יום רביעי, 13 בפברואר 2013

חד פעמיוּת

כל שנה אותו הדבר.

יש את אלה שמעוניינים לחגוג את הולנטיינ'ס דיי, אלה שמתבאסות שבני הזוג שלהן לא ציינו את היום הקדוש בשום צורה, אלה שמספיק להם ט"ו באב, אלה שמזדעזעים לגלות שיש כאלה שלא מספיק להם ט"ו באב (ואולי אפילו מעדיפים את יום האהבה הבינלאומי, לא עלינו) ואלה שבשביל להתחמק מכל הסוגיה, מתחילים להתעסק בהכנות לפורים.

נחשו איפה אני נמצאת.



כחובבת מסורת אדוקה++ (אני מתקשה להגדיר את מצבי הדתי, אז אני כותבת רק את מה שבוודאי נכון - מסורת? - מוּי כיף), לא מפריע לי עם הבעת רגשות מסויימים בתאריכים קבועים מראש. אתם מכירים את הטיעון הזה - "אני לא חוגג את יום האהבה. מה, יגידו לי מתי לאהוב את החברה שלי?"
ובכן... אני חושבת שהטיעון הזה מגוחך, מכמה סיבות:
*כמו שאמרתי לגבי מסורת - אנחנו חשים רגשות מסויימים לפי הזמנה בכל שאר השנה; חשבון נפש ביום כיפור, שתייה ומונולוגים נוגים בפורים, אֵבֶל בט' באב, יבבות בוקעות שערי שמיים ביום ההולדת שלנו. (טוב, אולי זו רק אני.) 
*העובדה שיש תאריך מסויים שבו אנשים מפגינים אהבה זה לזו, לא אומרת שאתה מנוע מלעשות זאת בכל שאר הזמן.
*אנחנו לא מבקשים ממך לחבוט בגור כלבי ים. אולי כדאי להשקיע קצת יותר תשומת לב בבחירת המחאות שלך?

עם זאת ("Having said that" מגוייר), אני בכל זאת לא חוגגת את היום הזה.
היום הזה התחיל מהעברת מסרי אהבה מופשטים או צנועים (כמו שיר או מכתב), לזכר אותו ולנטינוס שכתב מכתבי אהבה והשיא זוג בניגוד לתקנות באותו הזמן והמקום, והפך למפלצת מסחרית, למכונה משומנת שמגלגלת מיליוני דולרים סביב יום אחד בשנה!
בובת פרווה שרקמו עליה איזו קלישאה בטעויות כתיב (לפחות ה"made in China" מאחור כתוב נכון) לא תגרום לי להרגיש אהובה, למרבה הצער. גם הנער החצוף שניסה למכור לי קונדומים בטעם שוקולד ממש לא הכניס אותי למצב רוח אוהב במיוחד. אלא אם כן כך אתם קוראים לשעתיים של בירורים חוקיים שנועדו להכריע האם אפשר לתבוע מוכרים כאלה בגין הטרדה מינית.

אני מוחה נגד המסחריות האיומה, נגד המשוואה המערבית (והסופר-שוביניסטית) שאומרת שהוא אוהב אותך רק אם הוא קונה לך דברים, ונגד הרומנטיקה הסינתטית שרצחה את הרומנטיקה החד-פעמית שכולנו חולמים באמת.

כל זה קשור רק חלקית לפורים. ואל תטעו, אני לא מתכוונת להתרכז בדמיון המעניין והמהותי, לא ולא, אני רק רוצה לדבר על הצד השלילי של הביטוי "חד פעמי". אתם יודעים - הצלופן המרשרש, צלחות הפלסטיק והקרטון, כל אלה.
בואו נפסיק עם זה.
בחייכם.
בואו נפסיק.

יש לנו פוסט שלם לבחון יחד כמה חלופות לצלחת הפלסטיק ולאריזות הצלופן, תוכלו לבחור את אלה שמתאימות לכם, ואולי תזכו לפרגון מהשכנים שלכם אפילו. מי יודע.
[ויש לכם שבוע וחצי עד פורים, זה די והותר זמן להתארגן.]

היכן שאפשר, השתמשו בחומרים טבעיים
נגיד בקשירה של כל העייסק. זה החלק שהכי קל לעשות לו התאמות. אפילו בלי טקסט בכלל. הנה:
מה כן?




