יום חמישי, 1 בינואר 2015

לפעמים גם תופרים פה

אז 2014 הייתה אחלה שנה. העברתי אותה עם גג מעל לראשי, בבריאות יחסית ובלי לרצוח אף אחד. איך הייתה 2014 שלכם?

ברכות למי שחוגג את השנה החדשה, איזה-כיף-שיום-חמישי למי שלא, ובואו נעבור לדבר על דברים אחרים.


אני נורא אוהבת להיות דודה. ממש. זה אחד התארים החביבים עליי.

נהייתי דודה לראשונה בקיץ החותם את שנת ה'תשס"ג ומאז אני פשוט לא מצליחה להפסיק!
למרבה הצער, אני מגיעה ממשפחה ממש קטנטונת (שואת יהודי אירופה מצד אחד וגיור מהצד השני, תעשו את החישוב) והתרחבות המשפחה שלי תלויה בבערך שלושה אנשים וחצי, כך שאנחנו לא זוכים בחבר משפחה תינוקי חדש כל חצי שנה כמו הרבה משפחות אחרות במגזרנו.
למרבה המזל, אני לא זקוקה למידע ביולוגי משותף או קשרי נישואים בשביל להרגיש משפחתית כלפי מישהו. זה כנראה שילוב של המשפחה המקורית הפיצית עם הפנימייה בגיל 14 ואופיי הנזקק-רגשית. אולי. אולי יש לי איזו חרדת נטישה פה ושם. אולי לא. מי באמת יכול לומר.

על כל פנים, חוץ מחמישה אחיינים ביולוגיים ועוד אחת מקשר נישואים (לא שלי! עדיין פנויה וממורמרת!), יש לי גם מספר לא מבוטל של אחיינים לא חוקיים. מי הם? ילדים של חברות טובות ואהובות (ובני הזוג שלהן, אנשים יקרים בפני עצמם) שליבן וביתן פתוח בפניי תמיד, ואם זו לא ההגדרה של משפחה, תהרגו אותי, אני לא יודעת מה כן.

ותינוקות. תינוקות הם הכי טובים. כל כך קל לאהוב אותם. ואני לא מהדודות שמחזירות אותם לשולח אם הם בוכים או זקוקים להחלפת טיטול או פשוט כועסים מסיבה שאני לא מצליחה לפענח (הרי גם אני כועסת מסיבות שאני לא מצליחה לפענח! מה יגרום לי להרגיש יותר קרובה אליהם מהמכנה המשותף הבסיסי והרגזני הזה?!). יש להם יכולות ריפוי. יש בהם איזו סלחנות אינהרנטית, כאילו הם יודעים שאנחנו מפשלים כל כך רק כי אנחנו מבוגרים ושכחנו את כל מה שחשוב ואנחנו מצטערים והלוואי שהיינו מצליחים אחרת. הם תמים ורכים וזכי מחשבה וכוונות. אוך, רק תקיפו אותי בתינוקות כל הזמן! (טוב, לא בטיסות טרנס אטלנטיות. אלא אם כן התחלתי לשתות עוד לפני שעליתי למטוס, ואז זה בסדר.)


כאות תודה להורים שעוטפים אותי בתינוקות, אני משתדלת לעטוף את התינוקות חזרה במשהו. צבעוני ורך, עדיף. ואם אלה תאומים מהממים (שנולדו כבר לפני חמישה חודשים ואני מגיעה לכתוב את הפוסט הזה רק עכשיו), אני תופרת להם שמיכות מהממות כמעט כמותם, בשביל תירוץ להשוויץ בהם בבלוג.



עכשיו, לפני שאני מאבדת את כולכם - אם אתם מסוגלים לתפור קו ישר במכונה - בבקשה בבקשה הישארו עמנו. אני מבטיחה שאני נשארת ברמה הזאת; קווים ישרים.
אם אתם לא תופרים - הישארו בכל זאת. אולי אני אצליח לעורר בכם חשק ללמוד.


את הטכניקה הכה פשוטה הזו לימדה אותי נורית מ"פיסות", עם הרבה תנועות ידיים וקשקוקים על פיסת נייר שהייתה במקום הלא נכון בזמן הלא נכון. מאותה חנות הגיעו גם כל הבדים הקסומים שמרכיבים את השמיכות. אם אתם גרים באזור השפלה - קפצו לביקור. אם לא - החנות עושה משלוחים. (ולא, בעלי החנות לא משלמים לי, הם פשוט אחלה אנשים ואחלה בית עסק ומגיע לכם ליהנות מהם).

במה השתמשתי?
-בדים. קניתי את כולם באותו גודל. זה גודל שנקרא fat quarter ומידותיו בסנטימטרים הן 45X55.
***למה זה הכי נוח? כי ככה אתם די מחסלים את כל שלב המדידות. עורמים את הבדים אחד על השני וגוזרים רצועות באותו רוחב.
-גב לשמיכה.
***חתיכת בד גדולה כגודל השמיכה הסופית+עוד 20 ס"מ של בטחון מכל הכיוונים.
-מילוי לשמיכה.
***וזה הטיפ הכי טוב שתקבלו ממני: אל תקנו מילוי לשמיכות טלאים. זה יקר פחד ואתם לא זקוקים לזה. באיקאה אפשר לקנות שמיכות בדרגות חום שונות ולהשתמש בהן כמילוי. האחת בה אני השתמשתי עלתה 19 ש"ח ותספיק גם אם תרצו שתי שכבות ממנה בשביל שמיכת תינוק.
-סרט אלכסון
***אני מכינה את שלי בעצמי, אבל אל תטרחו. קנו כמה מטרים של סרט אלכסון רחב בצבע שישתלב עם הבדים שקניתם.

