יום ראשון, 24 במרץ 2013

עושים סדר

[סליחה שלקח לפוסט הזה כ"כ הרבה זמן להגיע, כותבת הבלוג שקעה בדכאון קל. טוב, לא כזה קל. לא חשוב. מה אתם נלחצים? זה דכאון, לא הרפס. למיטב ידיעתי, זה לא מידבק. לענייננו -]


רגע, סיכומיישן של מה שהיה לנו בשבועות האחרונים.

מתברר שלתחזק בלוג ועמוד פייסבוק יחד זה נורא מסובך, וכאילו זה לא מספיק, החל מראש חודש אייר אני גם צריכה למלא איזה חלל במגזין הנשים "הלל". אל תבינו לא נכון, אני שמחה על כל הפעילות, אבל הפרעות הקשב וההיפראקטיביות שלי חוגגות.

בכל מקרה, כבר סיפרתי לכם מי הזוכים בפרס על שיתוף משלוח המנות שלהם בעמוד הפייסבוק, וזה מה שנשלח אליהם בדואר:

קאפקייק מגנטי קטן, תפור ביד, מאה אחוז טבעוני, כשל"פ ער"פ, ללא חשש גלוטן, קטניות או לפתית.
ממוגנט למקרר

והזוכות בהגרלת התיקים ליום האישה פורסמו בוידאו הזה. תתחדשו ותהנו.


ונעבור לאייטם הדוחק הבא:


שואלים אותי הרבה האם יש דרך לבנות כללים קבועים לעיצוב, המותאמים לאנשים שחשים שאין להם כלל גישה לאסתטיקה. כמו מתכון, עם שלבים ברורים ולא משתנים. ובכן, שאלתי כמה חברים וחברות שמעידים על עצמם שאפילו להתאים צבעים הם לא יודעים, איך הם מסתדרים עם התחום, ועל בסיס התשובות שלהם בניתי איזו מערכת. הכללים משתנים מאוד מתחום לתחום (זאת אומרת – אפשר לעצב חדר בשיטת העתק-הדבק מקטלוג של איקאה בלי להסתכן יותר מדי. לעומת זאת, לקנות תלבושות שלמות בדיוק לפי איך שהן מופיעות בקטלוג זה לא תמיד רעיון טוב.) ולכן אני בוחרת להתמקד באחד שמתאים לימינו במיוחד והכי קרוב לתחום העיסוק שלי – עיצוב שולחן.

נסכם שעל השולחן יהיו: מפה, ראנר, סט צלחות, סכו"ם, כוסות, מפיות, ופרחים. שמרו על עיצוב בסיסי למדי ולא מסובך.
[***אני די מתנגדת לחובקי מפיות, מכמה סיבות: בדר"כ הם המרכיב היקר ביותר, מפני שהם נמכרים ביחידות או בסטים קטנים ומותאמים בגודלם ועמידותם למפיות בד עבות שאתם בכלל לא מחזיקים בבית, כאמור - הם מגושמים, הם מגבילים מאוד את שאר העיצוב (בכלל, כל מרכיב נוסף שתזרקו פנימה יקשה עליכם את משימת העיצוב כולה), ולבסוף - הם מסתירים את המפית. אם כבר השקעתם וקניתם מפיות יפות, השתמשו בהן כדי להוסיף עניין לשולחן והציגו אותן בצורה פרושה, כמו על הצלחת או בתוך כוסות.]

