע על הבד. אחר כך כביסות רגילות עד 40 מעלות.

לפני הכל, העוגה שהילדון ביקש מסבתא:
דינוזאור טורף!! אהההה!!
 ולחולצות! -

תכננו מראש מה הולך עם מה














תנו גם לרוני לצבוע אחת!







תנו למבוגר אחראי לגהץ.





מקפלים בצורה מושלמת,
אורזים בתחכום שאינו הולם את גיל המקבל,

ומחכים לראות מה יקרה!

הנסיך עורך את כולן על השולחן,

ואז ממשמש אותן אחת-אחת.


כששאלנו אם הוא ירצה ללבוש אחת כבר עכשיו, תוך כדי המסיבה, הוא נפטר מהחולצה שלו ולבש את זאת כ"כ מהר שבקושי הספקתי להרים את המצלמה...

ילד מהמם שכמוך, עם כל המתנות שבעולם לא נוכל להחזיר לך על המתנה שאתה.

מזל טוב!


(אני מקווה שתנסו את זה בבית, לבד או עם הילדים. זה כיף, זה פשוט, וזו הזדמנות לתת לילדים לבחור באמת מה הם הולכים ללבוש...)

בהצלחה,

התפרנית