יאללה, תכל'ס!
-אני עורמת את חמשת מרובעי הבד שלי זה על זה, מסמנת לאורך הפס הקצר יותר (45 ס"מ) שתי נקודות שמחלקות את הפס הזה לשלושה חלקים שווים (נקודה כל 15 ס"מ). אותו דבר בצד השני. מותחת קווים וגוזרת. אחר כך אני מקצרת את הרצועות, כל אחת בנקודה אקראית, כך שהרצועות לא שוות באורכן. או שזה רוחבן, בעצם? לפשט - "גובה" כל הרצועות הוא 15 ס"מ והאורכים של הרצועות משתנים.
-לתוך שקית אטומה אני זורקת את כל הרצועות שלי ומערבבת היטב. בלי להסתכל פנימה, אני שולפת שתי רצועות (שונות זו מזו) ומחברת אותן אחת לשנייה בחלק הצר. (את הרצועות יש להצמיד זו לזו עם החלק היפה של הבד כלפי פנים, כך שהתפרים שלכם יישארו נסתרים). ואז עוד רצועה ועוד אחת. אם אתם שולפים רצועה זהה לזו שאליה אתם רוצים להתחבר, החזירו אותה לשקית ושלפו אחת אחרת. זו ההתערבות היחידה שתעשו ביצירת הדוגמה.
-לבסוף מתקבלת רצועה ארוכה מאוד מאוד:
-אני מחליטה מה יהיו מידות השמיכה שלי (בערך 90X75 ס"מ), ולפי זה אני יודעת כמה שורות אני צריכה ולאילו רצועות חדשות להפוך את הרצועה הארוכה-ארוכה שיצרתי. התשובה היא שבע רצועות, 15X80 ס"מ כל אחת. אני גוזרת את הרצועה שלי כל 80 ס"מ ושומרת על הסדר, כך שהרצועה הראשונה באורך 80 ס"מ שאני גוזרת תהיה ראשונה, ומתחת לה תבוא הרצועה הבאה וכן הלאה.
-בסיום הגזירות, על הרצפה לפניי מונחת השמיכה בשלב הראשוני ולא השקעתי דקה בהגיית דוגמה. הכי טלאים למתחילים ולאנשים שקשה להם לקבל החלטות. אני מצמידה פתק לכל רצועה כמו שאתם רואים כאן למעלה עם מספר הרצועה וליתר בטחון, מצלמת את הקונסטרוקציה בשביל שיהיה לי לאן לפנות במקרה של בלבול.
-כמו שאתם רואים, כל רצועה מתחילה באותו בד שאתו מסתיימת הרצועה הקודמת. אני לוקחת את רצועה 1 ורצועה 2, מחברת אותן זו לזו בסיכות (בד יפה לבד יפה) ותופרת.
הקפידו להתחיל באותו צד, כי האורך של כל הרצועות לא יהיה זהה, לא משנה כמה טוב מדדתם, אז אתם רוצים שיהיה לכם צד אחד מאוזן ואת הצד השני תוכלו ליישר עם מספריים.
וזהו. יש לכם את החזית.
-הניחו את גב השמיכה על הרצפה, עם הצד היפה נוגע ברצפה, מעל הניחו את המילוי (באותו גודל) ומעל מרכזו את חזית השמיכה, צד יפה פונה אליכם. עכשיו, עם מיליון סיכות, הצמידו את שלוש השכבות זו לזו. אני ממליצה לעבוד מהמרכז החוצה. אתם לא יכולים להשתמש ביותר מדי סיכות. כמה שתשקיעו בשלב הזה, כך תצא לכם עבודה מדויקת יותר.
-עכשיו תפרים ישרים. עם חזית השמיכה אליכם, התחילו לתפור קווים ישרים על קו החיבור בין השורות (אצלי מדובר בשישה תפרים בני 80 ס"מ).
-היפטרו מכל הסיכות! בדקו שוב ושוב ושוב שהוצאתן את כולן.
-חברו סרט אלכסון. למרבה המזל, תהל טלאים כבר כתבה הדרכה מצולמת. הסרט הזה גם יחבר את שלוש השכבות זו לזו סביב היקף השמיכה וגם יסגור את החלקים ה"פתוחים". אחרי שתפרתם את סרט האלכסון לחזית השמיכה, גזרו סביב חזית השמיכה את יתרת המילוי והגב ואז קפלו את סרט האלכסון אחורה ותפרו שוב.


וזהו בגדול! מכאן זה רק לעטוף, להגיש, להמטיר נשיקות ולקוות שהם לא קיבלו את האף שלך. בחיי, זה אחד הפלוסים בדודתיות לא-ביולוגית; לא לוקחת אחריות על שום פאשלה גנטית. לעומת זאת, אני אודה באשמה אם הם יקללו לפני גיל 3. זה בוודאות אני עשיתי.




תודה שהייתם כאן לעוד פוסט! תודה על הפרגון המתמשך על הפוסט הקודם!

מזל טוב לכל מי שילדו לאחרונה (או לפני חמישה חודשים...), בקרוב ובגיל אצל כל מי שמצפה, אהבה וחיבוקים לכל האחיינים שלי, בארץ ולא כל כך בארץ, ו... זהו, נראה לי. שלום עולמי. הוזלה במחירי הדלק. קצת גשם.

אם תרצו לצאת לדרך עם פרויקט תפירה כזה (או דומה. או בכלל לא), אתם מוזמנים לעבור בתיבת המייל שלי לשאלות, תלונות, מתכונים למרק. מה שבא לכם.

חורף בריא ובטוח,
התפרנית