יום שני, 24 ביוני 2013

פרפרים וכאבי לב

[פוסט זה נכתב אתמול, ולקחה לי יממה להחליט שכן, אני הולכת לפרסם את הטקסט המגה-אינטימי, חשוף ופגיע הזה, כי ככה אני חיה את החיים שלי. וכי, בינינו, מה יש לי להפסיד.]

שלום, ילדים חמודים.

(סלחו לי על הפנייה הזו, חזרתי לפני כמה שעות מיומולדת בכתה א', של הילד הכי אדיר עלי אדמות. אתם זוכרים אותו. ובכן, גדל בשנה, האפרוח).

המתוקי שלנו בן 7 עכשיו, שזה ענק ועצום, והוא גדל כ"כ מהר. הוא עדיין נסיך קטן, הוא עדיין שובב, עדיין יש לו דמיון פרוע ואנרגיה בלתי נדלית, אבל הוא גם מרגיש לי פתאום נורא גדול.

אין לי המון אחיינים (בדיוק ארבעה, אחד מהם עוד לא זכיתי אפילו לרחרח), ומתוכם, מסיבות קוסמיות שאינן לגמרי מובנות לי, יש לי קשר ממש מיוחד דווקא עם גל. (אל תקראו לשירותי הרווחה, אני משוגעת גם על האחרים.)

גלי (להלן: גלו'ש, הנסיך, גלילאו, ופחות או יותר כל כינוי/תואר/שם-עצם-משדר-חמידות אחר) נולד שבועיים לפני שהתחתנתי. זה היה מזמן. לפני שבע שנים כזה. בדיוק, כמעט. הי, ממש לפני יומיים. על כל פנים - הגיל שלו וגיל הנישואים שלי תמיד נמדדו בראש שלי ביחד. אחרי ארבע שנים, הנישואים שלי באו אל סופם הרשמי. גלי, כמובן, המשיך לגדול ולהתפתח, ולמרות שניסיתי להיאבק בזה, החיוּת שלו, היופי הבלתי אנושי, מבפנים ומבחוץ, היו עדות תמידית למה שקמל ונבל ונתכער כל כך בחיים שלי, אט אט, לאורך ארבע השנים הראשונות של החיים שלו.
לצערו, אחרי הטלטלה ההיא בחיי, הייתי במצב... ובכן - נזקק. ובגלל שהדבר האחרון שרציתי לעשות אז היה לדבר, פניתי אל הצעיר באחייניי (מאז נולדו עוד שניים), ושללתי ממנו כל זכות בסיס. או לפחות הגבלתי אותו תנועתית לחלק ניכר מהזמן. הוא יישב אצל הפסיכולוג עוד הרבה שנים, אולי יעבור טיפול בהיפנוזה, ובסוף הוא ייזכר שלאיזה חצי שנה, דודה שלו חיבקה אותו כל הזמן, וזה גרם לו לפתח משהו כלשהו. אלוהים יודע. אני אקח אחריות מלאה.

עוד אל תוציאו את הממחטות, כי למרבה הגיל והפליאה, התגברתי על כל זה די מהר. או לפחות - ממש חשבתי שהתגברתי על כל זה. שזה טוב כמעט כמו. אחיין שלי שוב היה רק ילד ולא מצבה חיה לשום דבר.

פצחתי בזוגיות חדשה, שהייתה ממש תמונת מראה לקודמת, והרבה זמן הייתי ממש ממש מאושרת.