מצאו את הרכיב הדומיננטי (מבחינת צבע ו/או הדפס) בשולחן שלכם. לדוגמה: צלחות בעלות הדפס מפורט, או מפת חג קבועה שאיננה בצבע אחיד (יחולו עליה אותם כללים כמו על צלחת או מפית). סביב המרכיב הדומיננטי, נבנה את שאר העיצוב.
אם אין מרכיב דומיננטי (לדוגמה: הכלים לבנים וכך גם המפה או לחילופין – בא לכם להשקיע ולקנות דברים חדשים ואתם מנסים להחליט מה), צרו אותו כעת. עליכם לקנות רק מרכיב אחד כזה – צלחות צבעוניות במיוחד או, אם יש לכם צלחות – מפיות נייר בעלות הדפס שמוצא חן בעיניכם. למה מתחילים את העיצוב מצלחת או מפית? ובכן, מפני שזה מוריד מכם את הצורך להגות סכמת צבעים, ואם מישהו כבר חשב על שילוב הצבעים הזה, הייתי מסתמכת על זה. (בשביל עיצוב שולחן!)

נשתמש בצלחת הזו כדוגמא:

בצלחת הזו יש שילוב של כמה צבעים – לבן, סגול, אדום, תכלת, אפור וכתום. העיצוב כולו יישען עליה. מפת השולחן תהיה בצבע המרכזי – לבן (וחלק!). על המפה הלבנה, יהיה ראנר (לא חשוב באיזו צורה – מעויין במרכז המפה, או פס צר וארוך וכו') בצבע השני בנוכחותו. הראנר יכול להיות עם דוגמה מסויימת, רק לא כזו שמוסיפה לשולחן צבע חדש, נוסף על אלה הנמצאים בצלחת או במפית. במקרה זה – כל הצבעים חוץ מלבן חולקים את המקום השני. בחרו אחד מהם. אם הצלחת היא הרכיב הדומיננטי, קנו ראנר ומפיות באותו צבע. סכו"ם וכוסות – אין הרבה מה להתלבט – במרבית הבתים מחזיקים כוסות זכוכית שקופות וסכו"ם כסוף.
אם המפיות הן לא המרכיב הדומיננטי, קנו מפיות בצבע המרכזי של הראנר. 

ז"א, הראנר והמפיות יכולים להיראות ככה, למשל:
לפרחים – בחרו איזה מהצבעים אתם רוצים להדגיש – עד שלושה, לא יותר, כשאחד מהם חייב להיות הצבע שכבר הדגשתם בעזרת הראנר והמפיות. מכיוון שאין כ"כ פרחים אפורים או כחולים, שני אלה יורדים מהאפשרויות. תישארו עם סגול, כתום, צהוב ואדום. כל שילוב של שניים או שלושה מהם ייראה טוב ביחד. לגבי סוג הפרח – אם אתם לא בטוחים מה הולך עם מה, היצמדו לסוג אחד: נוריות בכמה צבעים, גרברות או ורדים בכמה צבעים וכד'.
הכניסו את הרכיב הדומיננטי למקומו הנכון במשוואה וזה הכל.

מה אם הצלחות חלקות, אך בצבע לא נייטראלי? - קנו מפיות מפורטות, בהן יש את צבע הצלחות, וצבעים נוספים, והתייחסו אל המפית כרכיב הדומיננטי. צבע המפה יכול להיות לבן במקרה זה, והראנר בצבע הצלחות, או מפה בצבע הצלחות וראנר בצבע אחר שקיים במפית, או מפה בצבע שאינו צבע הצלחת, אך קיים במפית, וללא ראנר או עם ראנר נייטרלי לחלוטין כמו צבע לבן או משהו מעץ. פיו, זה האחד המסובך.

אם הצלחות לבנות והמפיות דומיננטיות, כאמור - המפה תהיה בצבע העיקרי בצלחת - לבנה, והצבע המרכזי במפית יהיה הצבע המרכזי בראנר ובפרחים, בשילוב עוד שני צבעים.
***אם המפה נורא מעניינת והצלחות לבנות, ותרו על ראנר! המפיות צריכות להיות חלקות (או כמעט לגמרי), בצבע שקיים במפה, פרחים כנ"ל.

