יום ראשון, 13 בינואר 2013

"בבטן יש חושך"

[אמא שלי אומרת לי כשאני לא מצליחה להפוך חביתה בשלמותה או כשדברים נחתכים לא-ישר, או כשהאוכל שלי לא מקבל בדיוק את הצבע שייעדתי לו. מובן שהיא יכולה להרשות לעצמה לומר את זה רק כי היא בשלנית מושלמת, ומובן שזה לא באמת אומר שהפרזנטציה לא חשובה, רק שהרגשות של הבת שלה חשובים יותר.]


פעם, לפני שנים רבות (לא כזה), בארץ רחוקה רחוקה (לא ממש), נולדה התקשרות מיותרת לחלוטין ביני לבין קבוצת אנשים מסויימת.
מסיבות שאינן תלויות בי, התקשרות זו כללה שבתות בחברת אותה קבוצה, על בסיס קבוע.

השבתות הללו לא נעמו לי כלל, משלל סיבות.

לא אפרט את כולן, כי לא נותרו לי מספיק שנות חיים בשביל מבצע כזה, אבל כן הייתי רוצה לשטוח טענה אחת בפניכם.

אוכל.

זו הטענה שלי. זו תמציתה, על כל פנים.

אוכל.

זה לא בלוג בישול. אני לא הולכת ללמד אתכם לבשל בזול וביצירתיות. אם אתה רוצים בישול בזול, זה לא פה, זה אצל, ובכן... - בישול בזול. [ואם אתם כבר קופצים לשם, מסרו נשיקות לבעלת הבלוג.]

חזרה לסיפור - פעמים רבות אחרי ששבתתי באותו מקום, כשהייתי מחליפה בגדים תוך כדי ריצה במורד מדרגות (מסוכן מאוד. לא לנסות בבית), בדרכי אל ספק מזון כלשהו, הייתי מתקשרת להתבכיין למישהו. פעמים רבות בחרתי באסתי, אחת מחברותיי הוותיקות ביותר (כן, התכוונתי לקרוא לך 'זקנה'). "למה, למה להשקיע באוכל כל כך מעט?!", נבחתי באוזניה, "אני לא יודעת מה את רוצה, אצלנו סעודות שבת עושים על טונה אדומה טרייה ועוגות קצפת", היא מיהרה להתגונן. "לא את, אנשים. אנשים בכלל."
"בגלל שיש להם הרבה ילדים", אסתי הבינה מיד על מי אני מדברת,
"אבל אצלכם יש אותו מספר ילדים", מחיתי,
"אז בגלל שזה עולה הרבה כסף", היא ניסתה שוב,
"אבל אני לא מבקשת טונה אדומה...", הבהרתי,
"אז בגלל שהם לא יודעים לבשל", היא נשמעה נואשת,
"אבל יש היום בלוגים שמסבירים צעד-צעד איך לבשל אוכל פשוט ונפלא שלא עולה כ"כ הרבה, רק צריך לרצות..."
"אז זה כי הם שונאים אותך.", היא הציעה,
"טוב, את זה אני כבר מוכנה לקבל", הודיתי.

עכשיו, אל תבינו אותי לא נכון; אין לי בעיה עם אוכל פשוט. אין לי בעיה עם אוכל זול. אין לי בעיה עם מדף תבלינים שכולל מלח, פלפל ופפריקה. נכון, אני מחזיקה בקביעות 30 תבלינים, אבל אני לא מצפה מכולם לעשות את אותו הדבר, ואישית, אני חושבת שההרכב החברתי סביב השולחן חשוב יותר מהתפריט.

אבל את הטענות שהציגה בפניי אסתי שמעתי פעמים רבות מגורמים שונים, ואני חושבת שאוכל לעזור להפריך אותן.

אני יודעת שמתכונים רבים (בעיקר מנות אחרונות) עלולים לייאש את מי שאינו פוּדי ("משוגע לדבר" בהקשר של אוכל), ולא מחזיק בבית המון כלים משוכללים.
והאמת היא שכלי מטבח המיועדים לאפייה עולים המון המון כסף, ואף פעם לא יהיו לכם מספיק מהם, אם באמת תיכנסו לקטע.
שקיות זילוף עם שלל פיות, חותכנים, מריות, תבניות אישיות, קערות סופלה, מדחומים, כלים להכנת פרלינים או מערכת שלמה של צבעי מאכל... הצילו.

