יום שני, 21 בספטמבר 2015

סוכות: עידן אולטרון הכוח מתעורר שחר הצדק

לא יודעת מה להגיד להגנתי. אני כותבת על סוכות שוב. לא חשבתי שזה יקרה.
כתבתי על קישוטים לסוכה שנה שעברה וגם בשנה שלפניה, והשנה חשבתי שכבר לא יהיה לי מה לחדש אבל אז האינטרנט. זהו. האינטרנט.

תקשיבו, אני נרגשת. אני ממש מלאת חשק להכין קישוטים לסוכה. אני לא יודעת למה כל דבר שאני כותבת נשמע סרקסטי.
שנתחיל? (!)


כבר הבאתי כאן משהו דומה בעבר, אבל הטכניקה הזאת פשוטה בהרבה ועדיין מיחזורית. בבלוג Joyful Jewish עובדים עם:
-בקבוקי פלסטיק גדולים

-צלופן ירוק/אדום (או בד או נייר קרפ)
-פיסות לבד קטנות בירוק וחום
-סרט דק או חוט לתלייה
-חוט ומחט

חותכים קצוות של שני בקבוקים, כשהחתך באחד מהם גבוה בכס"מ. ככה הם נכנסים אחד לתוך השני ומתחברים בלי צורך בדבק.
חוררו את המרכז של אחד מהם והעבירו דרכו לולאת סרט. השתמשו בכפתור כמעצור. (משחילים את הסרט בחורי הכפתור וקושרים.)
גזרו עלים וענף מלבד. תוכלו לחבר אותם זה לזה בתפירה או בהדבקה, ובכל מקרה, חסכו לכם שלב וחברו אותם ישירות לסרט.
מלאו את התפוחים במשהו אדום או ירוק,
 וסיימתם.

כאן הכינו מין מובייל מדסקיות מתכת בגדלים שונים (להשיג בכל חנות לחומרי בניין. או שם פחות מפחיד. טמבוריה?). אני אתן לתמונות לעשות את רוב הדיבורים - דסקיות, צבעי אקריליק, ספוגים או מברשות או סתם טפיחות עם טישו, תולים על עצם כלשהו (גליל כמו בתמונות או חישוק עגול או איזו צורה שבא לכם) עם חוט דייגים או חוט מתכת וכו'. אם רוצים את הקישוט מאוד עמיד, אפשר לצפות את הדסקיות (אחרי שהצבע יבש) בדבק נוזלי שקוף מדולל במים ביחס של 1:1.







עכשיו חרוזים! שתי טכניקות. אחת היא המסה שלהם ואחת היא הטבעה שלהם בדבק. ממש. להטביע.

המסה:
השתמשו בתבניות מתכת. כותבת הבלוג אומרת שברגע שהחרוזים מתקררים לגמרי, העיגולים יוצאים בלי בעיה ובלי להשאיר כלום בתבנית. אפשר לעבוד עם תבניות שקעים ותבניות אחרות בשביל לקבל עיגולים בגדלים משתנים.

***חשוב***
היא המסה את החרוזים בתנור שלה בתוך הבית והוא נמלא אדים אולי-רעילים, לא יודעת, וריח איום של פלסטיק שרוף. אני בשום פנים ואופן לא ממליצה לעשות את זה. השתמשו במנגל בחוץ או, אם יש לכם, הוציאו טוסטר אובן למרפסת. אתם צריכים רק כמה דקות בשביל האפייה.


אפשר לקנות שקיות ענק של חרוזי פלסטיק שקופים (מבחינת רמת אטימות, לא צבע) כאלה בכל חנות של ציוד לגנים.
מסדרים אותם לפי צבעים או מפזרים רנדומלית בתבנית, בגובה שכבת חרוזים אחת.
ככה הם יוצאים מהתנור:
ואחרי קירור:

עכשיו נותר רק לחורר אותם (בפוסט המקורי השתמשו במקדחה) ולתלות. כמובייל או כיחידות. כדאי לתלות אותם על קיר הבד שדרכו נכנסת השמש, או בחלון הסוכה, אם יש כזה.




