יום שישי, 13 בספטמבר 2013

סוכתי הסוכה

שלום, אנשים יפים שכמוכם!

מה שלומכם? איך היה ראש-השנה-שבת? אכלתם יותר מדי? ישנתם יותר מדי? התחלתם את השנה החדשה במין חלחלה קיומית מקיפה? נהדר! כי ממש מעבר לפינה מחכה לכם עוד חג! הא הא!

אני החלטתי על שינוי אווירה כללי. את ראש השנה ביליתי בחיק משפחתי, על עוגותיה, ילדיה, ושלל מורכבויותיה. ואמא שלי. כפרה על אמא שלי. בכל מקרה, אחרי החג הזה, שהועבר במשפחתיות מסורתית, חשבתי שאולי יהיה נחמד לגוון, ולעבור להתמודד עם משפחה אחרת, על עוגותיה, ילדיה ושלל מורכבויותיה. מובן שמורכבויותיה לא יטרידו אותי כלל, הם הרי לא המשפחה שלי, הם מוזמנים לשבור את הראש עם הבלאגן שלהם, ושיעזבו אותי ואת העוגות שלהם בשקט, אנחנו נסתדר כבר. מפה לשם גם את שבת חול המועד החלטתי לבלות אצל חברים, ובגלל שאני במילא אישה ולא מחויבת באכילה בסוכה, נראה שאני לא ממש אתעסק בקישוט סוכה השנה.



אבל כמובן שכל זה לא נותן פטור לאף אחד מכם...


אז... מה יש לכם בבית?


The girl on the go היא מגניבה ומוכשרת (ומצלמת מדהים. אנחנו שונאים אותה.), והיא הכינה שרשראות לאיזו מסיבה.
אני די שמחה מכל השרשראות בפוסט הזה כי הן פשוטות להכנה ובאמת שאנחנו צריכים לרענן את רפרטואר-שרשראות-הסוכה במדינה הזאת. אתם יודעים על מה אני מדברת.
בכל אופן - אם יש לכם פאנץ' עיגולים בבית, אז מגניב. אם לא, אנא, אל תנסו לגזור מיליון עיגולים ידנית. לכו על צורה פשוטה יותר, כמו ריבועים או מעוינים (שלא נראים כמו ריבוע. כי ריבוע הוא גם מעוין, אבל לא כל מעוין הוא ריבוע?... בקיצור, מעוינים שלא כל הזוויות שלהם ישרות!), וגזרו אותם מנייר יפה. אם הוא דו צדדי - מגניב. אם לא - הצמידו צורה לצורה, כשהצדדים היפים בחוץ. כאן יש לכם שתי אפשרויות: לתפור אותם אחד לשני, כמו בתמונה, ואם אין לכם מכונה, אפשר להעביר מחט בקצה אחד של הצורה ואז בקצה המקביל שלה. גם עובד מעולה. (במידה ואתם לא תופרים אותם זה לזה, הייתי מדביקה בקטנה את שתי שכבות הצורה {בהנחה שהדפס הנייר אינו דו צדדי}, לפני שאני תופרת אותם ידנית.)

השרשרת הזאת נורא מזכירה לי דברים שראיתי בסין (המקור לא ברור):
איך זה עובד? רצועות מנייר מעניין (בתמונה מופיעות מפות, כמובן) שגזורות כך: הרצועה במרכז היא הקצרה ביותר, הצמד שסביבה ארוך במשהו כמו שבעה ס"מ (לא שזה עקרוני מאוד, רק צריך הבדל מספיק משמעותי בשביל ליצור את הבטן שם), והצמדים נעשים ארוכים מעט יותר ככל שמתרחקים מהמרכז, אולי בהבדלים של שניים-שלושה ס"מ זה מזה. כל הרצועות מהודקות בשני הקצוות.

עוד משהו שמשתלשל מהתקרה: {והנה, אני מנצלת את ההזדמנות לפנות אליכם בקריאה נרגשת - די עם כל קישוטי הקיר! תקשיבו, עם כל 176 הסנטימטרים שלי, אני עדיין מעדיפה להתכופף מדי פעם, מאשר להידחק על אנשים בסוכה קטנטנה מחשש שהשמלה שלי תיתפס בקישוטי הקיר ותאסוף אותם איתה בדרכנו. תחשבו, סוכות לפעמים לא מספיק גדולות בשביל כמות האנשים שהן אמורות להכיל, אז אל תאלצו אותם לשמור עוד 40 ס"מ מרחק מהקיר באופן קבוע, זה ניצול מקום לא נכון. תקרת הסוכה ממילא מיותרת, תנו לה להיות מרכז האסתטיקה. אפילו כשכולם ישובים, רואים יותר את קישוטי התקרה - אותם לא מסתירים אנשים בכסאות! תודה, אתם ממש יודעים להקשיב.}

אלה קישוטי התקרה של אליס (תודו, תודו שאתם שואלים את עצמכם עכשיו "אליס? הו דה פאק איז אליס?" ואם לא, אז אני באמת לא מבינה מה אתם עושים פה.), ומכינים אותם ככה:

מתחילים עם שמיניות בריסטול (או נייר יותר מתוחכם. כל דבר עם קצת עובי {אך עדיין - גמישות} יעבוד) וגוזרים אותן לרצועות באורך ורוחב שווים. אליס מספרת שהיא עשתה כדורים מרצועות באורך 28 ס"מ ורוחב 2.5 ס"מ וכדורים מרצועות באורך 21.6 ס"מ ורוחב 2 ס"מ.
מקבצים את הרצועות יחד ומחוררים, פעם אחת בכל קצה.
העבירו חוט צמר או סרט דק דרך כל הרצועות ואבטחו את החוט עם מדבקה או חתיכת סלוטייפ.
העבירו את החוט דרך החור השני.
משכו בחוט עד שהרצועות מתקשתות (אוקיי, וורד וגוגל אומרים שזאת לא מילה. שיקפצו לי.), ועשו קשר מסורבל בקצה. הוא נועד רק לוודא שהחוט לא יברח, זאת אומרת שהוא אמור להיות גדול מספיק בשביל לא לעבור דרך החור.
פרשו את הרצועות עד שתקבלו צורה עגולה. אליס אומרת שבשביל אחסון, פשוט סוגרים את המניפה ואורזים.

