יום רביעי, 3 בדצמבר 2014

נר לי נר לי נר לי וזהו.

אני מתחילה לכתוב את הפוסט הזה באנחה. מזל שהיא לא עוברת בכתב.

אני לא לא-שמחה. אני בסדר. אני גם קצת לא בסדר. וככל הנראה, סופר מרוכזת בעצמי. מה שלומכם אתם? שנים!


מי עוד התחיל לצאת לדייטים לאחרונה? אני מבקשת שתעמדו בטור עורפי, אני רוצה לתת חיבוק מנחם לכולכם.

ניסיתי להתנגד לכלי-להשגת-מטרה-לגיטימית הזה המון זמן. היו לי עשרות תאוריות לגבי דייטים, היה לי ברור למה זה לא אמור לעבוד, ובעיקר מאוד מאוד רציתי לא לעשות את זה אף פעם בכלל.

עכשיו, דייטים. זה אחד הדברים האלה שכולם מספרים לכם כמה הם נוראיים, וכשאתם מתחילים לקחת חלק בתרבות הזו בפועל, אתם מוצאים את עצמכם אומרים שהלוואי שזה היה גרוע רק כמו שכולם מספרים.

כי זה יותר גרוע. זה תמיד יותר גרוע.

ואני חלילה לא אומרת שהבחורים שאני יוצאת איתם הם נוראיים. חס ושלום. אחלה אנשים. הפורמט לא עובד. צריך לפטר את כולם ולנסות משהו אחר.

אני רוצה לפרק את החוויה עבורכם. אני רוצה לכתוב בסעיפים מסודרים. אני רוצה להשמיע איזה קול מיוסר ואולי-קצת-מייצג. בואו נצלול פנימה רגע.

שלום, אני יצור ממין נקבה, בדר"כ, בת 27 וחצי, דתייה-"אבל"-במכנסיים-וככל-הנראה-אוחזת-בכמה-דעות-לא-שגרתיות, שרק התחילה לצאת לדייטים.

***הוא מקבל את המספר שלך. הוא יתקשר מתישהו. אולי הוא לא יתקשר. אולי הוא ישלח לך הודעה בוואטסאפ כאילו אתם חברים. אולי לא לחוץ לו.

***שיחת הטלפון הראשונה תהיה נבוכה ותמציתית או ארוכה וחושפנית מדי לשיחת טלפון. אלה שתי האופציות. אין אמצע.

***התארגנות לדייט. בואו נדבר על זה. אני מגיעה הביתה מהעבודה. מבט על השעון, יש לי שעתיים עד שאני צריכה לצאת.
תופסת פינצטה, מתחילה להתעלל בגבות שלי. עשר דקות אחר כך, הן פחות או יותר מסודרות וכל העור סביבן דולק באדום רדיואקטיבי. מושלם.
שפם? תלוי איזה יום היום. אולי יש צורך. בתי שחי כנ"ל.
מקלחת. ניסיונות נואשים לגרד שאריות שעווה מכל מקום. לגלח רגליים (אם אתן מצליחות לעשות את זה בשעווה בלי להתעוור מכאב, ספרו לכולנו כיצד).
בגדים. כאילו שלמישהי יש מה ללבוש אי פעם. אוקיי, ניאלץ להסתפק בבגדים האלה.
קרם פנים. פריימר על העיניים, צלליות (כן, ברבים), אייליינר למעלה, אולי אייליינר למטה, לעגל ריסים (זה המכשיר הזה מהאינקוויזיציה, אני לא נוהגת), מסקרה, לנקות את המתחת לעיניים שהתמלא צלליות ומסקרה, מייק אפ, קונסילר על כל המקומות שהמייקאפ לא מצליח להתמודד איתם, סומק, אולי ברונזר, אולי היילייטר, למלא גבות, פודרה על כל העסק, משהו על השפתיים... מממ... זה דייט ראשון, אז לא ורוד. גם לא אדום. אוקיי, משהו פחות או יותר טבעי. גלוס מעל זה? יאללה, גלוס מעל זה.
שיער. לייבש אותו איכשהו. לסדר אותו איכשהו.
בושם.
לק, אם יש לך ציפורניים.