ואני אומר שוב - אני לא מבקרת אנשים שאין להם כל עניין להשקיע באוכל. (מלשון ביקורת, כן? אני מבקרת אותם אם הם מוצאים חן בעיניי. זאת אומרת, מבקרת אצלם, בבית שלהם. וואו, עברית קשה שפה!) אני רק רוצה לעזור למי שכן רוצה להגיש מנות אחרונות נעימות לעין, לפה, ולכיס, וחושב שזה בלתי אפשרי.

קדימה.


אם הבעיה היא זמן+כסף:

קחו את המתכון הכי פשוט ובסיסי לעוגיות שיש לכם בבית. נגיד... עוגיות חמאה?
כשתרדדו את הבצק, התייחסו אליו כמו אל חימר או דס. הוא יתפוס כל צורה שתרדדו עליו, ואין לכם צורך דווקא בחותכנים. אני לקחתי כמה מפיות תחרה שסבתא שלי סרגה, ואמא רידדה אותן לתוך הבצק:



 בשביל לקרוץ עיגולים השתמשתי בסתם כוס זכוכית.



עוגיות תחרה!
כך הן נראות אחרי אפייה
אם אין לכם מפיות תחרה, אפשר לרדד על הבצק ניילון בועות, אולי רשת מאיזה סוג... תתפרעו!

אם הבעיה היא כסף, אבל זמן פנוי יש בשפע:
נסו את אותו מתכון, של עוגיות בהירות כלשהן, ורדדו את הבצק. את הבצק יש לחתוך לרצועות לאורך, וליצור מלבנים, בעזרת סכין חדה. הסירו מכל מלבן את שתי הפינות העליונות, ובעזרת קש, חוררו כל עוגיה:

נכון, אלה תיונים קטנים!
ואחרי שהם ייצאו מהתנור, נקשור אותם בחוט (גוזרים חתיכת חוט, מצמידים את הקצוות זה לזה וקושרים. את הקשר מכניסים לחור של עוגיית התיון ואז ללולאה של החוט, עד הסוף), ואם רוצים, אפשר לגזור ריבועים מנייר יפה, למרוח פס דבק במרכז ריבוע הנייר, להניח את קצה החוט עליו, ולסגור עם הריבוע השני. הנה, כך:

זה פס דבק



 אחר כך, אפשר להמס במיקרוגל איזה שוקולד כהה שיש לכם בבית עם חמאה, ולטבול חצי מכל עוגיית תיון בשוקולד.


כן, זה חבל כביסה. לא הצלחתי לחשוב על רעיון טוב יותר. אם אתם מחליטים לעשות משהו כזה, הזמינו אורחים למטבח שלכם ותיהנו מפרצי צחוק אותנטיים ומשמחים במיוחד.
אל תשכחו להניח עיתונים מתחת לחבל הכביסה, כדי שלא תצטרכו לקרצף שוקולד מכל רצפת המטבח.
להגיש עם כוס תה, בכלים פשוטים לחלוטין, וליהנות מההתלהבות הכוללת:

אם מכינים אצלכם רולדת טורט, הנה הצעה לשדרג אותה:
זמן האפייה של רולדת טורט קצר במיוחד - 14 דקות בסך הכל. פנו לעצמכם עוד כמה דקות, והכינו ממרח קקאו. תרגמתי מתכון מספרדית, ולא יצא לי מושלם היחס בין החמאה (או מרגרינה) לשאר החומרים, אז אני משנה קצת:
60 גרם חמאה
20 גרם קקאו
20 גרם קמח
30 גרם סוכר
חלבון אחד
[אם אתם רוצים, אפשר לחתוך את כל הכמויות בחצי - אין לכם צורך בכמות גדולה כזו, ה"משחה" הזו מיועדת לקישוט בלבד.]

את המשחה מעבירים לשקית ניילון רגילה לגמרי.
משמנים את תבנית התנור, עליה מניחים נייר אפייה ואותו משמנים גם כן.

