יום שני, 15 באפריל 2013

על ימי הולדת ועצמאות


[פוסט זה פורסם בגרסה מקוצרת בגיליון אייר של מגזין 'הלל'.]

כשחיפשתי מה לכתוב לחודש אייר ולרגל הופעתי הראשונה בירחון (נו, סיפרתי לכם על זה!), הייתי צריכה לבחור לאיזה יום להתייחס מבין כל הימים המיוחדים בחודש הזה. כמה מהם מיוחדים לכולם, אבל אחד מהם מיוחד רק בשבילי. יום ההולדת שלי חל בדיוק באמצע החודש, והוא ההשראה למדור שלי הפעם.

כשהייתי ילדה אהבתי מאוד סיפורי מסעות, במיוחד את אלה שמזכירים בהם כדורים פורחים. המסעות האלה, חובקי העולם וההרפתקניים, היו הבסיס לכל החלומות שלי, כנראה בעיקר כי הם היו חלומות לא מושגים בגילי הצעיר, וכי הם העידו שהיו אנשים שאכן הצליחו לברוח מהחיים ומהזהות שלהם. אני אפילו לא יכולתי לדמיין שיבוא יום וגם אני אטייל ביבשות אחרות ואפגוש תרבויות שונות. הקסם הזה עטף את שנות ילדותי, והמחשבה שאפשר להחליף כל מציאות באחרת רק על ידי שייט ממושך באוניה או קפיצה לתוך כדור פורח הייתה מנחמת מאוד.
{זכרו שבאותה תקופה, אמצע שנות ה90 של המאה הקודמת, לא היה אינטרנט (לפחות לא בשימוש ביתי), ואנשים היו פחות או יותר לגמרי תלויים במיקום הגיאוגרפי שלהם. אי אפשר היה להחזיק עשרות חברי פייסבוק שיגיבו בדאגה טקסטואלית לכל סטטוס סתום שלך (ע"ע "אוף, נמאס לי מבני אדם" או אפילו רק אמוטיקון ":-("), אי אפשר היה להתכתב עם אנשים בפורומים על הנושאים שמעניינים אותך, ובהחלט אי אפשר היה להתאהב בפרסונות יוטיוב ולנהל אתן מערכת יחסים דמיונית. לא שאני עושה את זה היום *שיעול* *שיעול*.
גם אי אפשר היה לשלב כדורים ואלכוהול בחוסר אחריות, להתעלף מול 'גוגל תמונות' ולהתעורר כשאתה בטוח שאתה בהוואי. לא שאני עושה את זה היום *שיעול* *שיעול*.}

על כל פנים, הילדות שלי לא הייתה סופר-כיפית, אם לדבר בלשון המעטה, והייתי קוראת אז ספרים בעשרות. כשילדים אחרים החלו לטוות לעצמם חיי חברה, אני כבר הספקתי להתייאש מכל הקונספט (ולא שלא רציתי! אז עוד לא הייתי צינית ומרירה. זה היה פיתוח שהושלם בשלהי תקופת בית הספר היסודי הכה מייסרת). הייתי קוראת ספר אחד שמצא חן בעיניי ואז, בשיטתיות, הייתי קוראת כל ספר אחר מאת אותו סופר, ולא סרה ימין ושמאל עד שסיימתי. מזל שכבר אז היו לי זרועות ארוכות בצורה לא פרופורציונלית, כי זה לא היה פיקניק לסחוב מהמדף לדלפק את כל ספריו של אריך קסטנר ככה, בפעם אחת.

לרוע המזל ולמרבה הצער, הוריי הסכימו לשלוח אותי הרחק מהבית לפנימייה, ובכתה ט', החיים שלי התחילו מחדש, וקריאת ספרים פינתה את מקומה לטובת פיתוח חיי חברה שמחים ומלאים, ומפגשים עם עשרות בנות מופלאות ומעניינות מכל חור בארץ. מאז יש לי הרבה פחות זמן לספרים.

בכל מקרה, לענייננו - עד היום אני מוצאת שמראה כדורים פורחים ממלא אותי בהתרגשות ובתחושת חופש. אני לא יודעת אם זו הצבעוניות של הכדור הפורח, הגודל שלו, האפשרויות שהוא מייצג או פשוט העובדה שכדורים פורחים לימדו אותי לחלום.

לכבוד יום ההולדת שלי, רציתי לחזור לבוסס קצת בחולמנות ילדותית, דרך כדורים פורחים. שיניתי את גורלן של כמה נורות שרופות ופקקי פלסטיק, והנה אני חולקת איתכם את הרעיון.

מה תצטרכו?
נורה שרופה
פקק פלסטיק
שאריות בדים צבעוניים
חוט צמר
סרט סאטן צר
דבק חזק
דבק פלסטי מהול במים ביחס של 1:1
צבע ספריי

גזרו עלים מכמה בדים. האורך שלהם צריך להגיע מהקודקוד לתחילת החלק המתכתי של הנורה.
קשרו חוט כלשהו סביב ההברגה של הנורה. (בשביל שכשתסיימו למרוח עליה דבק, תוכלו מיד לתלות אותה על משהו עד שתתייבש.)
מרחו דבק מהול במים ביחס של 1:1 על הנורה, והדביקו עלה אחד. את העלה כסו בדבק מהול (הוא נספג לתוך הבד). המשיכו להדביק עד כיסוי הנורה.
יבשו את הנורה לגמרי, ועטפו בניילון את החלק שסיימתם לעבוד עליו, איפה שכל הבדים היפים נמצאים. צבעו את ההברגה המתכתית בספריי. מצמר בצבע ניטרלי, גזרו שני חוטים באורך שווה. עשו קשר באחד מהחוטים, כזה שישאיר לכם לולאה במרכז ושני זנבות שווים באורכם. הדביקו את בסיס הקשר לקודקוד הנורה בדבק חזק יותר (אני אוהבת מאוד להשתמש ב- Universal Gel של חברת Scotch), מרחו פס דבק ישר עד ההברגה והדביקו אליו את החוט. את החוט השני קשרו אל תחילת הלולאה והורידו את הזנבות אל בורג הנורה באותו אופן.
חוררו פקק בקבוק בארבעה חורים במרחק שווה, השחילו את ארבעת הזנבות דרכם וקשרו. הדביקו סרט סאטן מעל ההברגה כדי לאבטח את אחיזת חוט הצמר בנורה ולהסתיר את מה שקצת פחות מסודר.

הכדורים הפורחים יכולים להרכיב יחד מובייל או להיתלות בתפזורת. תתחדשו.




מכסים את הנורה בשביל לצבוע את הבורג


בינתיים הכדורים הפורחים שלי תלויים בחדר, ואני מקווה למצוא להם ייעוד בהמשך.




ימי הולדת שמחים ביותר לכל ילידי אייר. כִּיף! אנחנו מזדקנים! שתקבלו אחלה מתנות ושתלבשו את הבגדים הכי יפים שלכם בדיוק ביום שיחליטו לערוך לכם מסיבת הפתעה.

ויום עצמאות שמח, לכולנו כמדינה ולכולנו כיחידים, היכן שאנחנו זקוקים לעצמאות הזו,

התפרנית





תגובה 1:

  1. מקסים .בכלל הבלוג שלך מדליק אהבתי מאוד .

    השבמחק