אם אתם מסתדרים היטב עם פרחים, דווקא, אתם יכולים לתת להם להיות המרכז ולהשאיר כמעט (למעט המפיות) את כל השאר בלבן ובצבעים טבעיים (עץ):

טוב, זה היה איזשהו ניסיון.

אני מקווה שמשהו ממנו מובן.

אם אתם מסתבכים (וגם אם לא), תמיד אפשר לרמות וללכת על שני צבעים בלבד, כמו שאני עשיתי. אני עבדתי עם לבן וזהב, בשביל לנסות ממש בכוח לכפות על עצמי אווירת חג. צבעי פריחה ואביב פשוט לא עשו את העבודה. (אם כי בינתיים גם הלבן והזהב האולטרה-חגיגיים לא, אבל אני נותנת להם עד מחר בערב).
פרחים יהיו לי רק מחר. אם לא יהרגו אותי לפני מחר. ערב פסח משום מה מכניס את כולם ללחץ אטומי.
אני מאמינה שאספיק להעלות את תמונת השולחן המוכן שלנו לעמוד הפייסבוק לפני כניסת החג. אם עוד לא מצאתם וחיבבתם את העמוד בפייסבוק, אני באמת לא מבינה למה. למה, למה לא?


אהמ. כן.

חג שמח, חברים.

התפרנית

יום חמישי, 7 במרץ 2013

יום האישה הבינלאומי 2013!

(ולחשוב שאת ימי ההולדת שלי אני לא חוגגת בבלוג...)

למה אני אוהבת את היום הזה כל כך?

כי הוא מסמל תקווה בעיניי.

כמו בכל אירוע שקורה פעם בשנה, כל שנה, זה יום של הרהורים. של חשבון נפש, אפילו, יש שיגידו.
ביום הזה אני מסתכלת על השנה החולפת, בודקת במה ואיפה התקדמנו, ואני שמחה ומצפה לראות מה יקרה הלאה.

לא קל להיות פמיניסטית היום. אני יודעת שמעולם לא היה קל להיות פמיניסטית, אבל תחושתי היא שהתואר הפך לשם גנאי. כמו "סמולן" או כמו "יפה נפש". חצי מהזמן אני מוצאת את עצמי רק מסבירה מה זה אומר להיות פמיניסטית. אני נדרשת להבהיר שזה לא קשור כלל לגילוח רגליים או נטייה מינית, שפמיניסטית איננה שונאת גברים, ושיש לנו דברים חשובים בהרבה להתעסק בהם.

אבל אולי הדבר שהכי מעצבן אותי סביב זה הוא נשים שאומרות על עצמן שאינן פמיניסטיות, בטון שהיה יכול להתלוות לטאטוא ג'וק מהבגד שלהן. "אני?! אני בכלל לא פמיניסטית!" כאילו זה היה עלבון, או כאילו שצריך להבהיר, בכניסתך לדיון כלשהו, שאת שפויה, שיש טעם לדבר אתך. את, הרי, אינך פמיניסטית.
ובכן, כל אותן נשים מתבקשות להפקיד אצלי את רשיונות הנהיגה שלהן, את התארים האקדמיים, ואת כרטיס העובד שלהן, לא יאוחר מיום ראשון.

מתישהו בשבועיים האחרונים צפיתי בסרט "לינקולן" (שברור שהיה צריך לקחת את האוסקר על הסרט הטוב ביותר, ולא ברור איך הפסיד ל"ארגו" היבשושי והקלישאתי). מה שקורה בסרט, בגדול, הוא שלינקולן מנסה להעביר את התוספת לחוקה שתאסור העבדת שחורים. מובן שיש מתנגדים רבים לרעיון, ובסצנה מצוינת אחד מהם קם ומזדעק "ביטול העבדות?! מה יהיה הצעד הבא? ניתן להם להצביע?! למה לא באמת?? אולי גם תרצו אחר כך שלנשים תהיה זכות הצבעה??" ואפשר ממש לשמוע את הנשימה נעתקת מפי כל הנוכחים באולם. איזה רעיון מופרע, שנשים יצביעו. רעיון מופרע יותר מהאפשרות שאנשים שהם כרגע עבדים, משוללי כל זכויות, אינם יודעים קרוא וכתוב ואינם מורשים לרכב על סוס, יקבלו את זכות ההצבעה.

