יום שלישי, 11 בדצמבר 2012

תחיית המתים: חלק א'

היה לי שם אחר לרשומה הזאת, והוא היה שנון ומצחיק, אבל לא ראוי. והייתה לי הרגשה שהוא לא ראוי, אז לפני פרסום הרשומה הזו העברתי אותו דרך ועדת הצנזורה הכללית שהיא אמא שלי.
אמא הסתכלה עליי בזעזוע ופסקה - "לא".

אז על כל פנים, עכשיו יש לרשומה הזו שם חביב, בסדר כזה, וכפי שהמילים "חלק א'" מעידות - יהיה לה פוסט המשך.

בחלק א' נדבר על התמודדות עם בגדים מוכתמים ו/או קרועים קלות.
בחלק ב' נדבר על התמודדות עם בגדים שצריכים עזרה אחרת. לא רוצה לספיילר לכם.


מקובל לחשוב שהחל מגיל מסוים, כתמים קשים מפסיקים להיות חלק משגרת החיים. איכשהו, אצלי זה לא עובד. אני התחלתי לאכול טחינה בגיל 23, פחות או יותר, ובואו נגיד שטרם התמקצעתי. למזלי, אמא שלי היא דוקטור בעל שם עולמי כשזה מגיע להסרת כתמים, אבל אפילו היא כבר פגשה בגדים שאי אפשר היה להושיעם. אם לומר בכנות - את רובם הציגו בפניה דווקא אחיינים שלי.

בפוסט קדום, זמן קצר אחרי שחזרתי מניו יורק, כתבתי מעט על אפליקציות והתפקוד שלהן כמשדרגות בגדים. הבאסה לגבי אפליקציות מוכנות היא שרובן קטנות בגודלן, רובן יקרות למדי ורובן (וזה הכשל העיקרי) מצריכות זווית וקומפוזיציה מסוימות, ולכן לא ניתן להשתמש בהן כדי לכסות כל כתם. אפליקציות מסוימות במיקומים מסוימים עלולות להיראות מאוד מאולצות ויהיה קל לזהות שהן שם כדי לכסות כתם או חור, וזה לא מה שאנחנו רוצים.
הסתובבתי קצת ברחבי הרשת ומצאתי אפליקציות בעבודת יד (אל תיבהלו, זה לא מסובך כמו שזה נשמע) שמכסות אזורים שונים ומגוונים, ממש כמעט על כל חלק של הבגד, ואני רוצה להראות לכם כמה מהן, ללמד אתכם איך מכינים כמה מהן ואיך בוחרים אפליקציה לאיזה אזור.

שנתחיל?

במקרה זה, כתם או קרע יכול להיות קרוב לקצה הימני של החולצה, מתחת לפרח הקטן, למשל. אם אכן היה שם כתם, כדי לכסות אותו בצורה שלא תיראה מאולצת, הוא נזקק לעוד פרח לידו.
כתם בפינה תחתונה? יודעים לצייר עיגול ומשולשים? יכולה להיות לכם חולצה כזו!

אולי ממש במרכז, באמצע הבטן?

צד שמאל?

זו החביבה עליי. אפליקציות על פליזלין וכפתורים תפורים ביד.

מפורטות להחריד ואני לא מצפה מכם ליישם, אבל אני בכל זאת אסביר לכם איך זה נעשה.


להשתמש באותיות!


או בפרת משה רבינו! האפליקציה גוהצה על פליזלין, והמחושים נרקמו עם חוט כפול. איזה מגניב זה, על חולצה מפוספסת שחור-אדום.
 מרבית התמונות הנפלאות מגיעות מהבלוג של המלפפון-חמוץ ההפכפך.
איזה שיק, וכמה פשוט - לגהץ על פליזלין ולצייר עניבה!
המשותף לכל העבודות האלה הוא שהן נעשו בעזרת פליזלין! פליזלין הוא חומר כל כך פשוט לתפעול, וכל בעל-מגהץ יכול לעבוד אתו. אם אתם מרגישים בנוח עם תפירה, אתם תמיד יכולים גם להוסיף תפר לאפליקציה, אבל האמת היא שאין צורך.
"מלי חוט ומחט", בלוגרית ויוצרת ישראלית, המציאה את המשפט הקליט "הצד המבריק הוא הצד הדביק". בואו נראה איך זה עובד -
בכל חנות סדקית שמכבדת את עצמה, אפשר לקנות פליזלין דו צדדי (שימו לב - זהו אינו פליזלין בד!). זה לא החומר הכי זול לעבודה (הוא עולה כ35 ש"ח לחצי מטר על מטר), אבל אפשר להציל אתו בגדים סובלים! הידד!
הפליזלין הוא למעשה גליון דבק, שמותך כאשר בא במגע עם חום.
כשתסתכלו עליו, צד אחד שלו יהיה נייר, והצד השני יהיה מבריק. כצעד ראשון, נגזור את חלק הבד שממנו נרצה ליצור אפליקציה, נניח עליו פליזלין באותו הגודל, כשהנייר כלפי מעלה, ונגהץ. קצת קשה לומר במשך כמה זמן, כי כל מגהץ מתנהג אחרת, אבל משהו כמו 20 שניות, נגיד? אולי טיפה יותר. כשתתחילו לקלף את הנייר, הדבק אמור להתנתק מהנייר בצורה חלקה, ולהשאיר ריבוע דבק מבריק על הבד שלכם.
אחרי שגיהצתם את הפליזלין, חכו עם קילוף הנייר. בשלב זה אתם יכולים להעתיק אל הנייר המכסה את הפליזלין את האפליקציה שלכם, ולגזור.
 נגיד לב -
עכשיו אתם מגהצים מהצד השני. מניחים את הלב כשהצד היפה (זה שאמור להיראות) מופנה אליכם, ומגהצים. הפליזלין מותך שוב מהצד השני, ומודבק לבגד!

