יום ראשון, 27 בינואר 2013

לא פוסט פוליטי

כי כולם כותבים כאלה עכשיו, ואני - אני נונ-קונפורמיסטית.
טוב, אולי לא באמת.
אולי רק כמה מילים.
אולי אני אדבר על משהו אחר ורק ארמוז למה שאני באמת מתכוונת אליו... ערמומי.


בשבוע שעבר בחרנו נציגים לכנסת הבאה של מדינת ישראל. לא יודעת מה איתכם - אני תמיד מתרגשת במעמד הזה. זו הפעם השלישית בה זכיתי להצביע, אבל אלה הבחירות הראשונות בהן באמת התלבטתי למי.
צפיתי בכל תשדירי הבחירות, קראתי את המצעים של כל המתמודדים (ואני מתכוונת לכולם. כן, ממש ממש לכולם), התדיינתי עם מי שאפשר, אם מישהו סיפר לי בעצמו למי הוא מצביע - שאלתי אם יוכל לפנות כמה דקות בשביל לספר לי למה.
למדתי הרבה על הדברים החשובים לי באמת במהלך הבחירות האלה. גם צחקתי המון. מתברר שאין כמו ממים פוליטיים.

בעברי הלא רחוק נמצאות כמה שנים של קפאון התפתחותי. לא כי לא רציתי להשתנות ולצמוח, אלא כי חייתי במצב בו זו הייתה משימה מורכבת באופן מיוחד. ולא שלא התחלתי לחשוב ולהתעצב, זה פשוט שלא הרשיתי לעצמי לעשות שום דבר עם מסקנותיי החדשות. לא גרתי במדינה מוסלמית, אבל הייתי נשואה לנסיבות בהן לא צריך היה לעשות הרבה כדי לזכות לכינוי "פמיניסטית רדיקלית" או "רפורמית" או "אוהבת ערבים" או כולם ביחד. האמת, אני מקווה להיות פמיניסטית רדיקלית יום אחד (אני רק צריכה לוודא שהן מקבלות סטרייטיות לשורותיהן), אני משתייכת לזרם האורתודוקסי, מחבבת את הזרם הקונסרבטיבי, ומכבדת רפורמים (אבל כשלא רוצים להבין - הכל נראה אותו דבר), ואני אוהבת אדם. גזע או לאום לא נכנסים לשאלה.
מאז שהסרתי מעליי את השלשלאות ההן, אני מתחילה להתעצב לתוך התבניות וההגדרות שנוח וטוב לי איתן, אני מציירת מסגרות חדשות, אני קוראת דברים שכתבתי ב2007 או מאוחר יותר ויודעת שהיא ואני אפילו לא היינו חברות היום, וגם - אני בוחרת אחרת.
ואולי בגלל שהגעתי לבחירות האלה אחרי שינוי כל כך משמעותי בחיי, אולי כי הפעם הרשיתי לעצמי להאמין שדעתי משנה, אולי כי הפעם ניגשתי לקלפי בדילוגים - התאכזבתי כל כך.


פול דנו (Paul Dano) הוא אחד השחקנים החביבים עליי בשנים האחרונות. בסרט נפלא בעיניי, הוא אומר [לתסריטו המשובח של מייקל ארנדט (Michael Arndt)] "פאק תחרויות יופי. החיים הם פאקינ' תחרות יופי אחת אחרי השנייה." (תרגום חופשי ביותר שלי). {זו סצינה חזקה; הוא לא דיבר כמה חודשים קודם לכן, קורא הרבה ניטשה, אחר כך הם אומרים משהו על פרוסט - תראו. זה טוב.}
וזה בדיוק מה שהרגשתי ביום שלישי האחרון, בשעות הערב.
איך אדם בלי שום ניסיון בעשייה ציבורית, בלי שום מצע פוליטי ברור, בלי אג'נדה, בלי כיוון, בלי להיות מוכן להגדיר אפילו לאיזה צד פוליטי הוא נוטה - מקבל פאקינ' 19 מנדטים?! 19!
ובכן, מול אותו אדם התמודדו שתי נשים שחשו צורך להתפטשפּ מעבר לכל תו פנים וגיל, גבר שלא נראה כ"כ שונה מהקריקטורות האנטישמיות בהן הוא כיכב בחודשים האחרונים (צר לי, אחי. קבל שתי כוכביות - **), איש אחר שבלי קשר לאיך הוא נראה - הביא את זה על עצמו, ועוד כמה, נו.