פמיניסטיות עשו הרבה מאז, והרבה עוד ייעשה, אבל כאמור, ביום האישה אני מתרכזת במה שכבר יש. את כל העבודה שנותרה לעשות אני משאירה ל364 הימים האחרים.

השנה רציתי לתת לעצמי מתנה ליום האישה בדמות משחק בפייסבוק. העליתי את הסטטוס "שלוש נשים ליום האישה 2013" וביקשתי מכל מי שרוצה הזדמנות לזכות באחד התיקים שמודבקים פה בהמשך הפוסט, לכתוב על שלוש נשים שכולם יכולים ליהנות מתרומתן לעולם בצורה ישירה. חשבתי שתוך כמה שעות אני כבר אאזין למיקס מטורף של די.ג'יי.ית מקופנהגן, כשאני בדרכי למסעדה של שפית שלא שמעתי עליה, בשביל לקרוא שם ספר של מישהי שרק קומץ קטן ואיכותי מכיר, מעל צלחת של משהו ממש טוב, אבל אני לא בטוחה שכל המשתתפים הבינו לגמרי מה אני רוצה. על כל פנים, חלק מהתגובות כן התאימו למה שחיפשתי, וכבר נחשפתי לעבודות של צלמות, למאמרים של מתמטיקאית שלא הבנתי מהם מילה (ונהניתי מכל רגע), ולעמודי פייסבוק מפלילים של קונדיטוריות פרועות. יאם יאם.
אני מפצירה בכם להיכנס ולהשתתף במשחק ובהגרלה.
כל מה שצריך לעשות זה:
1. "לייק" לעמוד.
2. נעוץ בראש העמוד תמצאו את הפוסט "שלוש נשים ליום האישה 2013". אחרי שכ"כ הסתבכו עם זה בפייסבוק, מצאתי איך לפשט את ההנחייה: אם היא עשתה משהו שאני יכולה לראות (או לקרוא), לשמוע, לטעום, להריח או למשש - זה מתאים לכללי המשחק. כתבו לי על שלוש כאלה. ***אין לחזור על דברים שכבר נכתבו שם.***
3. שתפו משהו מהבלוג. איזה פוסט שמצא חן בעיניכם. 'שיתוף' הפכה למילה שמשתמשים בה רק בפייסבוק, אז אני רק מבהירה שלא בהכרח: שתפו איפה שבא לכם. כל פורום, כל קהילה, וירטואלית או פיזית. ואם אתם חברים נחמדים, אז כשאתם כבר משתפים פוסט, זרקו מילה על זה שיש אחלה הגרלה עכשיו בעמוד הפייסבוק.

הצעתי לאנשים לשלוח לי תיעוד של השיתוף שלהם במייל. אני מבינה שחלקנו לא יודעים לעשות צילום מסך, או שרשימת המשימות כבר ארוכה להם מדי, אז אתם לא חייבים. אני אשמח לראות לאן הפוסטים שלי מגיעים, אבל אתם לא חייבים, אני מאמינה לכם אם אתם אומרים ששיתפתם.

אם אין לכם פייסבוק... ובכן, זה חבל. אני מצטערת, אבל לא נוכל לקיים את המשחק בשני מוקדים שונים. אולי שווה לפתוח פייסבוק בשביל זה (ועוד מיליון דברים אחרים)?

והנה התיקים שיוגרלו בין משתתפי המשחק:


"תיק שליח". תיק צד, רצועה מתכווננת:









תיק פיבי (אני לא יודעת למה הגזרה הזו נקראת כך):

התמונה לא הפוכה, ניסיתי לצלם לתוך התיק. נו, אתם מכירים את יכולת הצילום שלי לא מהיום.