את מגיעה לדייט, נראית פאקינג מהמם ומריחה מעולה ושתי דקות אחרייך נכנס בחור שאולי התקלח. קשה לדעת. הוא לא עשה שפם. וזקן. למה לטרוח? זיפים נראים טוב על כולם, לא? (לא).

את רוצה לפרוץ בבכי. חוסר השוויון, אי הצדק, למה, למה לא אכפת לו מה הוא לובש אבל ברור שאכפת לו מה אני לובשת? למה אני צריכה לתחזק את עצמי ברמות כאלה (או קרוב) והוא יכול לבוא au naturel כאילו הוא בלאדי ג'וני דפ?!

***הדייט. הנה החלק הבעייתי בבחירת תוכן השיחה:
אם תדברו על כלום, כמו טלוויזיה והנסיעות שלכם לחו"ל, אתם עלולים להרגיש כל כך בנוח בשדה הזה, שאף פעם לא תרצו לצאת משם ולפני שתבינו את זה, אתם "ביחד" כבר חודשיים ועדיין לא בניתם שום מעורבות רגשית. קשר סטרילי. אתם קרובים יותר לבנקאי שלכם.
אם תדברו על משהו מהותי, אתם עלולים להבין כבר בסוף הדייט הראשון (או בעשרים השניות הראשונות) שהבנאדם ממש לא בשבילכם, ואז לבלות חודשים בחרדה סביב הידיעה שבעולם מסתובב אדם זר שדיברתם אתו על דברים, ובגלל שאין לו שום אחריות רגשית כלפיכם, אלוהים יודע מה הוא עושה עם המידע.

***התשלום. לא יודעת מה אתכן, אני מתעקשת לשלם על עצמי. לפעמים הם מקבלים את זה בחן, לפעמים הם חושבים שזה מצחיק לשאול "אה... את מ"אלה"?" ולפעמים הם ממש מתעקשים שתתני להם לשלם.

***הנסיעה חזרה הביתה. את מתייפחת בטלפון לחברה טובה, תודה לאל שבאת ברכב ולא בתחבורה ציבורית, היא אומרת שבפעם הבאה יהיה יותר טוב, את כבר מתכננת איך להתחמק מהפעם הבאה. די בסיסי. אלה השלבים.



אני לא יכולה להסביר כמה לא נוחה הסיטואציה הזו; לכפות על עצמך להכיר מישהו. לשתף אותו, לא יותר מדי, לא פחות מדי, בדיוק מספיק. לשאול שאלות שבאמת ילמדו אותך משהו עליו. לנסות להפריד בין מי שהוא, למי שהוא מנסה להראות לך שהוא. כל הפגיעות הקטנות האלה שנולדות מחשיפה מוקדמת מדי, קטנה ככל שתהיה. הוא עוד לא יודע איפה לא לדרוך, וכנראה שגם את לא. אתם לא מבינים את האינטונציה אחד של השנייה, אז הכל נשמע סרקסטי או פוגעני או משעמם.

דייטים. מלאכותי כמו סוכרזית. מאולץ כמו בדיחות של ראש אולפנא. מתיש כמו בחינה בחדו"א 2, אני יכולה רק לשער.


דייטים הם ריצות למרחקים קצרים. ממש קצרים. אתה בא עם כל האנרגיה הזאת וזה נגמר לפני שזה התחיל.
יש איזה שברון לב קטן בסוף כל דייט. הנה, גם האיש הזה לא יהיה שלי. הוא לא ימות על אמא שלי, אני לא אשנא את אמא שלו, הוא לא יראה לי שהוא יודע לבשל ויכין לי חביתה עם נקניקיות, אני לא אכתוב לו רשימת קניות בת 800 מילים בשביל לבקש שיביא כרשה, נבטי אלפלפא ושמנת מתוקה להקצפה.

אולי אני עושה את כל זה לא נכון. אולי אני מקווה מדי. אולי אני רגישה מדי. ייתכן.
ואולי אני אכיר אותו באיזו דרך אחרת. קצת יותר טבעית. קצת יותר הדרגתית ומוגנת.