אם יש לכם לבד, אין לכם צורך בפליזלין כי הלבד הוא כבר חומר קשה. אותו תוכלו לתפור כמו שהוא. אם אתם לא תופרים, תוכלו להדביק עם דבק בד שקוף ו/או לתפור ביד:
ואפשר לשלב עבודות דו מימדיות שמחברים לבגד בפליזלין עם אובייקטים תלת מימדיים שכוללים מעט תפירה ביד:
אפשר למשוך את זנבות הסרט עד האזור הפגוע, או לשחק עם הזווית שלו
חולצה, מלבן בד בגודל 12.7 ס"מ על 25.4 ס"מ, ורצועת בד באורך ורוחב שמתאים לכם. (אני לא כותבת את המידות שהיא השתמשה בהן כי היא תפרה את הרצועה לצינור ואז תפרה אותו לחולצה, כך שאתם צריכים לעבוד עם בערך חצי מהרוחב, ולהתאים את גודל הרצועה לפי מידות החולצה. אני חושבת שזה ייראה נפלא גם על ילדות גדולות!)

קפלו את המלבן לאורך, ככשני צדי הבד היפים נוגעים זה בזה, ותפרו אותו. גהצו את החתיכה כך שהתפר במרכז, כמו בתמונה.

חברו את הקצוות זה לזה, ותפרו את הכל יחד, באמצע

צובטים במרכז, ותופרים ביד.

גוזרים חלק קטן מהרצועה הארוכה, ותופרים אותה מעל נקודת החיבור.

ככה

מניחים את הסרט במקום הרצוי, ומגהצים את הפליזלין. אתם מוזמנים להתעלם מהסיכות, אתם כנראה לא הולכים לתפור את כל זה.


חברו ביד את הסרט

והוסיפו תפר קטנטן, כמעט בלתי נראה, בנקודה הזו, כדי להצמיד את הסרט לחולצה.

אתם רואים כמה זה לא מורגש?

ועכשיו תמונות מ"קפלים ודברים" -
חולצות וגרביים שצריכים להיזרק? אולי הם יוכלו לתרום איברים לפני לכתם (ללא צורך בפליזלין)-


הכי פשוט בעולם לתפור ביד את העסק הזה, והוא מכסה מרבית מהחולצה. אני חושבת שזה פשוט מתוק לגמרי, לא ממש משנה לאיזה גיל.
מציירים בעיפרון שבלול, כמו בתמונה. השבלול צריך להיות מרווח. מצמידים עם סיכה את רצועת הטריקו הראשונה, את השניה לידה, והשלישית לידה (בסדר גמור אם הן קצת עולות אחת על השניה), ותופרים ביד. מוסיפים רצועה לבנה כמקל-סוכריה, וסרט קטן, תפור ביד.

אם אינכם תופרים כלל, לא ביד ולא במכונה, אני ממליצה לקנות מטר של פליזלין (הגליל מגיע ברוחב של חצי מטר), להוריד כמה תמונות פשוטות מגוגל או משהו, ולהתחיל בניסויים. זה קל ולא מצריך שום ידע מקדים, וראיתם למעלה מה אפשר לעשות אתו.


חברים, אם מצאתם את הרשומה הזו מועילה, משמחת וצבעונית - נא שתפו אותה עם חברים.


חנוכה מואר וגשום,
התפרנית

לשאלות, כרגיל - hatafranit@gmail.com