יום רביעי, 16 באפריל 2014

זה מין רצף כזה

אחר הצהריים של פסח נוגים ובטלניים. ג'ף באקלי מתנגן ברקע. לא שמעתי את האלבום הזה כבר המון זמן. קוראים לו Grace. תבדקו אותו אולי. מה זה מצב הרוח המשונה הזה? לא ברור. אולי זו הפיג'מה המביכה בעולם והאובך המתגנב מבחוץ.


בכל אופן, חוץ מבחירת המוזיקה ותחזית מזג האוויר, אצלנו במשפחה חודש ניסן הוא החודש בו מתחיל רצף ימי ההולדת של כל ילדי המשפחה. הם כבר לא ילדים, אבל הם עדיין ילדים של אותם הורים. אתם מבינים על מה אני מדברת. צאצאים. יש ארבעה מאתנו. כולנו נולדנו בתאריכים על פני ניסן-אייר-סיוון. אחותי אפילו הקפידה מאוד והתחתנה עם מישהו שגם הוא חוגג יומולדת באייר. אפרופו אחותי, היה לה יומולדת בתחילת החודש. היא הראשונה. 31 שנים מלאו לה (לא נראית יום מעל 31, בייב). לקנות לאחותי מתנות זה סיוט. יש נוסחאות לקניית מתנות לבנות. אם הן בקטע של "דברים של בנות" קונים להן איפור או בושם או משהו כזה. היא לא. אם יש להן איזה תחביב, מפרגנים להן כלי עבודה או חומרים. אין לה זמן לשטויות כאלה. אם אין להן תחביב מיוחד, קונים להן ספר. אני קונה לה ספרים כל שנה. אני היצירתית במשפחה, אני לא אמורה לקנות לה את אותו הדבר כל הזמן.
עכשיו, כל זה אפילו לא החלק הבעייתי. אני בעד לשאול אנשים שאתה אוהב מה אפשר לקנות להם. ואכן כך אני עושה כל שנה. והגברת הזאת, חסרת בושה שכמותה, לובשת את הפסאדה (אוקיי, זה façade בצרפתית. אני ממש מנסה להפיץ עיברות למילה הזאת. תגגלו ותזרמו אתי) הכי סגפנית שתועדה אי פעם ואומרת "אני לא צריכה כלום! יש לי הכל!".
מה זאת אומרת "יש לי הכל"? לאף אחד אין הכל. אין לך חשקים? את אישה בהריון, בשם האלוהים, את בושה למין שלך!

תשמעו, לא קל.

מצד שני, תודה לאל שיש לי אחות שאני אוהבת כל כך ושהמחשבה שאין לי רעיון במה אני יכולה לשמח אותה מטריפה ומאתגרת אותי בכל מיני מובנים. אז כן, היא אומרת דברים כמו "העיקר המחשבה" (זה לא נכון. אל תאמינו למילה. המחשבה היא אף פעם לא העיקר), ו"באמת לא צריך", ואני קצת רוצה לתלוש לעצמי את כל השיער ולתת לה אותו בתור מתנה, אבל זה בסדר. התסכול עובר סביב אב-אלול בדר"כ. מה שאני כן יכולה לעשות בינתיים זה להכין לה כרטיס ברכה יפה באופן שערורייתי, למלא אותו בוידויי אהבה מביכים, לראות אותה קוראת אותו ודומעת ולצחוק עליה. (אל תרגישו כ"כ רע בשבילה, היא מחזירה לי חודש וחצי אחר כך).

מפה לשם חשבתי לי שבעצם, כרטיסי ברכה יפים כל אחד יכול להכין, עם ההדרכה הנכונה, ושאולי, אם אני אשקיע בכם הדרכה כזאת, כולכם תתנו כרטיסי ברכה מהממים רצופי אהבה לאנשים בחייכם, והעולם יהיה מקום יפה יותר.

ההדרכה מבוססת על עבודתה הנהדרת של ליסה יאנג מהבלוג Add Ink and Stamp. הכנתי את הכרטיס הזה לפני כמה שנים, פרסמתי אותו בפייסבוק האישי שלי והוא התקבל באהדה רבה, ואני חוזרת אליו עכשיו כי הוא מושלם לאנשים שלא מחזיקים מיליון חומרים וכלי עבודה ייעודיים בבית ועדיין הוא יפה יותר מכל כרטיס שתוכלו לקנות. שנתחיל?

בשביל לאזן את כל הוורוד, הוספתי damn סמלי





ככה נראה הכרטיס. פותחים אותו, ובפנים - ערימת מתנות.
איך זה עובד?