על כל פנים, אם אתם יוצאים לדייטים, אם אתם בהפסקה מדייטים, אם אתם בזוגיות שמחה ורומנטית, אני אוהבת נרות. אולי גם אתם תאהבו.


הם פשוט נפלאים בתור חפצי נוי, דולקים או לא. החלק הכי טוב בהם זה שאפשר לייצר אותם נורא בקלות כך שיתאימו לצרכים שלכם במדויק, מבחינת צבע, גודל, טקסטורה ואפילו ריח, וזה נורא זול. אפילו יותר זול מלקנות נר באיקאה. כן, בדקתי.

הנה נר שעלה שקלים בודדים. הכוס עלתה חמישה שקלים, אריזת שעווה ענקית עלתה 28 ש"ח והשתמשתי בשלושה חופנים קטנים (כמו יד חצי מלאה של מבוגר או יד מלאה של ילד), החוט מצופה השעווה עולה פחות משקל ליחידה (נמכר בעשיריות) והשתמשתי בשברי צבעים ישנים שקשה לאמוד את מחירם.

ההשראה לנר הזה מכאן. תקפצו לראות. תמונות מרהיבות. הם עבדו עם כוסות שתייה גבוהות, שזה נראה לי סופר מגניב. הנה תמונה אחת משם:

הנה החומרים שתצטרכו:

הדבק לא הכרחי ואף לא הועיל. חשבתי שאנסה להדביק את הפתילה לתחתית הכוס והיא לא תזוז. זה לא עבד. השעווה מדביקה אותה למקום. אתם צריכים גם שיפוד.

שימו בפינג'אן חצי חופן פתיתי שעווה וחצי צבע-מבוסס-שעווה. הדליקו אש מתחת. ערבבו כל הזמן. די מהר יתקבל נוזל צבעוני. הסירו מהאש ותנו לו לנוח 30 שניות. גיליתי שאם הוא מתקרר טיפונת הוא נהיה פחות נוזלי ולא משפריץ על קירות הכוס כששופכים אותו פנימה (תאמינו לי, אני סובלת בשביל שאתם לא תצטרכו). אל תשימו צבע זהה משני סוגים (שתי חברות שונות), הם עשויים להתפרק אחרת, ואז במקום שכבה אחת ורודה, ייצא לכם משהו כזה (שוב, סובלת בשבילכם):
לא טוב. פויה. זרקתי והתחלתי חדש.

את הפתילה אתם מלפפים על השיפוד ומניחים אותו על שפת הכוס. מוזגים את השעווה פנימה. נותנים לשכבה הראשונה להתייבש לגמרי. אחרי ייבוש, עם קיסם שיניים, נקו את השפריצים היבשים של שעווה שנוצרו על הכוס.
 מוזגים פנימה שכבה נוספת.
 ונותנים לה להתייבש.
ושכבה שלישית.

גוזרים את שארית הפתילה ומניחים את הנר החדש איפשהו.

ינשופי הספרייה שלי!
אם אתם רוצים הדרכה אובססיבית-קומפולסיבית, משהו פשוט מטורף, מיותר, מוגזם - קפצו ללינק הזה. הם ישלחו אתכם לקנות מדחום ומשקל וכל מיני דברים שאתם לא צריכים. זהירות.

בינתיים, אני אתן לכם מיליון דוגמאות נוספות לכלים שאפשר להמיס לתוכם שעווה, כמה טכניקות ליצירת נרות ותמונות יותר טובות מאלה שאני מצלמת. אז בגדול, אחלה דיל.
Anderson Family Crew

Best Homemade Gift Ideas

elizabethannedesigns

heidishubbub

heywanderer

Wedding Bee
vaniafrancesca
נר גבוה מפחית פרינגלס:

annesammenmaerchen
דופקים מסמר לתחתית הפחית ושולפים אותו החוצה. מעבירים פתילה ארוכה ומקבעים אותה בעזרת פלסטלינה מהחלק החיצוני של הפחית.
annesammenmaerchen
הופכים, מלפפים את יתרת הפתילה על עיפרון וממלאים שעווה צבעונית. אחרי ייבוש, מקלפים את פחית הפרינגלס מהנר.
annesammenmaerchen

annesammenmaerchen
נר עם גושים:
candletech
ממיסים שעווה עם צבע ומשטחים אותה בתבנית. אחרי ייבוש, חותכים קוביות מהשעווה הצבעונית.
candletech

candletech

candletech

candletech

מאזכרים בטירוף את Breaking Bad.





