יום רביעי, 29 במאי 2013

Baby Boom!

תגידו, זה רק אני או שכולם התחילו ללדת ילדים פתאום?

כל סמס שני שאני מקבלת מתחיל ב"הבוקר נולד לנו". זה עוד אחד מהדברים האלה שאני מרגישה שלא שמתי לב להתפתחות ההדרגתית שלהם. אני גם טוענת בתוקף שיום אחד קמתי בבוקר ולא נשארו לי חברים רווקים. אני מניחה שלא כולם התחתנו ביום אחד, אבל זו התחושה הזאת... כאילו לא עקבתם לרגע, ואופס, של מי החיים האלה?!

אז עכשיו כל החברים שלי נשואים (חוץ מקומץ קטן וסופר-איכותי, אוהבת את כולכם מיליון. מואה.), ולא רק זה, כדי להוסיף חטא על פשע הם גם יולדים ילדים. רצפת החדר שלי מכוסה בבדים צבעוניים, אני לא מספיקה לסדר (אוקיי, אני לא להוטה במיוחד), ומתברר שנולד עוד משהו איפשהו וברית, ולקפוץ לבקר חברה בבית חולים, ושוקולד-פרחים-בלונים. יאבה.

אז אני באמת מתנצלת בפני כל הלא-הורים שקוראים את הבלוג שלי על התפנית החדה שהוא תופס. אני מקווה שלא תברחו לשום מקום, ואשתדל לחכות עם הילדים-רילייטד-פוסט (אוף, אני יודעת שזה באנגלית, אני לא מצליחה לעברת את זה לשביעות רצוני) הבא. [אם יש לכם בקשות לפוסט ספציפי, משהו שהייתם רוצים שאני אדבר עליו - אנא, כתבו לי!]


שאלתי את אמא של המתוקי הנוכחי (ברוך הבא לעולם, תום!) מה היא רוצה בתור מתנת לידה והיא ביקשה אוניברסיטה. רגע של כנות - שאלתי למה היא מתכוונת. לא חשבתי על אוניברסיטה עם קמפוס, ואנשים שמעשנים ג'וינטים בדשא וחתולים שמנסים לגנוב לכם את ארוחת הצהריים, אבל כן חשבתי שהיא מתכוונת למכשיר העינויים הזה שכולאים תינוק מתחתיו, ומנסים לגרום לו להתעניין באובייקטים שמתנדנדים לו מעל לראש... אז לא. מתברר ש"אוניברסיטה" זה גם "משטח פעילות", וזה גם יכול להיות משהו אחר, ובכלל, כל הטרמינולוגיה התינוקית הזאת מאוד לא מוכרת לי.

ובכל זאת הצלחתי לייצר משהו!



זה כל כך מצער, הצבעים בתמונה יצאו פשוט אנמיים, ובמציאות מדובר בבדים משגעים, בצבעים חיוניים ועם לוק כללי תינוקי וחיובי ביותר. אז תדמיינו. בבלוג הזה מסתובבים אנשים יצירתיים. אני סומכת עליכם.

מידות האוניברסיטה הזאת הן 1.2 על 1.5 מ'.
היא מורכבת מ20 ריבועים, כל אחד בגודל 30X30 ס"מ (שזה הגודל הסופי. יש לגזור את הריבועים בגודל 34X34, בשביל לחבר את הריבועים זה לזה על חשבון 2 הס"מ הנוספים בכל דופן).
על חלק מהריבועים יש אפקטים כלשהם, שאמורים לעניין את התינוק, בתיאוריה, והם יופיעו בתמונות למטה, עם הסברים.
את השמיכה בונים כך: מחברים ריבוע לריבוע בשורה של 5 (מפני שקל יותר לחבר זו לזו ארבע שורות שלמות של חמש קוביות מאשר חמש שורות של ארבע קוביות כל אחת). אם תואילו לעקוב אתי רגע אחרי התמונה:
הריבוע בפינה השמאלית העליונה (ירוק עם נקודות לבנות) נתפר בצלע התחתונה שלו לצלע העליונה של הריבוע שמתחתיו (כחול), כשהצדדים היפים של הבדים צמודים זה לזה, בשביל שהתפר יהיה בצד הפנימי, שלא רואים. פותחים, מחברים את הצלע העליונה של הריבוע השלישי (ירוק עם רוכסן) אל הצלע התחתונה של הריבוע השני (כחול) וכן הלאה.
עכשיו אמורים להיות לכם ארבעה טורים של חמש קוביות כל אחד. הצמידו טור לטור (צדדים יפים צמודים זה לזה, כזכור, אנחנו רוצים את התפרים בפנים), כשאתם מוודאים שהתפרים של הקוביות חופפים זה לזה ותפרו לכל האורך.