ככה זה נראה כשמשתמשים בחרוזים אטומים:

הטבעה בדבק:

משתמשים במכסה פלסטיק שלא מאוד חשוב לכם. שופכים דבק נוזלי שקוף למכסה (תקנו גלון בחנות ציוד לגנים. דבק מאבד בערך 80% מהנפח שלו אחרי ייבוש, תזכרו את זה) ומעל מסדרים אבני זכוכית או חרוזים או משהו אחר. מעל שופכים עוד דבק, בשביל איטום. מניחים לייבוש שלושה עד ארבעה ימים, מקלפים את המכסה, מחוררים (עם מחט אפילו) ותולים.

http://kidsactivitiesblog.com/16045/glass-gem-sun-catcher-craft




נראה שאני נורא בקטע של מוביילים השנה. בכל מקרה, את כל הדברים היפים האלה אפשר לתלות גם כקישוטי קיר וגם כקישוטי תקרה.
http://www.howweelearn.com/wild-child-wind-spinner/
חוזרים לדסקיות מתכת צבועות אקריליק, והנה הטוויסט - מחברים אליהן (כמו לדף, בלי דבק ושום התעסקות) סיכות משרדיות צבעוניות לקבלת הפרחים המתוקים האלה!



והנה שלוש גרסאות לרעיון דומה, בגדול.












(עוטפים אותו בנייר רגיל או נייר כסף ואז צובעים, מחוררים ותולים ממנו דברים, כמו בשתי הגרסאות הקודמות)



ונסגור את אגף החרוזים עם הדבר היפה הזה מבלוג שכתוב בשפה שאני לא קוראת. אבל זה בסדר, אתם רק צריכים חוט מתכת וחרוזים והתמונות מדברות בעד עצמן. אחרי סוכות, אפשר להעביר את הקישוט לתוך הבית.






ואני אחתום עם קישור סודי. לא מביאה לכאן תמונות. היכנסו לקישור רק אם בא לכם להתבאס שאין בארץ צנצנות כאלה, זולות וזמינות, שאפשר לעשות עם המכסים שלהן יצירות יפהפיות. אני לא נכנסת לקישור.


שנה הבאה אני אכתוב על משהו אחר לכבוד סוכות. נגיד איפור. או אוכל. או עציצים.


שנה טובה ומתוקה ושמחות לרוב,

התפרנית

יום ראשון, 20 בספטמבר 2015

פוסטורחת חותמות ביתיות!

שלום, אומה תפרנית יקרה! אני פה רק לרגע, רק בשביל להציג בפניכם את רוני הקסומה שלי (רוני הקסומה - האומה התפרנית, האומה התפרנית - רוני הקסומה) ומיד להסתלק ולפנות לה את הבמה:

"ביקשתי מהתפרנית לכתוב פוסט אורח בבלוג שלה לכבוד פרויקט השנוטובות שלי. היא הסכימה. ואפילו התחילה לראיין אותי. אבל החלטתי למרוד ולכתוב בעצמי, אז הנה, פרויקט השנוטובות.
הפרויקט יצא לדרך באיחור מוגזם, מכיוון שהקיץ שלי היה התקופה הכי עמוסה שהיתה לי בחיים. האיחור היה גדול כל כך, שישבתי בלילה שלפני ערב ראש השנה ופשוט ניסיתי להבין איך הרעיון הזה של שנטובה עובד השנה. וכמובן שהפרויקט לא רלוונטי כפרויקט שנוטובות, ולכן יש לכולנו מזל שאפשר להסתכל על זה כעל פרויקט חותמות.
מאז שאני בבית-ספר יסודי יש לי חלום, ובו אני מכינה לעצמי חותמת. ניסיתי את זה עם מחקים וצבעי מים, או גואש, וזה לא עבד. והמשכתי לחלום. הקיץ קיבלתי חותמות ליום ההולדת מחברה, וגם קניתי לעצמי כמה חותמות. הייתם אומרים שזה ודאי מספיק ואפשר להכין עם מה שיש שנטובה. אבל לי יש שיגעון, ואני מכינה שנוטובות עם עיטורי חיות כשרות, או עם צמחים, רצוי כאלה שקשורים לראש השנה. הכי רחוק שהלכתי היה חצב. היו שנוטובות עם תפוח (המוכר מהצמד תפוח בדבש), היו שנוטובות עם יונה (המוכרת מכרטיסי שנטובה קיטשיים משנות החמישים), וכולי וכולי. כך שקיפודים וינשופים לא כל כך מתאימים לקו שלי. אז השנה, כך חשבתי, הגיע תורם של הדגים. כבר שנים אני רוצה להכין שנה טובה עם הדגים, המוכרים לנו מ"שנהיה לראש ולא לזנב" או מ"שנפרה ונרבה כדגים", שאומרים בערב ראש השנה. וכבר ראיתי בעיני רוחי שנה טובה עם דגים. והדגים יוטבעו בעזרת חותמת. עד כאן טוב ויפה. ציירתי דגים ותכננתי להעביר אותם לסול, לגזור את הצורה שלהם מסול ולהפוך אותם לחותמת. ואז היה חסר לי משהו, אז החלטתי שאני צריכה גם חותמת של שנה טובה. עיצבתי לי אותיות לשנה טובה שלי, וחתכתי אותן, והכנתי חותמת, שנראתה כך:
אפשר לראות כאן שהחותמת מורכבת משלושה חלקים. מכיוון שאני לא יודעת איך קוראים להם מקצוענים, כי אני לא מקצוענית, המצאתי להם שמות: בֶּלֶט, משטח נושא וידית. המשטח הנושא הוא לוח חלק, והבלט בולט מעליו והוא הדוגמא של החותמת. הידית עוזרת לנו לטבול את החותמת בצבע לפני שמחתימים אותה. אני הכנתי את הבלט והמשטח הנושא מסול, והידית היא בעצם פקק שעם של בקבוק יין. הייתי גאה מאד בחותמת, הנחתי צבע גואש בצלחת חד-פעמית והתחלתי להחתים.
מה אומר ומה אגיד, לא נפלתי מהרגליים. הכל היה מטושטש, האותיות עלו אחת על השניה ועוד זוועות. הבנתי שהבלט פשוט לא בולט מספיק וישבתי להכין בלט חדש. קודם שרטטתי את השנה הטובה שלי:
השלב הבא היה להעתיק אותה לדף נוסף. העותק הזה משמש להערכת ההיקף של הדוגמא, שבעזרתו מכינים את המשטח הנושא. העתקתי על החלון. אור נכנס דרך הזכוכית והופך את הנייר לחצי שקוף. זה שולחן אור פרימיטיבי, עד שיהיה לי שולחן אור אמתי בעזרת ה' בקרוב ממש. וזה נראה כך:
את הדוגמא הדבקתי על סול. הפעם השתמשתי בשלוש שכבות של סול, שהדבקתי אחת לשניה מראש. הרי אמרנו, הבלט לא היה בולט מספיק. כאן רואים את שלוש השכבות.
ברקע של התמונה רואים דבק יוהו, או דבק סטיק, או דבק צהוב. יש לו כל מני שמות. זה לא דבק חזק במיוחד ולכן הוא היה מושלם להדבקת הנייר של הדוגמא לסול: הרי אחר-כך אצטרך לקלף את הנייר הזה. כדי להדביק את שלוש שכבות הבלט אחת לשניה, ואחר כך, כדי להדביק את הבלט למשטח הנושא, השתמשתי בדבק ביג. זו פעם ראשונה שאני משתמשת בו. המליצו לי עליו בחנות היצירה, שם קניתי את הסול. והוא די חזק ושימושי. פשוט צריך לתת לו להתייבש במשך שעה לפחות.
אז: הדבקתי את הדוגמא לשלוש שכבות הסול שהכינותי מראש, הדבקתי ונתתי להן זמן להתייבש, וחתכתי אותיות בעובי שלוש שכבות סול,