גוזרים את קצה השקית.
על התבנית מציירים עם משחת הקקאו. אם לא מתחשק לכם לצייר פריסטייל, חפשו בגוגל רקע לא מפורט מדי, הדפיסו והניחו אותו מתחת לנייר האפייה, כך תוכלו להעתיק אותו עם משחת הקקאו. כשתסיימו לצייר, הכניסו את התבנית למקפיא והוציאו אותה כשבלילת הטורט שלכם מוכנה.

 העלו תמונות שלכם בפיג'מה לבלוג!
 מורחים את המלית על הציור הקפוא שלכם,
מיישרים היטב,
ולתנור!
אחרי 14 דקות הופכים את הטורט על מגבת, והופכים שוב, כי בפעם הראשונה, הציור כלפי מעלה ואתם רוצים אותו הפוך. ומיד מגלגלים אותו לתוך עצמו, שיתפוס את הצורה.


מכינים קצפת (2/3 מיכל מספיק), פותחים את הרולדה, ממלאים בקצפת וסוגרים בחזרה.




אולי להגיש את מלית פאי התפוחים הקבועה שלכם בתוך תפוחים?

רוצים להגיש גלידה קנויה ומחפשים איך לפנפן את ההגשה? אני לא אשלח אתכם לקנות כלים יפים, אבל אולי תוכלו להכין אותם?
השתמשו באיזו תבנית שקעים שיש לכם. מורחים את בצק העוגיות מבחוץ ואופים כרגיל, והרי לכם, קעריות גלידה אכילות.
זה מזכיר לי שלשבועות, הכנתי קערות מרק אכילות!
אתם אופים חלות בבית? המתכון הרגיל שלכם יתאים. אחרי ההתפחה, מרדדים את הבצק קצת, הופכים קערות מרק על תבנית התנור ומשמנים אותן. את הבצק המרודד מעצבים על הקערות ואופים כשבתחתית התנור יש תבנית גדולה עם מים רותחים. האדים גורמים לקרום להיות ממש קשה, והמרק לא ייזל לכם דרכו.

הקערות האלה עלו רק כמה שקלים, והן כל כך מרשימות!


מה השורה התחתונה שלי?
אני אוהבת להשקיע באוכל. אני אוהבת אוכל שהשקיעו בו אנשים אחרים.
אבל לא כל המנות בארוחה צריכות להיות סופר מושקעות. להפך, אני חושבת ששילוב בין מנות פשוטות למנות מורכבות הוא הדרך הנכונה לבנות תפריט.
אני אוהבת להתארח אצל אנשים נעימים וחברותיים בלי שום קשר לאוכל, אבל חושבת שאוכל יצירתי יכול אפילו להיות נושא לשיחה, אם מתקשים למצוא אחד כזה.

אני יודעת. השורה התחתונה שלי היא שאם מתחשק לכם להשקיע בפרזנטציה של אוכל, אל תתייאשו מראש כי נדמה לכם שזה בהכרח חייב לקחת המון זמן ולעלות לכם המון כסף. יכול להיות שהפתרון הפשוט והזול נמצא מרחק שימוש ב"גוגל תמונות" אחד מכם!

והאמת היא שאם לא תגישו לשולחן חלקי עוף שעוד יש עליהם מספיק נוצות בשביל שהאורחים שלכם יתהו אם הם לא עומדים להמריא החוצה בכל רגע, מצבכם כבר יהיה טוב משל כמה אנשים אחרים...


חודש מבורך,
התפרנית

14 תגובות:

  1. מה אני אמור להכין לשבת שבה את תהיי? קצת מלחיץ...

    השבמחק
    תשובות
    1. הרשה לי לגחגך עליך. אתה מבשל יותר טוב ממני.

      (וכאמור - כשאתם המארחים, לא אכפת לי מה אוכלים.)

      מחק
  2. מרב, צר לי, אך את אפילו לא מתקרבת למה שעובר בראש של הלא-משקיעים-באוכל.
    כשאני קראתי את ההתחלה, חשבתי לעצמי - או מצוין! עכשיו אולי יהיו למטבחופובית כמוני רעיונות איך לשדרג את האוכל.

