יום שני, 4 בפברואר 2013

אמנות תחתית

"אנשי הגילוי הנאות", אני קוראת להם בחיבה, והגיע הזמן שאספר לכם עליהם.

בגדול ובאופן כללי, הכינוי מקיף ומאגד בתוכו אנשים שמשתמשים במילים (או בביטויים) בהקשר לחלוטין לא נכון, או בצורה לא מתאימה (ולעתים פשוט לגמרי מעוותת), ומאתגרים מאוד את שרירי הפנים שלי. [בשליש מהמקרים, כי אני מתאמצת מאוד לא לצחוק, בשליש אחר כי אני מתאמצת לא לפרוץ בבכי, ובשליש הנוסף - כי אני צוחקת ובוכה גם יחד.] 

את השם הם קיבלו (והזכרתי את זה ברמז בפוסט קודם) על שם כל אותם אנשים שמשתמשים בביטוי 'גילוי נאות' כאילו היה מקביל ל'ווידוי', 'פרט מעניין', 'סתם לידיעתכם', 'הנה עובדה שתשמחו לשמוע' וכן הלאה על זו הדרך. [אם אתם תוהים - אף אחד מהם אינו השימוש הנכון. אבל אתם יכולים לקרוא על הביטוי, אני בטוחה שזה יבהיר הכל.]

אני לא רוצה להכעיס או להעליב אתכם, ודעו לכם שגם כשאני נשמעת מתנשאת, האמת היא שאני חושבת שכולכם יותר טובים ומרשימים ממני, ואתם צודקים לחשוב שכל זה לא משנה בכלל, כי שפה כפופה לדוברים ולא להיפך, וכל הבולשיט הסובלני הזה, אבל אתם חייבים להודות שלפעמים, זה פשוט לא בסדר.

למשל במקרה אחד שקרה לפני שנים רבות; נכחתי בטקס יום הזכרון ביישוב כלשהו. אל הבמה עלתה לדבר אישה שידעתי שעוסקת בהוראה בתיכון (!), ואחרי שהקריאה כמה שורות היא אמרה "...יום שייזכר לגירעון עולם." ברור שברגע הראשון הנחתי ששמעתי אותה לא נכון, אבל אז ראיתי את אוזניה של האישה שישבה בשורה לפניי מתחילות להתרומם, והלחיים שלה מתרחקות עוד אחת מהשנייה, וכששיפרתי את הזווית קצת הבנתי מעל לכל ספק שהיא מחייכת, במאמץ רב לא לצחוק. לצערי, החיוך הנבוך והמאופק שלה רק הגביר את שעשועי מכל הסיטואציה, ואכן, תוך כמה מאיות שנייה פרצתי בצחוק, באמצע טקס יום הזכרון. שמתי את היד על הפה, ניסיתי להחזיר את הצחוק הסורר פנימה, אבל זה נגמר בריצה שפופה שלי אל מחוץ לאולם. (וזו אפילו לא הפעם היחידה בה שמעתי את הטעות הזו.)

בגלל שסיפורים כמו הנ"ל בדר"כ מאוד מצחיקים אותי, אנשים התחילו לאסוף אותם עבורי ולהגיש לי אותם כמנחות קטנות. יש לי עשרות מיילים, סמסים ופוסטים בפייסבוק עם ציטוטים והפניות לטעויות (בתחום המדובר) הכי יצירתיות והכי פרועות שאפשר לחשוב עליהן, ואני תמיד שמחה לקבל עוד.
בכלל, אני מעדיפה לשמוע את הסיפור ממישהו שהיה שם, ולא להיות שם בעצמי ולהיווכח שוב ושוב כמה קשה לכבוש צחוק. בניגוד למה שאתם עלולים לחשוב, אני לא נהנית לצחוק על אנשים בפניהם. בחיי.

על כל פנים, למה התחלתי לספר לכם את כל זה?

זהו, כי אני אוהבת מילים. אני אפילו קצת מעריצה אותן. הכוח האינסופי והמוגבל שלהן, המורכבות והפשטות, האבן שהן בראו ולא יכולות להרים. מילים הן נפלאות.