כשתסיימו את השכבה העליונה, תצטרכו רק לגזור בטנה מרופדת (מילוי אקרילן תפור) באותן מידות ושכבת בד תחתונה כנ"ל, להצמיד בסיכות את שלוש השכבות ביחד, ולתפור מסביב. אני אוהבת לתפור גם את קווי האורך בין הטורים, כדי שהשכבות יהיו ממש צמודות זו לזו.
סביב אני תופרת סרט אלכסון ובזה הושלמה העבודה!

והנה הריבועים המיוחדים:
על בד כחול הדבקתי דגיגי לבד וציירתי צמחי מים. לריבוע הבד הצמדתי ריבוע שעוונית עבה, בשביל לתת תחושה דומה למים.

פונפונים צבעוניים! אולי מאוחר יותר תום ילמד צבעים עם הפונפונים האלה?

סרטים ברוחבים וצבעים שונים, שאפשר למשוך בהם! חפשו את הבד הירוק המנוקד בתמונות אחרות, הוא יצא יותר טוב בכמה מהן.

אפליקציית משאית!

רוכסן.

פה הצבעים זייפו הכי הרבה. מעצבן-מעצבן. מה שאתם רואים כאן זה קופסת פילם מלאה חרוזים קטנטנים, סגורה ומאובטחת בטירוף, ואז תפורה לתוך שרוול בד. בשביל לגרום להכל להיראות כמו סוכריה, קשרתי בשני קצוות הקופסה סרטים צבעוניים, וכשחיברתי את הסוכריה לריבוע הבד, וידאתי שאני משאירה את זרועות הסוכריה רפויים, כדי שיהיה אפשר לטלטל אותה. את הסרטים יש לקשור מיליון פעמים, ובכל מקרה, ליתר בטחון, להשאיר אותם קצרים.

אפליקציית שבלול תלת מימדית :)

מגולגל ומוכן!


תכננתי לקחת את הזמן עם המתנה הזו, ולהכין אותה על פני שבועות בנחת, אבל אני לא כ"כ טובה בזה, ובסוף אני תמיד מוצאת את עצמי לילה לפני האירוע על מכונת התפירה. למרבה המזל, בשלושת השבועות האחרונים אני סובלת מנדודי שינה איומים וחלומות בעתה, אז במילא אין לי משהו טוב יותר לעשות עם הלילות שלי! הידד!


בפוסט הבא - לא תופרים כלום! רעיונות, מישהו?


מזל טוב לכל ההורים החדשים! אם אתם מתקשים לישון, אין לי שום טיפים בשבילכם!

ברכות,
התפרנית

יום ראשון, 12 במאי 2013

אההה, מקרמנה!

אני לא יודעת למה אני מנסה לכתוב הבוקר בכלל.


אתם מכירים את המצב הזה, שבו אתם מקבלים החלטה כלשהי, ונדמה לכם שהיא לגמרי רציונלית, ואתם מגבים אותה בכל מיני טיעונים סופר-משכנעים ואז, אחרי פרק זמן כלשהו, זז לכם חלק במוח, או שאתם נחשפים לאיזה חומר כימי, או שמשהו במציאות החיצונית לכם משתנה וחושף את הטמטום שלכם בכל הדרו, והגילוי החדש מאלץ אתכם לחיות את שארית חייכם בחרטה? עם איזה קשר הדוק במעיים, הלמות לב פראיות והרצון הבלתי נשלט לתפוס את הראש שלכם בידיים ולשאול "אלוהים, מה עשיתי?!"

ובכן, ברוכים הבאים לעולם שלי. חבל שלא אמרתם קודם שתבואו, הייתי מכינה משהו.




למרבה המזל, כתבתי משהו לשבועות לפני יותר מחודש, בשביל מגזין 'הלל', כשעוד הייתי מסוגלת לאכול, לישון, לעמוד. כאלה. הנה הוא, בשינויים כאלה ואחרים:

---


אני מניחה שרובינו  מכירים את המנהג של קישוט בתים ובתי כנסת בענפים ופרחים לכבוד חג השבועות, אבל ידעתם שבאירופה מדובר היה בעצים שלמים כקישוטים? זה רעיון די מטורף ועצוב בעיניי... על כל פנים, בגלל שהנוצרים מעמידים עצי אשוח בבתיהם בחג המולד, רבנים ביטלו את המנהג הזה מישראל ולמרות שלא הייתה זו איכות הסביבה שעמדה בבסיס המניע להחלטה, אני בכ"ז שמחה עליה.