    ואז המשכתי לקרוא, ונחרדתי. עוגיות מבצק? ובצורת תיונים? טורט?! ועל הקערה מלחם אני אפילו לא אתחיל לדבר.
    תביני, גם אם היה לי את כל הזמן וכל הכסף שצריך, לא הייתי מעוניינת להתחיל להתעסק עם זה. המילה "בצק" עצמה כבר מעלה בי חרדות. לא יודעת לרדד, לא יודעת מתי תופח, לא מזהה מתי מוכן, בקיצור - קמח ואני מסתדרים רק בתוך בלילה פשוטה במיקסר שתהפוך לעוגה בחושה.

    אולי קשה לבשלנית ומשקיענית להבין, אבל ככה אנחנו! ולנצח נביא לשבת אורז לבן פשוט בלי תבלינים בתוך תבנית חד פעמית.
    סתם, נו.

    השבמחק
    תשובות
    1. אגב, מתי אתם באים אליי לשבת? לא אמרנו שאני צריכה לבשל לכם פעם?

      מחק
    2. לא, מה, אמרנו שאת באה לבשל אצלנו!

      מחק
  3. מרבי, בתור אחת מאותה חבורה מדוברת(לא נעלבנו...)את יודעת כמה אני אוהבת את האוכל שלך! ותמיד אני מוכנה להשקיע בזה... כי פרזנטציה זה חשוב. ואוכל טעים זה חשוב. ועוף בלי שערות זה חשוב.

    אחד הפוסטים אם לא ה-פוסט!
    נראה לי שאת בכלל לא מודעת לכמות הכשרון שנשפכת ממך! אנשים עד עכשיו לא מפסיקים להתפעל מהשמיכה שתפרת לאיתן ומהמנשא שתפרת לדביר. אלה המתנות הכי טובות וכייפיות שקיבלתי בחיים!

    השבמחק
    תשובות
    1. מיכלי, יכולת הסקת המסקנות שלך מדאיגה אותי. :)
      איך לעזאזל את חלק מהחבורה ההיא?! את משפחה עם 7 ילדים??


      ותודה גדולה על כל השאר :)

      מחק
    2. וית, זה לא אנחנו! [אני אסביר לך, אם את רוצה - לא פה].
      בעצם זה שחשבת שיכול להיות כזה מזעזע בשבתות חבורה את מעליבה אותי, באופן מאוד אישי.
      ומרבי: ספתא שלך זקנה. אה - בעצם היא מתה :) [זה מעניין, לצייר סמיילי אחרי מוות]

      מחק
    3. נראה לי שהיא סתם לא קראה את הטקסט. :)

      מילא זה שסבתא שלי מתה, סבתא של מיכל מתה!

      [עוברי אורח תמימים - מדובר בבדיחות פרטיות, בנות שנים, שאין לי מושג איך אנחנו עדיין זוכרות, וחלילה לא מכוונות לזלזל במוות של אדם כלשהו. תודה.]

      מחק
  4. היום זה תגובות "יום סגור" רק לחבורה...?
    ;)
    גמרת אותי עם קישוט השוקולד לטורט.
    מעולם לא עלה בדעתי.
    מסכימה איתך לגבי ההשקעה.
    אהבתי את הפוסט - וכבר מרשה לעצמי לומר "כרגיל" (כמו "כרגיל אהבתי את הפוסט...)

    השבמחק
    תשובות
    1. לא הבנתי את השאלה שלך...

      אבל תודה!

      מחק
  5. שלום תפרנית יקרה!
    נורא רציתי לעשות רולדה יפה כזו ליום ירושלים, אבל לא הצלחתי לצייר יפה, יצא יותר מידי שוקולד מהחור, גם כשעשיתי חור פצפון- יצא המון שוקולד והציור נהיה גס.
    יש לך אולי רעיון למה זה או איך אפשר לפתור את העניין ?
    תודה ותמיד כיף לקרוא את הרשומות שלך, משעשע ותורם ליצירתיות!
    חיה

    השבמחק
    תשובות
    1. שלום!

      את פשוט צריכה לעבות את השוקולד. תחשבי על מרקם יותר סמיך ממשחת שיניים, נגיד. משהו שיותר מזכיר פירה..

      אם את רוצה, את יכולה גם לעבות וגם לקרר את תערובת השוקולד, זה צריך לעבוד.

      בהצלחה!

      מחק