יום שני, 6 בינואר 2014

אווירה חמה ממיסה צבעות

שלום, כולם!

וואו, לא התראינו איזה זמן. עשיתם משהו חדש עם השיער? מתה על זה!

|אזהרת פתיחה לא קוהרנטית בעליל| - אז אתם שומעים? לפני הרבה זמן, כשהראיתי לחבריי בפייסבוק (האישי, אני חושבת) צילום של הטור שלי כפי שהוא מתפרסם במגזין "הלל", אודיהּ צחקה עליי על לשון היחיד-נקבה שהעורכת שלי מלבישה לי על הטקסט. צחקתי חזרה ואמרתי שאני יכולה להגיד שזה דווקא אקט פמיניסטי - אני פונה אל כולם בלשון נקבה! {וממילא לא מצאתי צידוק להערה שלה, כי המגזין הרי נכתב לנשים. זה מגזין לנשים, בהגדרה. זה יהיה אקט לא-פמיניסטי לכתוב בלשון זכר דווקא שם!} בכל אופן, היא לא קנתה את זה, בצדק, כי אני מדברת בלשון זכר על כולם כל הזמן, ה"אתה" הגנרי שלי הוא אכן 'אתה' ולא 'את' ועד לפני כמה ימים מרב מיכאלי ממש הפחידה אותי. {וגם, חלק (עיקרי, אולי?) מההתנגדות שלה יושב על עצם העובדה שבכלל נכתב מגזין לנשים, שמבוסס על נושאים שאמורים לעניין רק נשים, אבל לא משנה, היא הסתלבטה על לשון היחיד-נקבה.}

בכל מקרה, ביום חמישי האחרון הייתי בקונגרסה של הפדלחו"שיות (מבטיחה שאם תגגלו, תימצא לכם תשובה מספקת), ושם כלמיני נואמים ונואמות פנו אל הקהל ב"אנשותים", "חברותים", ושלל יציאות-מטשטשות-מגדר-השומע מהסוג. פייר - נלחצתי. האם מתהווה כאן פמיניסטומטר? כמו דוסומטר, שבנוי מקוטר כיפה, אורך חצאית, שמירת נגיעה ושאר עניינים מטרידים? האם ישללו ממני את זכותי להיקרא פמיניסטית אם אסרב לקבל מין שלישי בשפה העברית? כשהתחלתי ללמוד גרמנית {אני סוטה מהעניין כל הזמן, אבל חבר אמתי מפרגן לחברים שלו תגליות ולא שומר אותן לעצמו - לפני המון זמן, כשהאתר הזה עוד לא היה פופולרי כלל, כמעט אף אחד לא ידע עליו, והוא הציע לימוד של "רק" שלוש שפות - אחותי הכירה לי אותו. האתר נקרא Duolingo, ואם אתם יודעים אנגלית בסדר, לכו ללמוד עוד שפה. בחינם לגמרי. אני לא מרחיבה על האתר כי הכל די אינטואיטיבי ומדבר בעד עצמו, וחוצמזה, יש אחלה ערך על האתר בויקיפדיה, בעברית. אה, ויש אפליקציה! אתם יכולים להוריד אותה בחינם וללמוד שפה נוספת ישירות מהסמארטפון}, אחד הדברים שהכי בלבלו אותי היה המגדר הנייטרלי. לא מספיק לזכור מה זכר ומה נקבה (ולא הכל ברור מאליו, כן? 'עיתון', נגיד, זה שם עצם בנקבה), אני גם צריכה לזכור את כל מה שיש לו מגדר נייטרלי?!
לא, לא, אני אוהבת את העברית שלי כמו שהיא. לא רוצה ראשת ממשלה (אבל אשמח לראות אישה מכהנת כראש ממשלה), לא רוצה אנשותים וחברותים, לא, שומדבר מזה לא בא לי בטוב. אני מקווה שתקבלו אותי גם ככה, פמיניסטית חרדה ללשון העברית.

וסיפרתי את כל זה גם בשביל להגיד שהקונגרס הפדלחו"שי היה מדהים; היו דברים שבכלל לא הבנתי שאני צריכה לצחוק עליהם, וכמעט-לבכות מהם, ומצאתי איזה בית חדש, שמדברים בו בשפה שלא שמעתי עדיין והייתי דוברת מיידית שלה בכל זאת. ושמרב מיכאלי ממש מוצאת חן בעיניי. וגם בשביל להסביר למי שקוראים אותי גם במגזין וגם בבלוג - כן, אני כותבת את הפוסטים שלי בלשון רבים-זכר, כי אני מרגישה שאני מקיפה ככה יותר קהל, כי אני לא רוצה שישתמע שאני חושבת שיצירה "זה לבנות", כי "תצטרכנה" היא מילה איומה ונוראית, וכי ככה אני רגילה. זה לא אומר שאני לא חושבת שיש דברים שאני רגילה אליהם ומצריכים שינוי, רק שזה לא אחד מהם.