{שימו לב: כל המידות בס"מ, כמובן. הן תורגמו מאינצ'ים, לכן הן קצת מצחיקות, אבל לא קשה לעקוב אחריהן.}

מתחילים בשני מלבנים בצבע אחיד. אחד מהם צריך להיות נייטרלי (הקטן יותר. בתמונה הוא נראה גדול יותר בגלל זווית הצילום.) והשני בצבע כלשהו.
קחו עצם כלשהו שלא חותך ממש, אבל יכול "לחרוט" בנייר. אני משתמשת במסרגה דקה שנשבר לה הראש. גם מסרגה שלמה תתאים, כל עוד הראש לא ענק. אתם צריכים פס דק. לשלב הזה קוראים scoring והוא נותן קפל נקי. סמנו פס באמצע כל אחד מהמלבנים (הקו צריך להיות מקביל לצלע הקצרה יותר).

מבינים איך זה עובד? ככה משיגים קיפול נקי ומקצועי.
משם - מדידות.

קחו את הדף הנייטרלי (שימו לב שאני משתמשת באריזה של משהו. יש עדיין מדבקה של המשלוח עליו. כל עוד צד אחד נקי - אחלה. החלק הכחול מגיע מחוצץ נייר במצב טוב.), ולאורך הקפל (התחילו מלמטה) סמנו קו ב2 ס"מ, ואז אחד אחרי עוד 4.5 ס"מ ואחד אחרי עוד 3.5 ס"מ ואחד אחרי עוד 2 ס"מ. הקו התחתון באורך 5 ס"מ וכך גם זה שמעליו. השלישי מלמטה באורך 3.8 ס"מ והאחד שמעליו באורך 2.2 ס"מ. הנה זה בתמונה ברורה:
אתם יכולים להוריד את התמונות, להגדיל ולסובב אותן עד שנוח לכם לעקוב אחרי המידות.
שימו לב שהקו מתחיל מהצד המקופל פנימה.
יאללה, סכין יפני או מספריים ולחתוך על הקווים שסימנתם.
סליחה על הבלאגן ברקע. אלה החיים שלי.

עכשיו קפלו אחורה את שלושת הקוביות הפנימיות כך:


עברו על הקיפולים עם עצם כלשהו בשביל שהקיפול יהיה חד וברור.
פתחו את הכרטיס ועם אצבע, דחפו את הקוביות פנימה, אל הצד הנקי שאין עליו סימונים.

קפלו שוב עכשיו שהקוביות בפנים:
חזקו את הקפלים שוב ופתחו.
עכשיו מדדו את השטח המדויק של שלוש הקופסאות, וגזרו מלבנים בגדלים האלה מניירות צבעוניים. אצלי אחד מהמלבנים הגיע מאריזה של מדבקות. אל תתביישו למחזר, המיתוג של הכל היום מבטיח שבזבל שלכם יש המון ניירות יפים מדי בשביל להיות שם.

זוכרים את הפס עם המסרגה? אותו דבר בשביל כל קופסה כזו, שתתקפל באמצע כמו שצריך.
עכשיו לקשט כל קופסא בסרט צר. זה יכול להיות פס צר מנייר, מסרט בד, כל דבר שמדמה סרט אריזה.
וקדימה להדביק את הקופסאות במקומותיהן.
עכשיו התפנו לקשט את החלק החיצוני של הכרטיס (במקרה שלי - הדף הכחול). אל תפחדו משילובי צבעים מוזרים. צהוב וורוד, כחול-חום-וורוד, מה שבא לכם. אני הדבקתי חתיכה בצבע ורוד חיוור, כי היה לי סרט בד ששילב את הצבעים האלה, והדבקתי פרח באותם צבעים, במיקום שמצא חן בעיניי.


כל מה שנשאר הוא לחבר בין שני חלקי הכרטיס. מרחו דבק איפה שאתם רואים שאני מיקמתי רצועות דבק והדביקו את החצי הנייטרלי לחצי השני, במרכזו. אחר כך, הפכו את הכרטיס וחזרו על הפעולה.

כמעט סיימנו!
קשרו סרט מתנה קטן והדביקו אותו מעל ערימת המתנות. מאותו רגע, הסגירה של הכרטיס לא תהיה מושלמת (כי יש שם גבשושית בצורת הקשר בסרט), אבל אל תתנו לזה להטריד אתכם.