עד שהאני המובסת, המיואשת, המתקשה לבטוח, לקוות, ולחלום, (ביני לבין עצמי, ברוב הרסנות עצמית ותיעוב אני קוראת לאלטר אגו הזה שלי "הגרושה". היא מעשנת סיגריות דקות ויש לה תסרוקת גבוהה ומוגזמת) הרימה את ראשה המכוער והתחילה לחבל בהכל. כל מיני אמירות ששכנעתי את עצמי שאני אומרת בסרקסטיות או באירוניה (מי שלא שמע אותי אומר שנישואים הם המקום אליו אהבה הולכת בשביל למות, לא עמד לידי חמש דקות ברציפות) כבר לא נשמעו מבודחות כל כך.
ככל ששמחתי יותר בזוגיות ובאיש שהיה שלי, כך חיפשתי דרכים ותירוצים להימלט מהם. במוחי הרומנטי רקחתי מחשבה שתמציתה היא "בוא נעזוב את זה כשזה עוד ממש יפה, לפני שזה נהרס כליל". הרי כבר חשבתי פעם אחת שאני יודעת מה אני רוצה, ואמנם עברו מאז הרבה שנים, ואני אולי מעט מפוכחת יותר, אבל כמו אז, למה שלא אתבדה גם היום?

הדבר הנהוג הוא לפנטז ולפחד לפעול כי הפנטזיה יפה מהמציאות. אני הייתי במציאות יפה מפנטזיה. מובן מאליו, אם כן, שהייתי צריכה לארוז אותה תחת כיפת זכוכית, לשכנע את עצמי שהיא טובה מכדי להיות מציאותית, טובה מכדי להישאר טובה, ולהשיב אותה לחדר הפנטזיות השמור.


מה אני עושה בזמן שחלף מאז? ובכן - מתפכחת ומתחרטת. ומתגעגעת. לא רק למה שהיה לנו, אלא למה שיכול היה להיות. ואני רוצה לכתוב לכם תיאור מפורט ומופלא שלו, אני רוצה להגיד באיזו יסודיות אהבתי אותו (ועדיין), אבל אני חוששת ששום מילים לא יכילו את כל זה באמת, וגם כי פרוייקט כזה, סביר להניח, יהרוג אותי.

אז למה אני טורחת לספר את כל זה בכלל?

ובכן, כי ילד היומולדת שוב מייצג משהו יותר מאת עצמו. ביום ההולדת הקודם שלו, לפני שנה, הייתי ממש שמחה, ואת מתנת היומולדת שלו אז הכנתי עם מישהו שאהבתי (ושוב, המילים קטנות ומוגבלות). והעניין הוא שלא משנה כמה היו מחמיאים לי על דברים שהייתי מכינה, רק כשהוא היה אומר "וואו, אהובתי, זה כל כך יפה" - רק אז הייתי באמת שומעת, ובאמת יוצאת לאן שזה לא יהיה בטוחה בעצמי. עכשיו אני יכולה רק לעצום עיניים ולדמיין אותו מתרגש מהיצירתיות שלי, מעודד אותי לחלוק אותה עם אנשים אחרים.


ובכן, בלא הקדמות נוספות, הנה השפרצת היצירתיות התורנית. הכנתי שקיות הפתעה מיוחדות ליומולדת של הפיציק:

זה כל מה שתצטרכו: מנקי מקטרות, משהו שחותך אותם, אטבי עץ, עיניים זזות (הגודל הקטן ביותר!), דבק, שקיות צלופן עם פס דבק ומשהו צבעוני למלא בו את השקיות. (3 ק"ג של סוכריות ג'לי הספיקו לי למילוי 28 שקיות).
בסרט נע הדבקתי זוג עיניים לכל אטב.
עם צבע אקריליק ציירתי נקודות קטנות על כל האטבים.
בזמן שהצבע מתייבש, ממלאים את השקית כדי חצי, מרוקנים אותה מאוויר ומדביקים את הפס. מחלקים את הסוכריות מחדש בתוך השקית, ועושים סיבוב אחד בין החצאים. את הסיבוב מהדקים באטב.
כל מנקה מקטרות חוצים לשניים, מקפלים את החצי לשניים ומגלגלים פנימה מעט כל אחד מהקצוות כדי ליצור את המחושים. את המחושים אין צורך להדביק, פשוט נותנים לאטב לתפוס אותם.