גורג'יסימו!
והם גם יכולים להיות קטנים ומנצנצים יותר, ואז אפשר לחבר את הרצועות בסיכות מתפצלות:


והפונפון! פנינו לעזרתה של המלכה השלטת מרתה סטיוארט ולהלן הממצאים:
קחו חתיכת נייר קרפ [או משהו קצת יותר עבה, כמו הניירות השעווניים (גם לא מילה!) ששמים לפעמים בשקיות הנייר הממותגות מכל מיני חנויות מפונפנות.. אתם יודעים למה אני מתכוונת?], קפלו אותה באקורדיון (2 ס"מ כל פעם, נגיד) ואז עגלו את שני הקצוות במספריים. הוסיפו עוד שבעה כאלה, אחד על גבי השני, מצאו את נקודת האמצע ושם קשרו חתיכת חוט (השאירו קצה אחד ארוך בשביל לתלות ממנו את הפונפון). עכשיו רק נשאר לפתוח ולבלגן את כל זה משני הצדדים ו-וואלה. פונפון.


 הפרידו את השכבות זו מזו, והעלו כל אחת בתורה אל המרכז. ארבע שכבות לכל חצי של הפונפון.

(אגב, אפשר גם מנייר עיתון גדול):

ובואו לא נזנח את גלילי נייר הטואלט שלנו, כן?
את זו אתם כבר יודעים להכין:

מועכים את הגלילים, גוזרים רצועות, צובעים אותן, מהדקים אותן זו לזו ומשחילים סרט דרך עלי הכותרת. את השרשרת הזו אפשר גם לתלות על הקיר, גבוה.

וזו אפילו יותר פשוטה להכנה:
צובעים את הגליל מבפנים בצבע אחד ומבחוץ בצבע מנוגד. לאחר הייבוש, נשאר לכם רק לחתוך גרפים מעוגלים כאלה מלמעלה למטה, ולתלות. ואני הייתי מדביקה נצנצים, כי ככה עשו בתמונה וזה יפה!

ואחרון חביב (איזה פוסט עמוס!), שגם הוא נורא סיני בעיניי (וחשבתי שבקושי הספקתי לספוג תרבות):
לוסי דילן מסבירה על הפנים, מתברר, בוא נעשה את זה בדרך שלנו. עם הרבה יותר מדי תמונות בשביל כל מי שנלחץ מההסבר הכתוב.

התחלתי עם פיסת נייר דו צדדית. אם תסתכלו היטב, תוכלו לראות את מידותיה על הלוח. החתיכה הקטנה רק נועדה להארות לכם את הצד השני של הנייר.
 מסירים רצועה ברוחב 2.5 ס"מ מהצד הקצר יותר ומניחים בצד.
לא מקפלים שומדבר! מודדים 2.5 ס"מ מאש ומתחתית המלבן, ומסמנים שני קווים מקבילים לצלע הארוכה של המלבן. אתם רואים את הפסים הוורודים שלי למעלה ולמטה?
יש לכם שתי נקודות "יצור חיתוך" - למעלה ולמטה. ביניהן אתם חותכים פסים במרחק 2.5 ס"מ זה מזה.
הפריע לי בהדרכה המקורית שלא התייחסו לזה - אם לא תחתכו החוצה את אחת הרצועות כמו שהראיתי בתמונה, רצועה אחת במוצר הסופי תהיה עבה פי שניים מהאחרות ולא תתעצב באותו אופן. אז תעשו כמו שאני עשיתי ובואו ביחד לא נסמוך על אף אחד אחר, יאללה? יאללה.
שימו לב איפה הדבק.



ברור? שתי הלשוניות שהשארנו, עם הדבק, נכנסות אל מאחורי החלק שלא הוצאנו ממנו רצועה.

נלחץ בעדינות על הגליל, והרצועות יתעגלו החוצה. לפעמים לא כולן, ואז רק צריך לעזור להן עם האצבע מבפנים.


עכשיו, אלה שהכנתי מההדרכה המקורית דומים מאוד, אבל יוצאים ככה, יותר זוויתיים:

בשביל להשיג כאלה, ההבדל היחיד הוא שאת המלבן המקורי שלכם אתם מקפלים לחצי לאורך, וגוזרים כשהנייר מקופל - את הקפל חותכים, אך עוצרים 2.5 ס"מ מהקצה הפתוח. כך:




 וככה נראים השניים יחד, בתמונה עקומה להפליא. (חברים, השעה 4 לפנות בוקר).

פיו, זה היה ארוך. נחתום:

שנה טובה, יקיריי. אבל ממש. עד קצות האצבעות, וסביב סביב.

גמר חתימה טובה,
התפרנית


hatafranit@gmail.com