כלים רב פעמיים
סלסילות נצרים הן אמנם טבעיות למדי, אבל מה יש לאנשים לעשות עם כ"כ הרבה מהן? הן מגיעות לפח, ובואו לא נניח שלפח מחזור.
הנה כמה אופציות להביא בחשבון:
קרש חיתוך יפה מעץ
רעיון - לחם בירה/זיתים/אגוזים עם מטבל מעניין ליד, על קרש חיתוך כזה? לא מביס כל תערובת תפוצ'יפס-סוכריות-אוזני-המן-פרג?
ואם אין לחם, שישלחו עוגות!
ואם לא קרש, השתמשו בעוגה עצמה בתור הבסיס למשלוח - העוגה נשארת בתבנית, מכסים את העוגה ועליה מוסיפים עוד משהו.

הגישו את המשלוח על צלחת הגשה יפה!
רוצים להתפנפן עוד יותר? אני אסביר ממש בקצרה איך היצירה הזו מורכבת - אלה צלחות קרמיקה יפות (סוף עונה עכשיו גם בחנויות כלי הבית, חברים), ביניהם פמוטי זכוכית הכי פשוטים שיש, והכל מודבק אחד לשני בדבק E6000 (להשיג בכל חנות יצירה ובמרבית חנויות הסדקית) או דבק גורילה, שלשמחתי הרבה ביותר נמכר כעת גם בארץ! הדבקים שלהם הכי אמינים בעולם. אני הייתי מוכנה לשבת על כיסא עץ שחלקיו מחוברים זה לזה בדבק גורילה בלבד. גשו לברר היכן נקודת המכירה הקרובה לביתכם.

עטיפה
הניחו את המשלוח שלכם במרכז מגבת מטבח חדשה ונקייה או מפית בד, הרימו שני קצוות אלכסוניים זה לזה וקישרו אותם. מעליהם הרימו את שני הקצוות האחרים וקישרו אותם זה לזה. הנה שתי דוגמאות יפיפיות:

לא הולך? אפשר לעטוף כמו מתנה ולקשור בסרט בד:

ועכשיו לקטגוריה הכי מגניבה ויצירתית -

כלים מחומרים ממוחזרים!

קחו מגזינים ישנים שעוד לא זרקתם למחזור וחוררו אותם בטירוף (אם יש לכם קצת אגרסיות מיותרות - יעיל ביותר). נפחו בלון והניחו אותו בתוך פתח צר של משהו בשביל שיעמוד יציב (קשר כלפי מטה). מרחו את החצי העליון של הבלון בדבק פלסטי פשוט מהול במים ביחס של 1:1 והדביקו אליו חירורים. חכו לייבוש והוסיפו דבק וחירורים. וחוזר חלילה, כמה שכבות עד שיתקבל מראה עבה למדי. לייבוש הסופי חכו 8-10 שעות.

פוצצו את הבלון.

אפשר לגזור את השוליים

ואפשר גם לא!

תודו שזה מקסים.
לא יודעת מה קורה אצלכם, בפורים שלי הכי חשוב היין. אם אתם תופרים קצת ויש לכם ג'ינס מובטל - כך תוכלו להגיש בסטייל בקבוק יין (עם איזה שוקולד בכיס, רק לצאת ידי חובה):
קניתם פעם את החרוזים הגהיצים האלה והם לא מעניינים את הילדים הדבוקים-למכשירי-הדור-השלישי שלכם? אני הייתי מכורה למשחק הזה, ואף פעם לא רציתי שיגהצו את העבודות שלי, כי חבל על החרוזים.. דור שלישי מהסוג האחר...
משמנים קערת זכוכית חסינת חום
מחממים תנור ל180 מעלות וכשהוא חם, מכניסים את הקערה כשהיא במצב הזה - חרוזים על הקרקע ועולים על הדפנות
אחרי בערך 10 דקות, הקערה מוכנה

זוהי כמובן קערה דקורטיבית בלבד ואין לאכול ישירות ממנה. השאירו את התנור להתאוורר מעט, כמו אחרי אפיית פימו.

הכירו את תרבות ה- food in a jar! אפשר רק לאחסן ולהגיש בהן ואפשר גם לאפות בהן ולהגיש!