מאחורה רק החתמתי לוגו קטנטן:


וזהו.

~~~

חדי האבחנה ישימו לב שבאמצע הכנת הכרטיס לאחותי, התייאשתי מהצילומים ורצתי וסיימתי אותו בלי לתעד את כל השלבים. אחר כך התפנה לי קצת יותר זמן והכנתי כרטיס חדש (הכחול מבחוץ). אני מאוד רוצה לשמח אתו מישהו מהקוראים שלי ומישהו שיקר למישהו מהקוראים שלי. אני מזמינה אתכם לספר לי את חייו של מי אתם חוגגים ולמה (חוץ מעובדת היותו בן אנוש, והם כולם נפלאים ונצרכים), בעמוד הפייסבוק, ואני אבחר אחד מכם שיזכה להעביר לי טקסט למלא בו את הכרטיס וכתובת של ילד היומולדת. יש לי כתב יד בסדר גמור, אבל אם בא לכם, אני יכולה לשלוח את הכרטיס אליכם, ואתם תעשו את העבודה משם. יום ההולדת שאתם רוצים לחגוג לא חייב להיות קרוב כרונולוגית וכולם יכולים להשתתף. בהצלחה!



מועדים לשמחה, ומזל טוב לכל חוגגי היומולדת,
התפרנית


[אם אתם מסתבכים, אל תשכחו לקפוץ להדרכה המקורית של ליסה, התמונות יסודיות ביותר. מובן שאם יש לכם צורך בעזרה מעבר, אני כאן - hatafranit@gmail.com ]

יום רביעי, 2 באפריל 2014

אביב הגיע, פסח בא.

שלום, חביבים וחביבות.

אני לא יודעת כמה מכם יכולים להזדהות עם זה, אבל הצילו, האביב התחיל, אני כולי נזלת, העיניים שלי מגורות כל הזמן והגרון שלי התפטר. פשוט ככה. לא מתפקד יותר. זהו. ואם זה לא מספיק, כל הבאסה, פסח ממש מעבר לפינה.
צריך לנקות ואז להפסיק לאכול חמץ ויש משפחה וזה. הוי.

אבל לא נורא. יהיה בסדר. יש כמה נקודות אור בדרך לשם; אחי הגדול מגיע מסין לשבוע, משחקי הכס חוזרת, מזג האוויר עדיין נסבל (אם אתם לא אלרגיים לאבק ולפריחה של דברים) ובשר זה לא חמץ. אז אחלה.

עכשיו בואו ניגש לעניינים הדוחקים.

*עדכון קטנטן: מגזין "הלל" שהעסיק אותי בשנה האחרונה חבר למגזין אחר, ומן הסתם, למהלך הזה יש השפעה על משרותיהם של כמה עשרות אנשים. נכון לרגע זה, אני לא כותבת בתשלום עוד וייתכן שזה אומר שתהיה לי קצת יותר חדווה סביב כתיבה שוב. הלוואי הלוואי. בואו נחכה ונראה ביחד.

*אתמול היה הראשון באפריל. הנה התייחסות קצרה לעניין:
הופכים בובה ישנה למנורה. מתברר.
ועוד אחת:

וזהו עם הקריפיוּת לפוסט זה.

בכל מקרה, פסח. את הטור האחרון שלי להלל כתבתי סביב טיפים לסדר. לא כמו ליל הסדר, כמו ארגון של הבית. ניקיון אביב, אם תרצו. והנה אני חולקת אותו איתכם, בהרחבה.

{חלק מזה נכתב במקור, "הלל" של ניסן, וכו'.}

דבר ראשון – שאף אחד לא יספר לאמא שלי שאני כותבת על סדר. ייתכן שזה יגרום לה לחוש צורך לצלם את החדר שלי ולפרסם את התמונות בכל מקום. אני רק אומרת.
עכשיו משהתוודיתי על חוסר היעילות המושלם שלי בתחום ואני מרגישה קצת פחות מזוייפת, אפשר להתקדם.
עשיתי מחקר די ממושך בשביל הטור של ניסן (כי, כאמור, אם זה לא רעיון שמצריך בלאגן, לכלוך, צבעים ופריסה של ארסנל חומרי היצירה המלא שלי בכל רחבי הבית רק בשביל שהכל יהיה נגיש, המוח שלי לא הוגה אותו בכלל), ולמדתי המון! האינטרנט מאוד מוכוון התייעלות ביתית, והמידע זמין ונוח ליישום. אני ממליצה לחפש את הביטוי "organizing tips" בPinterest. לא תאמינו על מה אנשים כבר חשבו. הנה חלק ממה שאני מצאתי מועיל מאוד:

מטבח וחדרים אחרים
נעצו את פתח אריזת שקיות הניילון לפנים המזווה. חוסך מקום במגירה ומקל על שליפת השקיות.