ואז השקעתי בכם וצילמתי גם קצת באור יום:





הילדים נורא התלהבו מהשקיות. להפתעתי, הם הצליחו להתאפק ולא לפתוח אותן ולהתחרע על הסוכריות, בשביל לא להרוס את הפרפרים.
חוץ מזה, סבתא (של ילד היומולדת) ואני גם הכנו עוגת נחש, לבקשתו של הקופיף.
זה התחיל משתי עוגות בסיר פלא וחצי תבנית מלבנית.
 חציתי את העוגות העגולות ופיסלתי ראש נחש מהחלק המלבני וזנב בקצה השני.
 אמא ציפתה את הנחש בגנאש שוקולד.
 הכנתי לו עיניים ולשון (סתם ממתק גומי שגזרתי בו משולש).

בסוף החלטתי לצייר עליו דוגמה נחשית בקצפת.


אז זה הכל בינתיים.
{ואני כבר שומעת חברים שלי נחרדים מרמת החשיפה בפוסט הזה. ובכן, מודאגיי, מנסיוני העשיר - כשבחרתי להסתיר משהו שאכל אותי - לרוב זה נגמר רע. לרוב, למען הדיוק, זה לא נגמר כלל. המשכתי לבוסס ביגוני שנים, כשאם הייתי משתפת קודם, ייתכן שהייתה מתערבת לטובתי איזו עובדת רווחה, אולי איזה חבר היה אומר בדיוק את מה שלבד לא הצלחתי להגיע אליו, ואולי רק היו נותנים לי את החיבוק האחד הזה, שאפילו לא הבנתי כמה אני צריכה.
אז אל תדאגו. כל עוד אני לא מפרסמת את קוד הכניסה לחשבון הבנק שלי באינטרנט - אנחנו בסדר.}


שיהיו לכולכם ימי הולדת נפלאים, חפים מכל תוגה והרהורים אובדניים. ותזכרו, זה רק עוד שנה שחלפה. זה באמת באמת בסדר. ואם זה לא ממש בסדר, ואתם סנטימנטליים כלפי תאריכים כמוני, ובכן, בשביל זה יש עוגות שוקולד.

חיבוק טקסטואלי אישי ואמיץ למי מכם שאולי בדיוק זקוק לו,
התפרנית

32 תגובות:

  1. אהבתי ממש את הפרפרים, זה מקסים!
    והעוגה, פשוטה ויפה.
    מזל-טוב!

    השבמחק
  2. אמנם אנחנו מכירות רק וירטואלית בצורה של הערצה חד צדדית כזו מצידי...
    אבל אהובתי, זה כל כך יפה.
    מאחלת לך שתתגרשי מהגרושה.
    ואל תצטערי על הפוסט. הוא היה מרגש.
    נכתב מהלב ונקרא מהלב.

    השבמחק
  3. וואי! אני יכולה להגיד כל מה שגלי אמרה ובכל זאת שזה יהיה אני שאמרתי?
    הכי הכי - וואו, אהובתי, זה כל כך יפה.
    ושתזרקי את הגרושה ההיא.. (ותבלגני לה את התסרוקת!!)

    סתיו

    השבמחק
    תשובות
    1. *כל* מה שגלי אמרה? כי בטח אי אפשר להגיד שאנחנו מכירות רק וירטואלית. :)

      תודה, בוביק.

      מחק
  4. השקיות יפיפיות, אהבתי מאד את הרעיון והביצוע,
    מאחלת לך שתמצאי את האושר שלך בחיים.

    השבמחק
  5. את מדהימה כל כך.
    עשית לי געגועים אלייך.
    אוהבת אותך.
    ♥♥

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה... |נבוך|


      אני בטוחה שאתקל בך באיזו חתונה בקרוב. :)

      מחק
  6. מסכימה עם כל מילה של גלי וסתיו. חיבוק וירטואלי גדול.
    רחל

    השבמחק
  7. וואו!!! קודם כל השקיות מדהימות ויש לך את זה בענק. אבל ממי - את חייבת לשלוח את הפוסט המהמם הזה לאהובך! זה לא יכול להיגמר ככה! תעשי עם זה משהו. פליז.