או הגשה בצנצנות:


רק להחליף את הכיתוב

סתם ממתקים, רק יפה יותר.
ואלה שתי עבודות שלי:
כתבתי בצבע זכוכית שחור על צנצנת זכוכית, אפיתי את הצנצנת, וכשהיא התקררה, הגשתי בה את עוגיות התיונים שלי. בתחתית יש מפית נייר יפה.
תודה למ' על הצילום.
ולצנצנת אחרת תפרתי חגורת ג'ינס (עם סקוטש מאחור, בשביל שיהיה אפשר להוריד ולהלביש את החגורה) עם פרחים מלבד וכפתורים:


מה עוד... מה עוד... סלסילות של פטריות, כלי אחסון רב פעמיים מפלסטיק, קערות זכוכית פשוטות... אני יכולה לשבת ולמנות חלופות טובות עד מחר, אבל נרדמו לי הרגליים ואני חייבת לאכול משהו. לפיכך, אני אחתום -

הרבה מהחלופות שהצעתי עולות יותר מצלחת פלסטיק חד פעמית. חלקן הרבה יותר. ולכן, העיקרון החשוב ביותר סביב פורים הוא - תנו פחות משלוחי מנות.
אתם לא אהובים כמספר משלוחי המנות שתקבלו, ואתם לא חברותיים כמספר משלוחי המנות שתתנו. החיוב הוא שני משלוחי מנות, הכוללים, כל אחד, שתי מנות. בואו לא נהפוך את היום הזה לאירוע מוגזם שאיבד כל קשר למהותו המקורית.

יצרו פחות זבל, בזבזו פחות כסף, ושמרו על כדור הארץ קצת יותר.

אם אתם רוצים להתייעץ לגבי איזשהו רעיון - אני כאן בשבילכם.
ואם אתם רוצים לשלוח תמונות של משלוחי המנות שלכם, אני אפילו עוד יותר אשמח. בחייאת, ישבתי על הפוסט הזה חצי יום, תעשו לי קצת נחת.
אתם יודעים מה? אני לא סומכת על הרצון הטוב שלכם. אחרי פורים, אגריל מתנה כלשהי בין כתובות המייל של כל מי שישלחו לי תמונה של משלוחי המנות שלהם ואעשה לו/לה/להם כבוד בדף הפייסבוק. הולך?
hatafranit@gmail.com




שיהיה לכם פורים נפלא,
התפרנית

יום שני, 4 בפברואר 2013

אמנות תחתית

"אנשי הגילוי הנאות", אני קוראת להם בחיבה, והגיע הזמן שאספר לכם עליהם.

בגדול ובאופן כללי, הכינוי מקיף ומאגד בתוכו אנשים שמשתמשים במילים (או בביטויים) בהקשר לחלוטין לא נכון, או בצורה לא מתאימה (ולעתים פשוט לגמרי מעוותת), ומאתגרים מאוד את שרירי הפנים שלי. [בשליש מהמקרים, כי אני מתאמצת מאוד לא לצחוק, בשליש אחר כי אני מתאמצת לא לפרוץ בבכי, ובשליש הנוסף - כי אני צוחקת ובוכה גם יחד.] 

את השם הם קיבלו (והזכרתי את זה ברמז בפוסט קודם) על שם כל אותם אנשים שמשתמשים בביטוי 'גילוי נאות' כאילו היה מקביל ל'ווידוי', 'פרט מעניין', 'סתם לידיעתכם', 'הנה עובדה שתשמחו לשמוע' וכן הלאה על זו הדרך. [אם אתם תוהים - אף אחד מהם אינו השימוש הנכון. אבל אתם יכולים לקרוא על הביטוי, אני בטוחה שזה יבהיר הכל.]

אני לא רוצה להכעיס או להעליב אתכם, ודעו לכם שגם כשאני נשמעת מתנשאת, האמת היא שאני חושבת שכולכם יותר טובים ומרשימים ממני, ואתם צודקים לחשוב שכל זה לא משנה בכלל, כי שפה כפופה לדוברים ולא להיפך, וכל הבולשיט הסובלני הזה, אבל אתם חייבים להודות שלפעמים, זה פשוט לא בסדר.

למשל במקרה אחד שקרה לפני שנים רבות; נכחתי בטקס יום הזכרון ביישוב כלשהו. אל הבמה עלתה לדבר אישה שידעתי שעוסקת בהוראה בתיכון (!), ואחרי שהקריאה כמה שורות היא אמרה "...יום שייזכר לגירעון עולם." ברור שברגע הראשון הנחתי ששמעתי אותה לא נכון, אבל אז ראיתי את אוזניה של האישה שישבה בשורה לפניי מתחילות להתרומם, והלחיים שלה מתרחקות עוד אחת מהשנייה, וכששיפרתי את הזווית קצת הבנתי מעל לכל ספק שהיא מחייכת, במאמץ רב לא לצחוק. לצערי, החיוך הנבוך והמאופק שלה רק הגביר את שעשועי מכל הסיטואציה, ואכן, תוך כמה מאיות שנייה פרצתי בצחוק, באמצע טקס יום הזכרון. שמתי את היד על הפה, ניסיתי להחזיר את הצחוק הסורר פנימה, אבל זה נגמר בריצה שפופה שלי אל מחוץ לאולם. (וזו אפילו לא הפעם היחידה בה שמעתי את הטעות הזו.)