תודה לסיוון

ותיק שאני לא יודעת אם יש לו שם, אבל יש לו קפלים נהדרים, שסעים מתוקים בצדדים והדפסים משמחים במיוחד:







אמא קצרה, חולצה ארוכה, פרופורציות-תמונה משונות :)

שעות נאבקתי לצלם את הבטנה עד שהגיתי את הרעיון המהפכני. זאת אומרת, להפוך. ואז לצלם.

זהו. אם מישהו רוצה הדרכה לאיך לתפור את אחד התיקים האלה (או כל דבר אחר שאני יכולה לעזור בו), פנו אליי - hatafranit@gmail.com

יומאישה בינלאומי שמח ו364 ימים של צמיחה אחריו,

התפרנית

יום ראשון, 3 במרץ 2013

מקיר לקיר



שלום, יקיריי.

איך כולם שרדו את פורים? בסדר? אל תתרגלו, פסח ממש מעבר לפינה.

ואם כבר פורים – הדף הפייסבוקי ("התפרנית") היה פעיל ביותר! קיבלתי וחלקתי תמונות של משלוחי מנות נהדרים שהושפעו מהבלוג, ואם עוד לא מצאתם את העמוד וחיבבתם אותו ('ללייקק' דומה מדי ל'ללקק'. לא עושה לי נעים באוזן) – אתם מפסידים, אני חושבת.

הבטחתי להגריל פרס קטן בין מי שישתף אותנו בתמונות של משלוח מנות ידידותי לכיס ולסביבה, אז שלומית וניסימי נעים-נאור מתבקשים להעביר לי במייל את כתובתם למשלוח דואר.

ואם כבר פסח – אתם מכירים את ההרגל המגונה הזה של אנשים להחליט שהם צריכים לצבוע ממש לפני פסח?
אני מזדהה לגמרי עם חוסר היעילות.
כבר שנים שיום הכביסה שלי הוא יום שישי, נגיד, שזה פשוט רעיון מטופש. זה נראה לי הגיוני בהתחלה, כי ביום שישי אני במילא מתעסקת עם נקיונות, אז למה לא לזרוק פנימה גם כביסות?
ובכן, כי זה פשוט אומר שעקב אורכו המוגבל, מי שמשאיר כביסות ליום שישי יגיע לשבת עם אוכל, אולי עם בית נקי, ובוודאות ללא תחתונים לבישים. [מובן שאם סדר העדיפויות שלכם נראה קצת אחרת, ייתכן שתגיעו לסעודת שבת המורכבת מלחם וחומוס, בבגדים ריחניים להפליא.]
לא קל.
אני גם תמיד מחליטה להתחיל לסדר-יסודית איזה ארון כמה שעות לפני שאני חייבת לצאת לאנשהו, ואז אני חוזרת בלילה שפוכה, לחדר שנראה כאילו עברה בו סופה.
כשהייתי צעירה (הו), ליד המיטה שלי היה פוף גדול, וכשהמיטה שלי הגיעה למצב ממש גרוע, הייתי עוברת לישון עליו. היום אין לי פוף, ואני חושבת שגם אם היה לי, הגב שלי לא היה עומד בזה (הו).

על כל פנים – פסח וצביעות. כן, אנשים אומרים לעצמם "נו, אנחנו במילא מנקים את כל הבית, בואו כבר נצבע איזה קיר. או שניים. או את כל הבית". רגש האחריות שלי מחייב אותי להבהיר שוב שאני חושבת שזה רעיון מטופש (ואני איתכם לגמרי, כן? אני סובלת מבעיות ריכוז שמביאות לתוצאות הרסניות כאלה בדיוק!), אבל לטובת מי שחושבים בכל זאת לצבוע בקרוב, אני רוצה לדבר על העניין קצת.