נרגעים. זורקים את ריבועי השעווה לתוך הכלי ועליה שופכים שעווה לבנה.
candletech
candletech

יש גם נרות עם צמחי תבלין. הצמחים צריכים להיות מיובשים לגמרי. כשאתם ממיסים את השעווה, טבלו בפנים מברשת צבע ישנה והדביקו בעזרת השעווה את הצמחים המיובשים לפנים הצנצנת. מזגו פנימה את שאר השעווה.
freepeople
או כזה:
adventures-in-making

adventures-in-making
סקירתי עד כאן. מובן שיש עוד מיליון שיטות, אבל השתדלתי לציין רק את אלה שלא מצריכות קניית ציוד מפוצץ או ידע מוקדם.
חוצמזה, אפשר להכין נרות ריחניים. אני לא מתה על זה. אני נורא רגישה לריחות, ומספיק קשה לי לצאת מהמקלחת מריחה כמו סבון, שמפו, מרכך וסבון פנים, שלכולם ניחוח שונה אחד מהשני. אני לא אוכל לסבול עוד נר וניל ברקע. אם אתם בעניין - קוראים לזה תמציות ריחניות או שמן ארומתרפי ואפשר לקנות אותם בחנויות שמוכרים בהן קטורת וכאלה, אני מניחה.

זוגות - הדליקו נרות כי זה רומנטי. בודדים - הדליקו נרות בשביל להדגיש את הבדידות שלכם. אתם רואים? יש בפוסט הזה משהו בשביל כל אחד.


וגם - עוד רגע חנוכה. שיזרח עליכם אורו עד חנוכה הבא, מאיר כל פינה אפלה.

בהצלחה,
התפרנית

[יש לי מייל. אפשר לשאול שם שאלות. אפשר גם להציע לי לצאת עם אנשים. אני עושה את זה למרות שזה פורמט מקולקל, כי כרגע, אין ברירה אחרת. זאת אומרת, בהנחה שעדיין אי אפשר לקנות חתנים באיביי. בכל מקרה - hatafranit@gmail.com]

יום חמישי, 2 באוקטובר 2014

סוכתי הסוכה 2.0

שלום! שלום!

אם אתם כאן, סימן ששרדתם את ראש השנה! מזל טוב! כל הכבוד! [אווירת חג שמתבטאת בריבוי סימני קריאה, מתברר].

הפוסט הזה כל כך ארוך, שאני נאלצת לוותר על הקדמה לא-קשורה-ישירות.
אם אתם חדשים כאן, ברוכים הבאים. אני מרב, בת 27, מצליחה איכשהו להיות אחד הטיפוסים הכי ממורמרים ושונאי אדם בסביבתי ועם זאת להיות שמחה באופן די קבוע (לעזאזל, הטבע שלי!), לפרגן-כפייתית ולהשפריץ אהבה ממש בחוסר זהירות. נוטה לדכאונות אך לא אובדנית, גבוהה מדי, סוגדת לחצילים, ו, ובכן, מתעסקת ביצירה. ובחינוך מיוחד!

עכשיו לא חשוב. סוכות!

Tori Avey (שקוראת לעצמה גם "השיקסע במטבח" וממה שהספקתי לראות, מנהלת פינה-מצולמת-מדהים בשם זה בבלוג שלה, בה היא כותבת על אוכל, מן הסתם) צילמה הדרכה ל"תופסי שמש" בצורת פרות הדר.
ההכנה שלהם נראית סופר פשוטה והילדה סופר פוטוגנית, אז בואו נעבור על זה.