ואחר כך הדבקתי את העותק לשכבה אחת של סול, וחתכתי את המשטח הנושא, והדבקתי את האותיות הפוכות, בכתב מראה למשטח הנושא-
ונתתי לזה להתייבש. ואחרי שזה התייבש כתבתי על הצד האחורי של המשטח הנושא שנה טובה בכיוון שבו החותמת תצא, כדי שאדע מה הכיוון של החותמת שלי והדבקתי את הידית,
ונתתי לזה להתייבש.
אני חוזרת על "ונתתי לזה להתייבש" שוב ושוב מכיוון שזה חשוב, ואם הדבק לא יבש החותמת פשוט מתפרקת וזה לא נעים.
אז זהו, החותמת שלי היתה מוכנה. ערבבתי גואש בצלחת, מרחתי בזהירות על החותמת, החתמתי, בטוחה שתוך חמש דקות אני מכינה עשרים שנוטובות, בפס יצור ביתי, כמו שאני אוהבת. צילמתי תמונה של החותמת עם הצבע כי חשבתי שזה יפה ואני ארצה להראות לקוראים של התפרנית,
הכל יצא בסדר, שום דבר לא נמרח ולא – אני חוזרת: ולא – הייתי מרוצה. עד כמה לא מרוצה? עד כדי כך שלא צילמתי כלום, כי זה עצבן אותי. חשבתי שזה הגוון של הנייר, כי היה לי נייר צהבהב ונייר לבן. החלפתי מנייר צהבהב לנייר לבן ומנייר לבן לנייר צהבהב. החתמתי את שניהם ולא הייתי מרוצה. חשבתי שאני צריכה להחתים כמה פעמים, כי פעם אחת לא מספיקה. חשבתי שהגוון של הגואש צריך להיות יותר כחול, אז שיניתי אותו.
כלום לא עבד. משהו לא היה בסדר.
השחר עלה, ולא היו לי עדיין שנות טובות. עוד כמה שעות יכנס החג, ואני רציתי להגיע אל ההורים שלי, הביתה, עם שנה טובה שאני הכנתי. מה אביא? שתיתי תה, ומכיוון שאצלנו בבית זה טקס שלם, ומכיוון שממילא היה לי לילה שלם של אינקובציה, הבנתי מה היה חסר לי כל הזמן הזה. נכון, היתה לי חותמת מצויינת. נכון, היו לי שילובי צבעים שאהבתי. נכון, היה לי נייר בגודל הנכון. אבל לא היתה לי כרית החתמה! כל הזמן התעקשתי לטבול את החותמת בגואש וזה לא יצא טוב. המרקם של הגואש לא מתאים לחותמות. לא סתם בדואר לא מחתימים בולים בגואש. זה פשוט לא מתאים! אבל מה נעשה, שאין לנו כרית החתמה בגודל 7X7 ס"מ? נכון מאד. נאלתר.
וכך נראה החדר שלי בשלבים האחרונים והמספקים ביותר של העבודה:
שימו לב לכרית ההחתמה שסימנתי בצילום.
איך מאלתרים כרית החתמה?
כל כרית החתמה מורכבת ממאגר צבע ועליו ספוג. הספוג לח, והחותמת מקבלת צבע רטוב, שאותו היא יכולה להעביר לדף. אני לקחתי מטלית מטבח לחה, קיפלתי אותה לשניים, מתחתיה הנחתי שקית ניילון ישנה ומתחתיה מכסה של קופסת נעליים. המטלית הלחה היא הספוג הלח. למה ניילון? כדי שהלחות מהמטלית לא תוכל לעבור למטה. למה קופסת נעליים? כדי שהניילון לא יחליק על הרצפה כדרך הניילונים. על הכרית הלחה צבעתי שכבת צבע דקה, ולחלחתי אותה אחת לכמה זמן בכמה טיפות מים. הצמדתי את החותמת שלי חזק-חזק, והחתמתי.
וחותמות זה דבר נהדר.
זו היתה הגרסה הבסיסית של השנה הטובה שלי. הנחתי דפים אחד ליד השני והחתמתי. התוצאה הסופית נראתה בערך כך:
וכשהבנתי שחותמת היא כלי ממש חזק, עשיתי גם את זה:
הנחתי על דף A4 דף קטן יותר, והחתמתי על הכל. מדי פעם סובבתי את החותמת. זה פשוט מצויין בעיני שחלק מהאותיות מחוקות.
אחר כך החזקתי את עצמי חזק שלא להתחיל להחתים את כל הקירות בדירה שלי בשנות טובות, והלכתי לארוז.
והדגים? הדגים הלכו לישון. אין חותמת של דגים, לא השנה."


תודה לרוני על היצירה, הצילום, הכתיבה, העריכה והשיתוף! היה נורא כיף לארח אותך. עשית את כל העבודה. בואי שוב.

וגם אני מאחלת שנה טובה ומתוקה לכם, אנשים יפים. ימלא מי שאחראי על העניינים האלה את כל חסרונכם. עוד השנה.

[אנצל את ההזדמנות להזכיר שהבלוג הזה הוא סוגשל בלוג קהילתי; אם מישהו מכם רוצה לכתוב כאן על יצירה משלו - נשמח לארח אותו! אתם יודעים איפה אפשר לכתוב לי.]