החיים הם פאקינ' תחרות יופי. זה נכון כל הזמן, בכל מקום. בראיונות עבודה, בדייטים (הו, בדייטים) ולרוב זעזועי ויגוני, זה נכון גם בבחירות לכנסת.
אם כך, מעל במה מכובדת ונקראת-למדי זו, הרשו לי רק לומר - אחיותיי למין הנשי וחבריי הגייז (אוקיי, יש לי רק אחד, אבל זו לא הכמות - זו האיכות. ואני כמובן לא יודעת למי הצבעת. ואם אתה בכלל בקטע שלו. אוהבת אותך הרבה, על כל פנים.) - אפשר לעצום עיניים ולדמיין! אנחנו לא צריכים לראות אותו בlive עכשיו, בכל מקום, לאולי-ארבע-השנים הקרובות! אתן רוצות שהוא יעשה לכן נעים, לא שהוא יעשה לכן הצעת חוק!

אבל יהיה בסדר. יש לו ארבע שנים להוכיח שאני טועה (ואני מבטיחה לפרסם בעצמי את הפוסט הזה מחדש, אם וכאשר) או שהוא באמת יפשל מספיק (או יתכער ממש?) ותוצאות הבחירות הבאות לא יגרמו לי לרצות לתפוס את האזרחות הזרה שלי ואת שתי הרגליים ולהתחפף מכאן.


אז כדי לאזן את הזעם שלי על כלים יפים שאין בהם דבר, אני מגישה לכם הדרכה לכלים שכמעט לא רואים, ותכולתם משמעותית יותר.

מוכנים?

נתחיל בתודה גדולה לאשלי מהבלוג Make It & Love It. אני עושה שימוש משולב כאן בתמונות שלה ותמונות שלי. שימו לב שעל התמונות שלה יש קרדיט (והן גם יפות וחדות ומוארות כמו שצריך, אז אני באמת לא מבינה איך אפשר להתבלבל).

מה תצטרכו:
* בד. לא מתיח. לא חייבים עבה במיוחד, אבל גם לא שיפון.
* שעוונית שקופה (משומשת או חדשה) - אם יש לכם בחירה בין 'רגילה' ל'עבה' - קנו את העבה.
* פליזלין אופציונאלי (אפשר לוותר, כמוני, וותרנית, ופשוט לקנות בד עבה יותר כמו קנבס או דמוי עור {תראו בהמשך} או להשתמש בשתי שכבות כותנה לא עבה ולא לאחסן בסל שלכם ספרים. או בלוקים.)
* מנגנון פלסטיקי שמשתמשים בו כדי למתוח ולסגור שרוך כמו בתרמילים. זה התיאור הכי טוב שיש לי, וזה מה שביקשתי, מילה במילה, בחנות צמר וסדקית בקריית מלאכי וקיבלתי בדיוק את הדבר הנכון במחיר השולי של שקל וחצי.
* מכונת תפירה או חבר/ה שיודע/ת לתפעל אחת. תנו להם את ההדרכה הזאת, חיבוק גדול, הצעה לתשלום ו/או מתנה ותראו אם יוצא לכם מזה משהו.

קודם בחרו את גודל הסל שאתם רוצים. אני רציתי אחד גדול, הפכתי הר כגיגית, ושרטטתי את שפתהּ על בד. [אם אנשים יכולים "להפריד מוץ מתבן", לדחוף את "גילוי נאות" האומלל והחבוט בכל מקום, ו'לשכור' ו'להשכיר' בלי אבחנה - אני יכולה להחליט שככה בא לי להשתמש בביטוי הזה. מה, לא ככה זה עובד??]