חומרים נדרשים:
שמיניית בריסטול צהוב (ו/או כתום)
בריסטול ירוק
נייר קרפ צהוב (או נייר דקיק אחר. בינינו - אפילו טישו צהוב)
דבק פלסטי
חוט כלשהו או צמר
מספריים
שדכן

בשביל להתחיל, קפלו את הבריסטול הצהוב לחצי ושוב לחצי.


עכשיו גזרו עיגול ע"י שרטוט קשת מקצה מקופל אחד לקצה המקופל השני. העיגול לא צריך להיות מושלם.


פתחו קיפול אחד, כך שיש לכם תפוז מקופל לחצי וציירו "פלחים" פנימיים כאלה.


גזרו את החלקים הפנימיים החוצה.


הקיפו את הפלחים בפס דבק דק והדביקו את הנייר הדקיק.


הוסיפו שני עלים, הדקו את היצירה לחוט ותלו.



בשביל מי שלא רוצה להתעסק בשרטוטים ותכנונים בכלל, השיקסע הכינה טמפלט! בחורה רצינית.

בפוסט סוכות של שנה שעברה, הייתה הדרכה ליצירת מין דלעות ענק. שם גם תמצאו את ההסבר לכך שאני תומכת רק בקישוטים שנתלים מהתקרה ולא כאלה שמחברים לקירות. זו פילוסופיה שנהגתה בדם. בערך.


על בסיס אותה הדרכה ממש, עושים את אלה:

השוס הוא פשוט שאת אלה יוצרים מרצועות פלסטיק שנגזרו מבקבוקים או משקף, כך שהקישוט חסין גשם. הצבע מבפנים נראה כמו איזולירבנד. אני לא יודעת בכמה צבעים איזולירבנד זמין בארץ, אבל נייר מפל (אותו חומר שממנו עשויים החוצצים הפלסטיקיים) יש ממש בכל הצבעים ובהרבה חנויות לכלי כתיבה וכאלה. אפשר לקנות נייר מפל בגודל של שמיניות בריסטול. אז גוזרים רצועות צרות, על כל פנים, עורמים אותן אחת על השנייה, ובקצה אחד מחברים עם סיכה מתפצלת ובצד השני, מעבירים חוט בין כל הרצועות וממנו תולים את התפוח.

אתם יכולים להכין תפוחים כאלה מכל חומר אחר, כמובן, רק שאז אין את פלוס החסינות לגשם.


אוקיי, לא, אני חייבת להתחיל לתמצת, יש כל כך הרבה רעיונות שאני רוצה לחלוק איתכם.

יונות שלום! עלמה הנהדרת מסבירה איך.


כדור תחרה היסטרי! מור הנהדרת מסבירה איך.


ולפני שאתם מחליטים שאין לכם מאיפה להשיג את המפיות האלה - בחנות הכלים החד פעמיים הקרובה לביתי יש חבילות של מפיות כאלה ואני גרה באזור הכללי של פריקינ' קרית מלאכי. צאו מהבית, יש שם כאלה.

ספירלה מגניבה! עוד הדרכה של עלמה.


הכוכב הזה. לא להיבהל, זה לגמרי אפשרי. ואם לא עושים אותו לבן, הוא לא נראה כמו פתית שלג.


מתחילים בריבוע, מקפלים לשניים. מתחילים לגזור מהקפל פנימה בקו ישר ומקביל לצלע הריבוע המקורי. עוצרים 1.5 ס"מ לפני הסוף. מודדים 1.5 ס"מ הצידה מתחילת החתך וגוזרים שוב עד 1.5 ס"מ מהסוף. וחוזר חלילה עד שיש מרכז קטן למדי. פותחים את המשולש המקופל מלא הגזירות, ומהמרכז הקטן, לוקחים את שתי הפינות המשוחררות ומחבקים אותן אחת עם השנייה. מהדקים. עושים אותו דבר עם הזרוע הבאה, רק לכיוון ההפוך. ושוב לכיוון ההפוך עם הבאה. מהדקים כל פעם.
אם עבדתם עם נייר דו צדדי, אז אחד כזה יפה מספיק בשביל להיתלות לבד. אם לא, צרו שישה כאלה ואז הדקו אותם אחד לשני בשביל הקונסטרוקציה המרשימה למעלה.