אז בלי הקדמות נוספות, הנה הטור שלי, שהתפרסם בגיליון טבת של מגזין "הלל", הפעם בלשון רבים-זכר:

השבוע הייתי חלק מדיון על ילודה לאור פיצוץ האוכלוסין שמאיים לחרב את העולם, לכאורה, ואני, כל מה שהיה לי להגיד זה תודה לאל שאני לא בת יחידה. למה? ובכן, מסיבות רבות;
אם הייתי ילדה יחידה, לא הייתי יכולה להיות דודה לאחיינים המופלאים שלי, הייתי גדלה בבדידות מזהרת, לא היה לי למי להתלונן על ההורים שלי או עם מי לאהוב אותם, לא היה מי שיתפוס את הצד שלי בדיון האינסופי מי מכין את האוכל הכי טעים ("אמא שלי!"-"לא, אמא שלי!"-"לא, אמא שלי!!"), לא היה מי שידאג שכבר בגיל 6-7 אני אבין משהו במוזיקה,
ופשוט, האמת, לא הייתי אני בלי האחים שלי. אז נכון, אני לא מציאה גדולה, אבל הי, המצב היה יכול להיות גרוע יותר.

בבית שלנו, אני חושבת שבאופן מיוחד, הגיוון בין הילדים הוא פשוט אדיר. אנחנו לא דומים אחד לשני כמעט בכלום. אני מרגישה לפעמים שאנחנו אוסף מקרי של אנשים. וזה נשמע מוזר אולי, אבל זה מה שאני הכי אוהבת במשפחה שלנו! לא רק שהעובדה הזאת מעידה על כמה שהבית שלנו איפשר לנו להתפתח לאיזו כיוון שמצא חן בעינינו, אלא שכולנו נפתחנו ל"שונה" עוד לפני שעזבנו את הבית לפנימיות או לצבא או לשירות לאומי או לאוניברסיטה. וככל שהשוני בין האחים גדול יותר, אני חושבת שיחסי הגומלין ביניהם מפרים יותר.

כבר ציינתי כמה פעמים בחיי שאני לא מציירת, אבל הסיבה לכך שניסיתי היא שאחי הגדול עשה את זה. הסיבה לכך שפניתי לכל תחומי היצירה שאינם ציור היא שאחי הגדול היה הרבה יותר טוב בזה ממני! זה לא שה"נישה" הזו כבר הייתה "תפוסה", זה לא שלא החמיאו לי על כל ציור שהבאתי מהגן, אלא שהחיים לצד הילד המצייר עזרו לי למצוא דווקא את מה שאני אהיה יותר טובה בו. לא הייתה "תחרות", היו פרופורציות. לא השתוויתי אליו (אפילו לא התקרבתי), והעדפתי למצוא נקודות אחרות להתחזק בהן. כולנו יודעים לשיר, כולנו ימניים, לכולנו יש אותו צבע עיניים, אבל רק הראשון מצייר, רק השני ספורטיבי, רק השלישית טובה בהכל חוץ מאמנות, ורק הרביעית מסתובבת בבית עם מייבש שיער וממיסה צבעים על דברים. ואני לא חושבת שהייתי מבינה שזה מה שאני אוהב לעשות אם לא היו "תופסים" את הציור, הספורט, וכל השאר. זה מאוד ממקד.

מה תצטרכו:
-קנבס בכל גודל
-צבעי Crayon (צבע מבוסס שעווה ולא שמן או פלסטיק)
-דבק חזק (אופציונאלי)
-מייבש שיער

אופן ההכנה:
שתי טכניקות - בראשונה, מדביקים את הצבעים למשטח העבודה (הקנבס, במקרה זה) ואז ממיסים את הצבע בעזרת האוויר החם מהמייבש. בשנייה, מחזיקים את הצבע מעל משטח העבודה, וממיסים אותו.

שימו לב שגם אחרי שהצבע נופל על המשטח, אם תכוונו עליו אוויר חם הוא ימשיך "לזלוג" עם כיוון האוויר וכתם הצבע ידולל ויכסה שטח נרחב יותר.




המלצתי החמה: כתבו בגוגל תמונות "melting crayons on canvas with blow dryer" בשביל השראה נוספת. קריאות התפעלות מובטחות.


בהצלחה, כולם, כולן, כולםן וכולןם,
התפרנית.

hatafranit@gmail.com