לאחרונה אני מעצבת חדר של פעוט קטן ומתוק, וכשאמו ואני הגענו לשאלה האם לצבוע את החדר, נחשפתי סופסוף להוצאה הכרוכה בדבר כזה.
נכון, לא מדובר באלפי שקלים, ונכון, תינוקות מביאים אתם הוצאות אדירות בהרבה, אבל עדיין - אם מחשבים את הזמן שצביעה לוקחת (בעיקר אם הצובעים אינם סופר-מנוסים), את החומר (ליטר לא מספיק לצביעה טובה ואחידה של כמה שכבות, והדלי הבא הוא כבר חמישה ליטרים, ברוב המקרים), את כלי העבודה (אני מניחה שלא לכולם יש ממי לשאול כלים) ואת התסכול (לי יצא לצבוע קירות כמה פעמים בחיי ואף פעם לא הרגשתי שזה מושלם כמו שהיה יוצא לבעל מקצוע) – זו הוצאה לא קטנה.
ואנחנו לא כאן בשביל להתלונן, אנחנו כאן בשביל לדבר פתרונות.

בשיטוטיי ברשת מצאתי כמה שיטות לצביעה שלא רק שהן משתלמות ויצירתיות, הן גם סלחניות מאוד, כך שתוכלו לחסוך משמעותית בגזרת התסכול.

את ההנחיות הכלליות לצביעה כולם מכירים, ולא כולם מקפידים עליהן. מסקינג טייפ על מה שלא צריך להיצבע זה חשוב, אבל תראו לי מישהו שמשייף את הקיר בנייר זכוכית לפני שהוא צובע אותו... בהנחה שלא צריך להגיד לכם לשפוך מים על הרצפה לפני שצובעים (בשביל שטיפות צבע סוררות לא יידבקו למרצפות), בואו נתחיל!

צמר על רולר:

מה קורה בתמונה הזו?
זהו רולר רגיל שליפפו עליו אקראית צמר עבה. הצמר יוצר הפרשי גובה, כך שהקיר נצבע לפי הקווים שהצמר מתווה, ו"מתלכלך" גם סביב. אין מה לדייק, אין צורך ביותר משכבה אחת. קצת מזכיר גשם סגול ניתך, נכון?

מברשת צרה:

תוך השמעת צלילי "ווש", "ווש", העבירו את המברשת הטבולה בצבע על פני הקיר באילו כיוונים שיוצא לכם. ווש. ווש. וגם וויייי. (ה"ווש" מייצג משיחות קצרות וה"וויייי" את הארוכות, כמובן.)

מלבנים:
איך משיגים את האפקט הזה?
בתמונה הזו מדובר במה שנקרא "גלייז". כן, ככה קוראים לזה גם באתר של טמבור: "צבע שקוף מבריק שפותח לצורך יצירת שילובים אישיים באמצעות סוגים שונים של נצנצים וסוגי צבעים שונים על בסיס מים. האפקט משתנה כתלות בזוית הראיה, בתאורה, בגוון הרקע הנבחר ובאופן היישום."
אין שום סיבה לא לעשות את זה עם צבע רגיל, במיוחד אם חסכתם וקניתם צבע לבן וצבע לערבב פנימה. אתם מסמנים מלבנים על הקיר במסקינג טייפ, צובעים שכבה אחת דקה ונותנים לצבע להתייבש. מסירים את המסקינג טייפ, ומסמנים מלבנים חדשים, החופפים קצת עם המלבנים שצבעתם, וצובעים שכבה כהה יותר. אפשר גם להתחיל עם מלבנים כהים ולצבוע בהיר יותר ויותר.
הנה זה בתמונות:
מסמנים מלבנים עם פלס, ומותחים מסקינג טייפ על הקיר
צובעים עם ספוג בתוך המלבנים
ואז צובעים מלבנים באותו צבע, טון אחר
פסים עם מברשת ניקוי:
הקיר נצבע בכחול שנראה שעורבב בבית ולא בטמבוריה, שזה אחלה. מורחים את הצבע על הקיר עם מה שיש, וכשהצבע עדיין לח, עוברים עליו עם מברשת ניקוי כזו, עם סיבים סינתטיים, לקבלת האפקט בתמונה.

