יום שני, 1 באפריל 2013

April Fools' Day

או "יום השוטים" או "יום הכזבים הבינלאומי" או סתם "האחד באפריל". מה שבא לכם.


בגלל שאני שונאת מתיחות, אני לא אכתוב את הפוסט הזה כרגיל ורק בסוף אתוודה ש"כל הנ"ל הם רעיונות איומים", אני אספר לכם מראש שבפוסט הזה אני חולקת איתכם מעט מהדברים האיומים שאני נתקלת בהם בתהליך צריכת המידע העיצובי שלי, דברים שגורמים לי לחשוב "רגע, זו מתיחה? מה התאריך היום? מי הגוף המממן מאחורי זה?" וגם - "למה, אלוהים, למה???".


בשונה מטעויות אופנתיות, שאותן קשה להגדיר כהצלחה או כשלון בצורה אחידה, כי אופנה משתנה כל הזמן וה'מזעזע' של אתמול הוא ה'אובר-שיק' של מחר, לגבי כשלים בתחום היצירה ו/או המיחזור, אפשר למצוא הסכמות רחבות בהרבה שיישארו לאורך זמן.

בכל אופן, בגלל שעיצוב ויצירה הם העיסוק המרכזי שלי, אני מבלה שעות בלימוד עצמי, כמעט כל יום. כשאני מסתובבת ממקום למקום עם הפרצוף במחשב, אני לא משחקת - אני לומדת! למזלי, הלימודים שלי מסתכמים ב"להסתכל על דברים יפים וצבעוניים ופוטוגניים כל היום ולהבין איך עושים אותם, ואם אפשר, אז גם בעלות נמוכה יותר", ולמרות שאני נהנית מזה מאוד, אין ספק שגם אני זקוקה לאתנחתות קומיות.



וכאלה, מתברר, יש בשפע. הנה כמה מהמקומות הראשונים ברשימה שלי:


זו ציפור? זה מטוס? לא, זו שקית צ'יפס שעשו ממנה סרט לשיער!
ואם אתם חושבים שרעיון כזה לא יכול להגיח ביותר מראש אחד, חכו רגע עם פרץ האופטימיות.




מהפרוייקטים האלה שגורמים לכם לתהות האם המצולמים אכלו את תכולת השקית או עישנו אותה. מה הם חשבו לעצמם?!

ומה חשב לעצמו מי שהחליט למחזר כך גפיים של בובות?

"משפחת אדאמס, עיצובים מורבידיים מאז 1937"
אני לא יודעת אם זה בגלל שאני נכדה לשני ניצולי שואה או שהסיפור הזה מבעית ברמה אוניברסלית בין-דורית.

ואני לא לגמרי בטוחה למה אני מתנגדת לרעיון הזה, אבל תשפטו לבד. זה מה שמשפחה אמריקאית אחת עשתה עם עגלת סופר:
אני לא יודעת, אולי אם הם היו מפרקים את אחד מקירות העגלה ומשתמשים רק בו כרשת צלייה.. העובדה שהם נמנעו מלפרק אותה רומזת שהיא עדיין משמשת בשני תפקידים... הולכים לסופר, קונים עוף, מגלגלים אותו הביתה ומעלים אותו על המנגל! אם כבר ייעול, אפשר להפוך את העגלה עם הגלגלים למעלה ולגדל בתוכה את התרנגולת. לול קטן ואינטימי.

ואחרון חביב, ישראלי ועדיין כשר-לפסח, קבלו את מה ש"וואלה!" החליטו לפרסם כטור רציני לחלוטין, במדור "בית ועיצוב" שלהם. זה מרכז-שולחן ממצות וספוגים עם פרחים ודברים. לא יודעת. פשוט תראו. [תודה לאודיה]
"חברו ספוגי פרחים בדבק חם ושברו מצות (צילומים: נמרוד סונדרס)"
"הדביקו את המצות על סרט סטן שהוצמד לספוגים"
"נעצו פרחים על חלקם העליון של הספוגים"
"בחרו בפרחים נמוכים בעלי ראשים פתוחים ומלבלבים"
"שתלו בין הפרחים אגוזי פקאן"
"נעצו בין הפרחים והאגוזים פרפרים קטנים וצבעוניים"
"על הצלחות הניחו מפיות וחבקים מסרטי סאטן"

ואני מבטיחה לכם שהפעם הזעזוע שלי לא קשור לזה שאני נכדה לשני ניצולי שואה. מילא השחתת האוכל, מה זה הדבר הגרוטסקי והמזוויע הזה?! מרכז שולחן כזה יגרום למפגן הרוטט שהוא הרגל הקרושה שהייתה מכינה סבתי ע"ה להיראות כמו טלה בן יומו, מנמנם בדשא מכוסה טל, על רקע שקיעה וקשת-בענן שאיכשהו, בניגוד לחוקי הפיזיקה, מצליחות להיראות בו זמנית!



ובכן,
אני מקווה שגם אתם השתעשעתם מהסקירה הבכלל-לא-שיפוטית הזו, ואני עוד יותר מקווה שהאינטואיציה שלכם לא תאפשר לכם להפיק מפגעים עיצוביים כאלה בעצמכם. אולי אני יכולה לתת טיפ אחד בכל זאת, שיעבוד נוסף על ההיגיון הבריא שלכם - אם מתחת לאייטם, יותר מ50% מהמגיבים כתבו דברים כמו "מזעזע", "מחליא" ועוד כהנה וכהנה - אל תיקחו את הסיכון. חפשו רעיון אחר.


אם גם אתם נתקלתם ברעיונות שגרמו לכם לחשוב שאין מצב שמי שפרסם אותם אכן התכוון לעשות זאת, שלחו לי אותם (hatafranit@gmail.com) או העלו אותם לעמוד הפייסבוק, שכל הכיתה תצחק.


ואנצל את הבמה כדי לאחל יומולדת שמח ביותר לליאור, מתומכיו ומעודדיו הראשונים של הבלוג, וחבר ואיש טוב בפני עצמו. שיהיו לך מלאן דברים טובים.

ולכולכם - תרבחו ותסעדו או משהו (אני פחות אשכנזייה משאתם מדמיינים אותי. באמת.), ושתהיה לכם חזרה-לשגרה נעימה ומבורכת,

התפרנית

6 תגובות:

  1. אני חייבת להודות שהמדף משעשע אותי מאוד...

    השבמחק
    תשובות
    1. אממ.. מדף?..

      [וכמה מהם משעשעים בדרכם, בהחלט.]

      מחק
    2. המתלה של הבובות, מן הסתם. גם אותי הוא שיעשע.

      מחק
  2. חן חן על הברכות וסחטיין על הזיכרון.
    שימחת אותי מאוד!

    השבמחק
    תשובות
    1. הזכרון מולד, כנראה, אבל אני אקח עליו קרדיט, מה אכפת לי.

      מחק