    כל הכבוד על החשיפה וואלההייתי צריכה את החיבוק הזה ואת הפוסט הזה. בול בזמן. ישר כוח!

    השבמחק
    תשובות
    1. חס ושלום לשלוח לו את זה!


      כבר יש לו חברה חדשה, רזה ויפה יותר. :) הידד לו, אני אומרת.

      מחק
  8. ריגשת.
    והכי כיף לעשות משהו שיודעים שיאהבו ויתרגשו ממנו, עוד לפני שהוא גמור!

    השבמחק
  9. מדהים!! ממש!!!!
    תצליחי להיות יצירתית בחיים האמיתיים כמו בדברים היפהפיים שאת עושה.
    ריגשת.

    השבמחק
  10. מדהים!
    איפה קונים ניילונים כאלו?

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה!

      בכל חנות יצירה צריכות להיות שקיות צלופן. למרבה הצער, לא לכולן יהיה את הסוג עם הפס הנדבק (ואת ממש לא הולכת להדביק אותן בסלוטייפ אחת-אחת). אני מודה, ייתכן שתצטרכי לבקר ביותר מחנות יצירה אחת.

      טיפ - אל תנסי חנויות של כלים חד פעמיים. אני חשבתי שזה הכיוון, וביקרתי בשלוש חנויות כאלה לפני שהתייאשתי.

      אז רק חנויות יצירה, וסבלנות. אם את רוצה לחסוך התרוצצות, התקשרי אל חנויות יצירה בסביבת מגורייך ושאלי אם הם מחזיקים בחנות שקיות צלופן קטנות עם פס דבק.

      בהצלחה!

      מחק
    2. דווקא ביישוב שלנו יש בחנות הכלים החד פעמיים, אז את מוזמנת לכאן :)

      ומגיע לך המון חיבוקים.
      אז קחי כמה שאת רוצה |חיבוק| |חיבוק| |חיבוק| |חיבוק|

      ואולי יום אחד האיש האהוב ההוא עוד יחזור? הלוואי בשבילך.

      מחק
    3. תודה לך!


      אני לא יודעת אם תחנונים זה מה שיעשה את העבודה, וחוששתני שזה כל מה שנשאר לי בשרוול.

      אבל תודה על התפילה. מי יודע.

      מחק
  11. מרבי- כמו תמיד כתבת מדהים. אפילו העלת לי דמעות (נו באמת ואין לידי טישו!!!)
    את מדהימה.
    והפרפרים האלו בכללללללללל קנית אותי! אני חיייבת לעשות את זה! היומולדת של הילדון בקרוב.. צפי טלפון\ או ביקור להסבר יותר מפורט

    רננה

    השבמחק
    תשובות
    1. אני מחכה ומצפה. :)

      ותודה. וסליחה. |טישו|

      מחק
  12. יצירות מקסימות ומקוריות בטירוף. אהבתי מאוד.
    מאחלת לך למצוא אהבה אמיתית, נראה שאת בדרך הנכונה אם את כבר
    יודעת מה גורם לך לחבל במה שאת אוהבת.

    מזל טוב לגל,

    יערית

    השבמחק
  13. ה' יברך אותך בכל. באמת, את מקסימה ונוגעת.
    מיכל

    השבמחק
  14. למרות שאנחנו לא מכירות,
    (כלומר אני מעריצה אותך מרחוק, צוחקת וונעצבת , אבל את- אםםם לא ממש,)
    אני מכירה את הגרושה (הומאז' לאחות של מארג' סימפסון?). כנראה בשם אחר , אבל היא קיימת אצל כולם.

    שיהיה בטוב ותודה על הרעיונות

    השבמחק