"מנהג עתיק יומין הוא לקשט בירק את בתי הכנסת כסמל לביכורים ולחיטים ולהרמוניה עם הטבע, ובהקשר לאגדה המספרת שהר סיני לבלב במהלך מתן תורה. היהודים באירופה נהגו להציב עצים בחג השבועות, אלא שבגלל עץ חג המולד הנוצרי, החליטו כמה רבנים (ביניהם הגר"א) לבטל את המנהג. עדות אחת מני רבות מובאת במשנה ברורה סימן תצ"ד סעיף קטן י: "נוהגין להעמיד אילנות בבית הכנסת ובבתים, זכר שבעצרת (כלומר, בחג השבועות) נידונו על פירות האילן; והגר"א ביטל מנהג זה משום שעכשיו הוא חק העמים להעמיד אילנות בחג שלהם." [ויקיפדיה]

מנהג קישוט הבית בצמחייה מאוד מוצא חן בעיניי, למרות זאת, וחשבתי להכיר לכם דרך לעשות את זה בלי לקטוע איברי עצים שרירותית, ולקבור אותם מיד בצאת החג. אוי ווי, זה היה דימוי מורבידי. שנתחיל?

מה תצטרכו:
4 רצועות בד כותנה (לא מתיח) באורך 180 ס"מ וברוחב  5 ס"מ כל אחת (אפשר להשתמש בסדין ישן וכד')
טבעת של מחזיק מפתחות או משהו דומה
קופסת שימורים צבועה או עטופה
צמח בית קטן

הוראות:
הניחו את ארבע הרצועות  אחת על השנייה וקפלו לחצי. את הקפל הכניסו דרך הטבעת ואל הקפל הכניסו את קצות כל הרצועות יחד, ומשכו בחוזקה, כך שמהטבעת ישתלשלו כעת 8 רצועות באורך שווה. הפרידו אותן לארבעה סטים של שתי רצועות. קחו את הצמד הימני ביותר, מדדו 38 ס"מ מהטבעת ועשו שם קשר. המשיכו לקשור כך גם את שלושת הסטים האחרים. עכשיו יש לכם ארבעה קשרים שמתפצלים כל אחד לשני קצוות. קחו את אחת הרצועות מהצמד הימני, אחת מהצמד שלידו, וקשרו אותן יחד, 6 ס"מ מתחת לקשרים הראשונים שעשיתם. עכשיו קחו את הרצועה הבודדת מהצמד השני וחברו אותה לאחת מהצמד השלישי, וכן הלאה, עד שיש לכם קצה אחת משוחרר מהסט הימני וקצה אחד משוחרר מהסט השמאלי – קשרו את שני אלה יחד. עכשיו יש לכם מבנה מעגלי לגמרי, כאשר מכל קשר יוצאים שני קצוות. כפי שאתם רואים, עכשיו יש לכם שתי שורות של קשרים. אתם צריכים רק עוד אחת, וכמעט סיימתם. את שורת הקשרים השלישית שוב תעשו במרחק של 6 ס"מ מהשורה הקודמת. השורה הזו צריכה להתאים לשורת הקשרים הראשונה, מה שאומר שאותו צמד שנקשר זה לזה בפעם הראשונה ייקשר שוב זה לזה עכשיו. עכשיו אספו יחד את כל הקצוות, וקשרו אותם יחד בקשר שמנמן, 6 ס"מ למטה משורת הקשרים הקודמת.
עכשיו נשאר לכם רק להשחיל את קופסת השימורים פנימה, ולמלא את המטבח שלכם בצמחי תבלין משתלשלים מרצועות בד צבעוניות! או צמחים אחרים, מה שמתחשק לכם. סביב העציץ שלכם, רצועות הבד אמורות ליצור דוגמת מעוינים, והקשר השמנמן צריך להיות מתחת למרכז העציץ.

אם אתם חושבים לעצמכם - 'הי, זה מקרמה!' - אתם צודקים, וחמש נקודות צבעוניות לכם.

אם גרסת הטקסט לא אומרת לכם כלום, כך השלבים נראים בתמונות: (קרדיט לבלוג Gleeful Things)














והנה האחד שאני הכנתי:

תגידו לי שזו לא תמונה מעולה!

אם אתם מעוניינים לתלות משהו רחב יותר מקופסת שימורים, המידה שתשתנה היא זו של אורך הרצועות. תצטרכו רצועות ארוכות יותר, והקשרים הראשונים שתעשו צריכים להיות באיזור היקף תחתית הכלי (וכמובן קשר שמן במרכז תחתית הכלי, שקושר את כל הרצועות יחד).


עד כאן הפעם.

חג שמח, יקיריי.


לתגובות, שאלות, "אל תהיי עצובה, הכל יהיה בסדר"ים - hatafranit@gmail.com