סחבה מגולגלת(!):
מרטיבים את הסחבה, סוחטים, טובלים בצבע, סוחטים ומגלגלים את נקניקיית הסחבה שלכם הלוך-חזור על פני הקיר

לפי הצורך, הרטיבו, סחטו, הספיגו בצבע וסחטו.

כשתסיימו, הספיגו סחבה נקייה במים וסחטו. גלגלו אותה על הצבע כשהוא כבר כמעט לגמרי יבש.
צביעה על טישו (אני חושבת שגם שכבת קרפ דקה תעבוד):
צובעים שכבה אחת, כפי שניתן לראות, היא לא מדוייקת, וכשהצבע לח, מדביקים אליו טישו

בעדינות צובעים על הטישו ומקבלים מרקם מקומט ומגניב
אם אתם רק רוצים לחדש חלק קטן בלי לקנות שבלונה, ואינכם ציירים טבעיים, נסו
עיטורי כרוב:
חוצים כרוב, פותחים קצת את השכבות שלו וטובלים בצבע, כמו בתמונה
תוחמים עם מסקינג טייפ אזור שאותו אתם רוצים לעטר, ומחתימים את הכרוב על הקיר. כפי שניתן לראות, נעשה שימוש בכרובים בכמה גדלים

רק כרובים וכמה משיחות מכחול בשביל עלים, או הטבעה של עלי הכרוב ממש
אפקט מאותו הסוג אפשר להשיג עם צרור סלרי (ואפשר לשלב כרובים וסלרי)-
קוצצים את כל גבעולי הסלרי קרוב לנקודה המחברת ביניהם
ועוד רעיון קטן, רק בשביל לעורר בכם השראה להדפיס תמונה מגוגל ולהפוך אותה לשבלונה לעיטור קיר, תראו מה עשו בבלוג While They Snooze:
תמונה מגוגל
מדפיסים בחלקים ומדביקים
מעתיקים את השבלונה לחומר קשיח יותר, כמו קרטון, למשל, וגוזרים. מדביקים פלס לקרטון בצורה ישרה, כמו בתמונה
מתחילים בנקודה כלשהי, מקיפים את השבלונה בעיפרון, שוב ושוב, על כל השטח, ואז צובעים במכחול דק על הסימון
בעלת הבלוג מבהירה ששום דבר לא מדוייק, ושזה חלק מהקסם.
כך זה נראה בסוף!

אני מקווה שנהניתם מהסקירה הזו, או אפילו שסתם שכנעתי אתכם לחכות עם הצביעות לאחרי פסח.

אני חושבת שאלך עכשיו לעשות קצת כביסה.

שבוע נעים,

התפרנית (חכו, יש המשך לא-קשור בכלל!)
-----------------------------------------------------------------------------------------------------

חברות יקרות, הפוסט הבא יהיה פוסט חגיגי וכייפי לכבוד יום האישה הבינלאומי!
חוץ מלכתוב על נשים ועם נשים, יוגרלו מתנות בין נשים.
כללי המשחק והקריטריונים לכניסה להגרלה כוללים כניסה לעמוד הפייסבוק שלי, ולחיצה על כפתור הלייק. במהלך השבוע יעלו שתי המשימות הנוספות לעמוד הפייסבוק, ולכאן יחד עם הפוסט ליום האישה, אז כדאי להישאר מעודכנות. הנה מתנה אחת שתוכלו לקבל - (תמונות נוספות בפייסבוק) -

ניפגש בסוף השבוע!