אז אהילי נייר אורז. פעם מכרו כאלה באיקאה. אין לי מושג איפה מוכרים כאלה היום. אבל באמת שהם סיפור לחלוטין לא יקר. נזקקתי לכמה כאלה לפני כמה שנים והם עלו לי לא יותר מ19 ש"ח לאחד. ואם גוזרים פרפרים מנייר יפה (או קונים אותם מוכנים), מקפלים אותם במרכז, מורחים על הקיפול מעט דבק ומדביקים אותם בעדינות לאהיל כזה, יוצא יואו, איזה יפה, שיק של חתונה בוהו אמריקאית.


אף אחד לא לוקח אחריות על התמונה הזאת ולא מספק הדרכה, אבל בגדול, אפשר לומר די בבטחון שזה איזה עיגול מאיזשהו חומר, עליו מודבקים המון סרטים באורכים משתנים. וזה כל כך הרבה יותר יפה מכל קישוט פלסטיקי מנצנץ קריסמסי. רקומרת.


יפימים כאלה אסתי מסבירה איך מכינים!


טיפות. פטרישה מסבירה איך מכינים אותן, אבל זה לא בעברית. וגם - היא קוראת להן דמעות. ואלוהים יודע שהיו לנו מספיק מאלה. עכשיו גשם. תודה. אז אני אסביר את זה, בלי אנגלית ובלי דמעות.
ארבע רצועות, בשני צבעים שונים לפחות. ארוכות וצרות. אין מידות "נכונות". מקפלים לחצי כל רצועה ו"מגהצים" את הקפל. מורחים מעט דבק על פנים הקפל ומדביקים אליו את הצד החיצוני של הקפל של הרצועה הבאה וכן הלאה. אוספים את שני הקצוות של הרצועה החיצונית ומדביקים אותם אחד לשני. חוזרים על הפעולה עבור הרצועות הבאות, כשאתם מקטינים מעט את גודל הטיפה בכל פעם. תולים.


ואז יש את הסיפור הצבעוני הזה.

קרדיט על התמונה שם, משמאל למטה
הקישוט הזה יפהפה, אבל אני לא יודעת אם הייתי משקיעה כ"כ הרבה עבודה בקישוט אחד. אם אתם מתכננים עיצוב מינימליסטי, ממש רק לזרוק צבע בכמה פינות וזהו - לכו על זה.
הבסיס הוא עיגול כלשהו. אתם יכולים לקנות עיגול קלקר או להדביק על כדור קטן וזול את פרחי הלבד. כבר הבאתי את ההדרכה לפרחים האלה בהקשר אחר (הזר כלה), באמת הכי פשוט בעולם. מתחילים מעיגול לבד, גוזרים אותו לשבלול (שהולך ונעשה צר מהחוץ פנימה) ונפטרים מהעיגול הפנימי הקטן. מגלגלים פנימה ממרכז העיגול. מערבים דבק בסיפור תוך כדי. מכינים ערימה של כאלה בצבעים שונים ומכסים איתם את המשהו העגול.
אם אתם מכינים כזה, הכינו את המתלה לפני שאתם מתחילים להדביק פרחים. הדביקו סרט ארוך למשהו העגול (כך שיש רצועות משני הצדדים, שייקשרו אחת עם השנייה ליצירת מתלה) וכסו אותו בפרחים. אני ממליצה על דבק חם לפרויקט כזה.





ו... נראה לי שנאלץ להסתפק בזה. אני חוזרת כמה פסקאות אחורה לאסוף את המותשים שנפלו בצידי הדרך.

בקרו את הפוסט משנה שעברה בשביל רעיונות אחרים, ושתפו את כולם בעמוד הפייסבוק אם יש לכם הדרכות לקישוטים נוספים. כמו תמיד, אני (והקהילה התפרנית כולה!) סופר שמחה לראות תמונות של היצירות שלכם. בשביל זה יש את עמוד הפייסבוק המדובר או את תיבת המייל שלי - hatafranit@gmail.com. מוזמנים.

איפרד מכם בברכת חתימה טובה, חגים שמחים, נשיקות וביורק לובשת קישוט סוכה.



התפרנית