גזרו את העיגול שלכם והבינו מה המידות שלו.
מקפלים את העיגול לחצי, מודדים את הקוטר, מתעדים, מכפילים את הקוטר בפאי (חברים, תישארו אתי, זה רק פאי, הוא לא יאכל אתכם.), ויש לכם את היקף העיגול. לחילופין, אתם יכולים לקפל את החצי שוב, למדוד, ולהכפיל את מה שיוצא לכם בשניים ואז בפאי. איך שבא לכם.
ועם הקוטר וההיקף תוכלו למצוא את כל המידות האחרות הדרושות לכם ולדעת בדיוק מה לגזור ממה, לפי הנוסחה האדירה של אשלי:
תחתית בד: איזה עיגול שבא לכם * 2
אם אתם רוצים להקשיח את התחתית, אתם יכולים לגזור פליזלין בד * 2, באותן מידות כמו התחתית, אבל זה סתם בלאגן, ואני עושה את זה בדרך הקצרה למטה
שעוונית: גובה - קוטר המעגל * 0.75, אורך - היקף המעגל + 1.3 ס"מ
חתיכת בד עליונה: גובה - קוטר המעגל * 0.75 * 2, אורך - היקף המעגל + 1.3 ס"מ
בד להכנת השרוך: גובה - 3.8 ס"מ, אורך - היקף המעגל + 10 ס"מ

יש? כולם ברחו אחרי שהם ראו את המתמטיקה?

אני אמשיך עם הקוראת הבודדת שנשארה אתי, אחרי שעזבו החשבונופובים (האמת - אני ברחתי איתם) וכל אלה שנעלבו בשם ההצבעה שלהן ליאיר לפיד. שיט, נפלט לי.

ככה נראות החתיכות הגזורות שלכם:
2 תחתיות, בד עליון, שעוונית, בד לשרוך ושתי תחתיות פליזלין שקשה לראות על הרקע הלבן
נתחיל ב(התעלמות מ)גיהוץ הפליזלין לתחתיות, ואז נצמיד את התחתיות זו לזו כשהחלקים ה"מכוערים" צמודים זה לזה (ז"א, הצד היפה של הבד נראה משני הכיוונים) בכמה סיכות, לא ממש על היקף העיגול אלא יותר פנימה - סביב ההיקף יהיו מספיק סיכות עוד מעט. שימו בצד לרגע.
נתפור את השעוונית באופן הזה - שני קצוות צמודים, תפר אחד כס"מ מהקצה, ועוד אחד לידו, בשביל חוזק נוסף:
ועכשיו אנחנו מתמרנים את התחתית לתוך השעוונית (התפר של השעוונית עדיין כלפי חוץ). אם השעוונית גדולה מדי,אפשר לעשות תפר חדש, פנימה יותר, בשביל להקטין את ההיקף שלה, ולגזור את השארית. שלי אכן הייתה גדולה מדי, ופשוט קיפלתי את השארית אל "קיר" השעוונית, ותפרתי ככה. יש לי חלק צר של שעוונית כפולה. לא רואים ולא מפריע.
רואים את הסיכות שמחזיקות את התחתיות יחד?

ויאללה, תופרים
תאמינו לי, מרגיש כמו לנסות לתפור קיפוד
עושים תפר זיגזג על כל העייסק אחרי שהוצאנו את הסיכות:
הופכים (כך שהתפרים עוברים פנימה) ומקבעים את המצב החדש עם האצבעות:
עכשיו לחלק הבד העליון.
תופרים בזיגזג את הדפנות הקצרות יותר, לחוד. מצמידים צדדים יפים זה לזה ותופרים תפר אחד, כשני ס"מ מהקצה. פותחים את התפר ומגהצים אותו פתוח.

מקפלים את החלק העליון של צינור הבד הזה אל החלק התחתון שלו, כשעכשיו אתם רואים את הצד היפה של הבד, ומגהצים!
עכשיו אתם תופרים קו לכל האורך, כס"מ וחצי מקו הקיפול המגוהץ, ואז פורמים בזהירות רק את החלק של התפר האנכי הנמצא בין התפר החדש שעשיתם הרגע לבין הקפל המגוהץ. הנה, כך:

עכשיו אתם מלבישים את החלק הזה על השעוונית באופן הזה:
הכפל המגוהץ-תפור-פרום-קלות צריך להקיף את תחתית הבד, והחלק הפתוח של הבד צריך להקיף את החלק הפתוח של השעוונית. תופרים יחד כס"מ מהחיבור העליון, הפתוח, וסוגרים הכל בתפר זיגזג.
יאללה, הפשילו את הבד העליון חזרה, כלפי מעלה, ובואו נכין את השרוך.
קפלו את הרצועה לאורכהּ, כשהיא מקופלת לחצי והצדדים הלא יפים של הבד נוגעים זה בזה. אח"כ פתחו את הקפל, גהצו שוב, קפלו את שולי הרצועה (הארוכים) פנימה אל הקפל שיצרתם הרגע וגהצו, עשו אותו הדבר בצד השני, קפלו הרבעים הצרים האלה זה לזה, גהצו ותפרו! התמונה מסבירה את זה יותר טוב?
שימו את קצה השרוך על סיכת בטחון, השחילו את הסיכה לאורך התעלה, הוציאו מהצד השני, הכניסו את שני צידי השרוך למנגנון המשיכה ועשו קשר בשרוך, כך שלא יברח החוצה מהמנגנון הפלסטיקי.
וסיימתם! (אלא אם כן שכחתי משהו, ואז סביר להניח שתצטרכו לפרק הכל ולהתחיל מהתחלה, אבל אם לא - סיימתם!)
ככה שלי נראים:
אני לא יודעת אם אתם יכולים לשים לב, אבל התחתית הכתומה עשויה בד דמוי עור, ואליה פשוט תפרתי עיגול באותן מידות מכותנה רגילה (הירוקה עם הנקודות הלבנות שראיתם למעלה), ווידאתי שהחלק הכתום ייצא בתוך הסל, כי אותו רציתי שיראו. זה הכל.
הסל בלחץ מהפלאש  




אני מילאתי את הסל שלי בשלל צעיפים סרוגים בידיה האוהבות של אמא שלי, וכובעי צמר, שקודם לכן השתוללו ברחבי הארון שלי.
 
[איפשהו אמא שלי חושבת לעצמה "בשביל תמונות בבלוג היא כן תסדר את הארון שלה... יפה, יפה, בסדר."]


אני יודעת שהרבה מכם לא תופרים, אבל אולי תוכלו להעביר את ההדרכה למי שכן, אולי הם אפילו יהנו ממנה, ואולי גם אתם נהניתם, בלי לדעת לתפור, אז כבר היה שווה.


שיהיה שבוע מבורך והלוואי שבאמת יש עתיד.

כאן לשאלות, כתמיד,
התפרנית

hatafranit@gmail.com

6 תגובות:

  1. נראה לי שהם הצביעו לחברים ברשימה שלו, לא לו. סליחה יאיר.
    וזו היתה הסיבה שבגללה לא יכולתי להצביע לבית היהודי, כל מיני ברנשים הגיעו לשם פתאום.

    המתמטיקה. הכפל. הסנטימטרים.
    יש מצב שאת כותבת "סנטים" בבלוג הבא?

    מה זה אומר ששמים לך ככה כוכבית כזו?

    *.

    רוני

    השבמחק
    תשובות
    1. אבל גם הרשימה שלו לא שווה הרבה. סליחה, הרשימה של יאיר.

      אני מבינה, למרות שלא הרבה דמויות בבית היהודי הציקו לי. אולי בשביל זה טוב שעצמה לישראל רצו, הם היוו את הימין הקיצוני והכשירו את הבית היהודי.

      סנטים? אולי רק אם הג'ינס שלי ייעשו קטנים מדי, וכשאני אשתופף יראו יותר מדי.

      הכוכבית הזו נולדה בימי פורום תרבות, והיא אומרת משהו כמו "שתדעי שקראתי והדברים נגעו ללבי, כ"כ עד שאין לי איך להגיב".

      מחק
  2. אויש. כתבתי בלוג במקום פוסט. זה מחייב גילוי נאות?

    השבמחק
  3. נו, אבל לא גילית למי הצבעת...
    גם לי לא ברור איך הוא קיבל 19 מנדטים, אבל צריך עכשיו לחכות ולראות. אני לא אופתע אם בסופו של דבר הם יעשו כמה דברים טובים.

    (מצטער, החלק השני של הפוסט גדול עליי).

    השבמחק
    תשובות
    1. בשביל מה ההצבעה אנונימית? :)

      אמן.

      (זה בסדר, שני החלקים חשובים לי באותה מידה.)

      מחק