ואחרי שאתם כבר שונאים אותי ולא רוצים להגיד לידי שומדבר, אני אציג בפניכם שימוש נוסף למילים. שימוש דומם ומתוכנן מראש.

הכירו את אמנות התחתית (subway art):




איימן!




מה היא אמנות התחתית, בעצם?
בבלוג הנושא את אותו השם (subway art) ונראה שפורסם בו פוסט אחד בלבד, מצאתי הגדרה שמצאה חן בעיניי, ואתרגם אותה כמיטב יכולתי: "אמנות טיפוגרפית היא הטכניקה של סידור ועיצוב דפוס ושימוש במודיפיקציית דפוס כדי ליצור עבודה שובה חזותית ו/או להעביר פעולה או מסר מעוררי מחשבה.
אמנות טיפוגרפית יכולה להיות ארגון של מילים הקשורות כולן לתמה ספציפית או ציטוט אהוב או מילות שיר כלשהו."
[זה נכון שהייתי יכולה לתרגם את 'מודיפיקציה' ו'תמה', אבל את 'טיפוגרפית' ו'טכניקה' אני לא רוצה לתרגם, אז חשבתי שיהיה הגיוני להמשיך עם הקו הזה עד הסוף.]

חיפשתי גם דוגמאות בעברית והתקשיתי מאוד למצוא כאלה שלא נעשו ע"י מעצבים גרפיים מוכשרים ומקצועיים, ומה שאני מנסה ללמד כאן זה יצירות שמבוססות על שימוש בתוכנת וורד בלבד, לכן לא אעלה את הדוגמאות העבריות.

אתם לא צריכים להיות מעצבים גרפיים ואתם לא צריכים תוכנות מתקדמות.

הדבר הראשון שתצטרכו לעשות יהיה לבחור בסיס (קנבס, מסגרת של תמונה שאין לכם עניין בה, קאפה, קרטון ביצוע, עץ, לוח שחור {כמו בכיתות של פעם} וכן הלאה), ולעבוד עליו.

אני בחרתי בקנבס מוארך, קודם צבעתי אותו בצבעי אקריליק וקצת גואש, ואז הדפסתי על שמינית בריסטול את הטקסט שלי, גזרתי את הטקסט החוצה, וריססתי בספריי לבן (אחרי שהאקריליק התייבש לגמרי).


אלה שלבי היום. שמיים תכולים, שקיעה, ולבסוף ליל כוכבים. לילה טוב.


השימוש הקל והפשוט ביותר בטכניקה הזו מצריכה מכם רק מדפסת ונייר. שחקו עם כמה מילים שאתם אוהבים, הדפיסו באיזה צבע שבא לכם, אמצו מסגרת ישנה לצורך הפרוייקט (או לא) וזה הכל.
בארה"ב אני מוצאת שעובדים עם אמנות טיפוגרפית בעיקר בשביל "מודעות השראה" לילדים ומתבגרים. מסדרים יפה איזה מסר חיובי וממריץ, ותולים לילד מעל המיטה. (ספויילר - הוא ישן עד המעבר לקולג' בכל זאת.)


כמו תמיד, אני אשמח לראות עבודות שלכם, ולנוחיותכם, עכשיו אני גם בפייסבוק! חפשו את התפרנית (בלי ניקוד) והעלו תמונות!

עד הפעם הבאה,
התפרנית

4 תגובות:

  1. יפה מאוד.
    הבעיה עם מילים ומסרים זה שהם נשחקים מאוד מהר. אורך החיים שלהם קצר עד שהם הופכים לקלישאה.
    אגב, מכירה את זה? בטח תאהבי
    http://www.youtube.com/watch?v=CJA69C6SlRk

    השבמחק
    תשובות
    1. בכל מקרה? אני לא חושבת..

      לא הכרתי, וזה מגניב. תודה!

      מחק
  2. פעם שמעתי שני גברים ברחוב מדברים על משהו שככל הנראה הפליא אותם, ואחד מהם אמר לשני: "פששש... אין לי מילים... כדורבנות"

    השבמחק