בגלל שסיפורים כמו הנ"ל בדר"כ מאוד מצחיקים אותי, אנשים התחילו לאסוף אותם עבורי ולהגיש לי אותם כמנחות קטנות. יש לי עשרות מיילים, סמסים ופוסטים בפייסבוק עם ציטוטים והפניות לטעויות (בתחום המדובר) הכי יצירתיות והכי פרועות שאפשר לחשוב עליהן, ואני תמיד שמחה לקבל עוד.
בכלל, אני מעדיפה לשמוע את הסיפור ממישהו שהיה שם, ולא להיות שם בעצמי ולהיווכח שוב ושוב כמה קשה לכבוש צחוק. בניגוד למה שאתם עלולים לחשוב, אני לא נהנית לצחוק על אנשים בפניהם. בחיי.

על כל פנים, למה התחלתי לספר לכם את כל זה?

זהו, כי אני אוהבת מילים. אני אפילו קצת מעריצה אותן. הכוח האינסופי והמוגבל שלהן, המורכבות והפשטות, האבן שהן בראו ולא יכולות להרים. מילים הן נפלאות.

ואחרי שאתם כבר שונאים אותי ולא רוצים להגיד לידי שומדבר, אני אציג בפניכם שימוש נוסף למילים. שימוש דומם ומתוכנן מראש.

הכירו את אמנות התחתית (subway art):




איימן!




מה היא אמנות התחתית, בעצם?
בבלוג הנושא את אותו השם (subway art) ונראה שפורסם בו פוסט אחד בלבד, מצאתי הגדרה שמצאה חן בעיניי, ואתרגם אותה כמיטב יכולתי: "אמנות טיפוגרפית היא הטכניקה של סידור ועיצוב דפוס ושימוש במודיפיקציית דפוס כדי ליצור עבודה שובה חזותית ו/או להעביר פעולה או מסר מעוררי מחשבה.
אמנות טיפוגרפית יכולה להיות ארגון של מילים הקשורות כולן לתמה ספציפית או ציטוט אהוב או מילות שיר כלשהו."
[זה נכון שהייתי יכולה לתרגם את 'מודיפיקציה' ו'תמה', אבל את 'טיפוגרפית' ו'טכניקה' אני לא רוצה לתרגם, אז חשבתי שיהיה הגיוני להמשיך עם הקו הזה עד הסוף.]

חיפשתי גם דוגמאות בעברית והתקשיתי מאוד למצוא כאלה שלא נעשו ע"י מעצבים גרפיים מוכשרים ומקצועיים, ומה שאני מנסה ללמד כאן זה יצירות שמבוססות על שימוש בתוכנת וורד בלבד, לכן לא אעלה את הדוגמאות העבריות.

אתם לא צריכים להיות מעצבים גרפיים ואתם לא צריכים תוכנות מתקדמות.

הדבר הראשון שתצטרכו לעשות יהיה לבחור בסיס (קנבס, מסגרת של תמונה שאין לכם עניין בה, קאפה, קרטון ביצוע, עץ, לוח שחור {כמו בכיתות של פעם} וכן הלאה), ולעבוד עליו.

אני בחרתי בקנבס מוארך, קודם צבעתי אותו בצבעי אקריליק וקצת גואש, ואז הדפסתי על שמינית בריסטול את הטקסט שלי, גזרתי את הטקסט החוצה, וריססתי בספריי לבן (אחרי שהאקריליק התייבש לגמרי).


אלה שלבי היום. שמיים תכולים, שקיעה, ולבסוף ליל כוכבים. לילה טוב.


השימוש הקל והפשוט ביותר בטכניקה הזו מצריכה מכם רק מדפסת ונייר. שחקו עם כמה מילים שאתם אוהבים, הדפיסו באיזה צבע שבא לכם, אמצו מסגרת ישנה לצורך הפרוייקט (או לא) וזה הכל.
בארה"ב אני מוצאת שעובדים עם אמנות טיפוגרפית בעיקר בשביל "מודעות השראה" לילדים ומתבגרים. מסדרים יפה איזה מסר חיובי וממריץ, ותולים לילד מעל המיטה. (ספויילר - הוא ישן עד המעבר לקולג' בכל זאת.)


כמו תמיד, אני אשמח לראות עבודות שלכם, ולנוחיותכם, עכשיו אני גם בפייסבוק! חפשו את התפרנית (בלי ניקוד) והעלו תמונות!

עד הפעם הבאה,
התפרנית