הצמידו כמה אטבים ללוח קטן (מעץ או חומרים אחרים) ותלו את הלוח בחדר הכביסה. בכל פעם שתוציאו מהמייבש גרב אבוד או כפפה שבת הזוג שלה הבריזה – תלו אותם על הלוח, בשביל שכשאולי יצוצו הפריטים שנעלמו בכביסה, לא תצטרכו לחפש את האחרים. חוצמזה שזאת אחלה אמנות קיר לחדר הכביסה!


Ha.

הדביקו לוחות שעם לפנים ארון מטבח בשביל לנעוץ שם רשימת קניות מתהווה, מתכונים, ומידע אחר שרצוי לשמור בהישג יד אך לא נראה.

הבריגו מוט תלייה לתוך ארון חומרי הניקוי ותלו עליו את בקבוקי הספריי. תרוויחו שם המון מקום.

בגדים, קוסמטיקה וכיסויי ראש
השתמשו בקופסאות נעליים (חתוכות לפי הצורך) בשביל חלוקה פנימית במגירות. טוב במיוחד למגירת לבנים. אפשר להשתמש בכל מיני חומרים.
באנגלית הם נקראים tension rods. יש למישהו מושג איך קוראים לזה בעברית?

חלוקה פנימית מעץ.

חלוקה פנימית מקרטון.

אם נולדתן עם עור פנים מושלם, גבות מלאות וסומק לחיים טבעי, אתן יכולות לדלג על הטיפ הזה, אבל אם יש לכן צבא של מברשות איפור שאתן לא מצליחות לשלוט בהן, נסו למלא כלי בגולות או אבני קיר ולנעוץ ביניהן את המברשות. כך הן יעמדו במקומן ולא יימעכו זו על זו.


אני ניסיתי לעשות סדר באיפור שלי, ופחות או יותר השגתי את המטרה:

(נחשו ממה אף פעם אין לי מספיק. אני אומרת לכם, מאז שגיליתי שכל מה שצריך בשביל להחליף את הפרצוף שלי בפרצוף אחר זה רק סרטוני יוטיוב וכמה מוצרים שמריחים טוב וארוזים נפלא - I'm obsessed.) אני מתכוונת, ברצינות, איך אתן הייתן מעדיפות להיראות, כמו היפהפייה מימין או כמו היפהפייה משמאל?
אני רק אומרת. ואם כבר אני אומרת, לפעמים אתם נורא שמחים שאני מספרת לכם על דברים שאני מתעסקת איתם ושולחים לי מיילים מבסוטים על דואולינגו וכאלה, אז אם כבר פתחתי את הנושא, אני אשתף בכמה לינקים ליוטיובריות החביבות עליי בתחום. האנגלית לא קשה להבנה, וגם ככה האודיו בקושי נצרך. תיהנו:
[ולכל מי שמגרד בראש עכשיו ותוהה "היא לא פמיניסטית?.. הן מתאפרות?.." - ובכן, אני פמיניסטית, אמנם, אבל גם לתיעוב העצמי שלי מגיע יחס. חוצמזה שלפמיניסטיות מותר להתאפר. מותר לנו מה שאנחנו רוצות. אלא אם כן זה לא חוקי וכאלה. אוקיי. מתקדמים.]

אם שמלות נוטות להחליק מהקולבים שלכן, ואתן מוצאות ערימת בגדים בתחתית הארון כל יומיים, נסו ללפף צמר על הקולבים. הבגדים לא ילכו לשום מקום.

או מנקי מקטרות רק בצדדים
ו shout-out מגזרי! -
בשביל סידור מטפחות יש לי כמה הצעות:
תלי חוט פלסטיק על הקיר וקשרי אליו מטפחות. הצבעוניות יכולה להוסיף המון לחדר, ואופן התלייה הזה שומר עליהן שלא יתקמטו.

הקצי מגירה לכיסויי ראש, ומצאי צינור PVC. גזרי ממנו חתיכות שמתאימות בגובהן כדי לעמוד במגירה. השתמשי בכל חתיכה כזו בתור תא אינדיווידואלי למטפחת.

זה קולב ואלה טבעות לווילון אמבטיה.
 ואלה המוטות ההם מאיקאה.

ודבר אחרון - אם אתם נפטרים מרהיטים בעלי מגירות לקראת פסח, שקלו לחבר גלגלים לתחתית המגירות (זה בערך הדבר הכי פשוט בעולם, אין ממה להיבהל) ולהפוך אותן למקום אחסון נשלף מתחת למיטה או לספה, למשל:



סידור נעים ושפוי ופסח כשר (אבל ממש רק אם בא לכם) ושמח,

התפרנית

hatafranit@gmail.com